בבית המשפט למשפחה בפתח תקווה נדחתה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה שהגישה ידועה בציבור של אדם שנפטר לפני כ-6 שנים. בצוואה מ-2007 הוריש האיש את כל רכושו לשני ילדיו ולא הזכיר את המתנגדת, בת זוגו ב-15 השנים האחרונות לחייו. המתנגדת האשימה את הילדים שהשמידו צוואה מאוחרת שכן לא הגיוני לדבריה שהמנוח נישל אותה. בית המשפט פסק שלא הובאה ראיה כלשהי לקיומה של צוואה מאוחרת.
האישה סיפרה כי הייתה ידועה בציבור של המנוח מאז שנת 2000. לדבריה, הקשר ביניהם היה מחייב, הם ניהלו משק בית משותף ותא משפחתי וגידלו יחד את הבן שאימצה. היא הוסיפה כי המנוח לן בדירתה רוב השבוע ושם היה מרכז חייהם והם חיו כבעל ואישה לכל דבר. לפיכך לדבריה היא זכאית לרשת אותו כאילו הייתה נשואה לו, לאחר שתתקבל ההתנגדות שהגישה לצוואה.
במסגרת ההתנגדות לצוואה היא כתבה שלא ייתכן שהצוואה מ-2007, אותה הגישו הילדים לקיום, היא צוואתו האחרונה של המנוח. לשיטתה, אילו רצה המנוח לנשל אותה הוא היה כותב זאת מפורשות.
לדבריה, לנוכח הקשר העמוק ביניהם, אין זה מתקבל על הדעת כי המנוח רצה להוריש כל זכויותיו לילדיו בלבד וקיום הצוואה יביא לתוצאה בלתי רצויה שלא תגשים רצונו. ״בוודאי הייתה צוואה מאוחרת שהבן השמיד, כי הודה שהייתה לו נגישות לכספת בה הוחזקו הצוואות״, כתבה האישה.
לטענת הנתבעים, ילדיו של המנוח, מטרת התביעה לסחוט מהם כסף. לשיטתם, אביהם לא רצה להוריש לתובעת דבר והם לא היו ידועים בציבור אלא היה ביניהם קשר של חברות ואינטימיות בלבד והמנוח הבהיר לתובעת במפורש ומהתחלה שאינו רוצה יותר מכך.
זאת ועוד, אילו רצה המנוח להוריש מרכושו לתובעת לא הייתה מניעה כי יעשה כן מפורשות. הילדים הדגישו כי אין כל צוואה נוספת.
ללא כוונת שיתוף
השופטת אילת גולן-תבורי השתכנעה שבין התובעת למנוח היה קשר של ידועים בציבור. עם זאת, מחומר הראיות עלה שלא הייתה ביניהם כוונת שיתוף כלכלי והם הקפידו לא לערבב בין נכסיהם.
בנסיבות אלה, לקביעה כי התובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח, אין השלכה על היקף עיזבונו של המנוח בעת חלוקתו.
השופטת דחתה את התנגדות התובעת. היא כתבה בין היתר כי עורך הדין שערך את צוואות המנוח, כולל האחרונה, העיד שלא ידוע לו על עריכת צוואה מאוחרת לה. גם כאשר המנוח שינה צוואה קודמת, וערך את הצוואה מ-2007, הוא לא קבע שהאישה תהיה אחת מהיורשים ואף ציין כי אם מי מילדיו לא יהיה בחיים במועד פטירתו הרכוש יעבור לאחותו.
השופטת ציינה כי הוכח שהצוואה שהוגשה לקיום נחתמה על ידי המנוח ונוסחה בהתאם לרצונו החופשי.
האישה גם לא הוכיחה כי נערכה צוואה מאוחרת יותר וטענותיה כלפי הילדים כי השמידו אותה מסתמכות על השערות בלבד.
בסיכומו של דבר דחתה השופטת את התנגדות האישה וחייבה אותה בהוצאות ובשכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 23454-01-16
ב״כ התובעת: עו״ד מור סיניבר ממשרד עו״ד טירר ואח׳
ב״כ הנתבעים: עו״ד סמוכה ואח׳
עו״ד יפית לבון עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל