לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) היא מחלה שמקורה בתאי דם לבנים הנקראים לימפוציטים מסוג B. הלימפוציטים הגידוליים מתרבים ועם הזמן הם עלולים לפגוע בהתפתחותם של תאי הדם התקינים - התאים האדומים והטסיות.
ד"ר אודית גוטויין, מומחית בהמטולוגיה מהמרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), מסבירה שלוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) היא הלוקמיה השכיחה ביותר, וגיל האבחנה הממוצע הוא 72. לדבריה, המחלה מאובחנת לרוב במהלך בדיקות דם שגרתיות, בהן ניתן להבחין בעלייה בתאי הדם הלבנים (לימפוציטים) – זאת אף שבחלק ניכר מהמקרים, החולה כלל אינו חש בתסמינים.
עובדה לא פחות מעניינת לדבריה של ד"ר גוטויין, נובעת מכך שמרבית המאובחנים נדרשים למעקב בלבד, ללא כל טיפול. "כיום הגישה היא לא לטפל בחולה שאין לו תסמינים, משום שבשלב זה לא הוכח שטיפול אכן מסייע בשיפור המצב או תורם להעלאת תוחלת החיים", היא מסבירה. "למעשה חלק מהחולים כלל לא יזדקקו לטיפול, כל עוד בדיקות הדם שלהם אינן מעידות על שינוי בתאים התקינים, שמחייב התייחסות, כמו לדוגמה - ירידה בהמוגלובין או בטסיות, טחול מוגדל ועוד".
הטיפול בלוקמיה לימפוציטית כרונית
ד"ר גוטויין מציינת כי בשנים האחרונות הטיפול בלוקמיה לימפוציטית כרונית עבר שינוי משמעותי. "אם בעבר הטיפול המקובל כלל כימותרפיה עם טיפול ביולוגי, כיום מדובר בטיפול ממוקד יותר הניתן באופן פומי. טיפול זה מבוסס על מולקולות קטנות שמעכבות חלבונים ספציפיים בתא הסרטני".
לדבריה, ישנן שתי קבוצות של טיפולים ממוקדים מהסוג הזה, הפוגעים בתהליכים המתרחשים בתוך התא הגידולי. הראשונה - מעכבי BTK - טיפול מתמשך שניתן לתקופה ארוכה. לעומת זאת, הקבוצה השנייה מבוססת על מעכבי חלבון BCL-2. זהו טיפול קצוב בזמן, הניתן בשילוב עם טיפול ביולוגי הכולל נוגדן מסוג Anti-CD20.
לגבי ההבדל בין שתי הקבוצות, מסבירה ד"ר גוטויין כי "באופן כללי, מדובר בשתי אלטרנטיבות טיפוליות יעילות מאד בעלות פרופיל תופעות לוואי משופר יחסית לטיפולים מהדור הישן".
עוד היא מציינת שכיום ניתן לבצע הערכה של מאפיינים גנטיים, מה שמאפשר לבצע אומדן של רמת הסיכון מהמחלה, וכן להעריך את התגובה הצפויה לטיפול. בדיקות אלו, לדבריה, מתבצעות בטרם ההחלטה על סוג הטיפול הרלוונטי. כך למשל, עבור תת קבוצה עם מאפיינים גנטיים מסוימים תהיה עדיפות דווקא לטיפול ממושך. "מובן שחשוב להתאים את הטיפול גם להיסטוריה הרפואית של המטופל, לגיל שלו ולמחלות הרקע מהן הוא סובל", מבהירה ד"ר גוטויין.
הבדיקה שמאתרת שארית מינימלית של תאי גידול
היתרון בטיפול קצוב בזמן, נובע לדבריה, מכך שהאפקט שלו מתמשך גם כשהחולה מפסיק ליטול אותו. מעבר לכך, אף שמדובר בטיפול קצוב בזמן, הוא מאפשר להשיג את התגובות העמוקות ביותר – כלומר, להוביל למצב שבו רואים בבדיקת הדם פחות מתא אחד של המחלה מתוך עשרת אלפים תאים תקינים.
הבדיקה שמאפשרת לאתר את אותה שארית מינימלית מכונה MRD (מחלה שאריתית מינימלית Minimal residual disease). "באמצעות כלים מעבדתיים מתקדמים, ניתן לאתר מספר קטן מאד של תאים סרטניים מבין מיליוני תאים תקינים. בדיקה מדויקת של שרידי המחלה מסייעת בהערכת השפעת הטיפול, וצפויה לעזור בעתיד בתכנון הטיפול ואף בגילוי מחלה חוזרת. בדיקת MRD משמשת בעיקר במהלך טיפול בחולי סרטן דם כולל חולי CLL. כאשר תאים סרטניים לא מזוהים החולה מוגדר שהשיג מחלה שארית מינימלית שאינה ניתנת לאיתור "Undetectable MRD". לדברי דר גוטויין, תוצאה כזאת מגבירה את הסיכוי של החולה להישאר ללא מחלה לאורך זמן.
ד"ר גוטויין מבהירה כי לא מדובר בתאוריה בלבד, אלא בהשפעה מוכחת בשטח. "תוצאות מחקרים קליניים הראו כי באמצעות טיפול קצוב בזמן כ-75 – 85 אחוז מהמטופלים משיגים תגובה עמוקה, כלומר מחלה שארתית שאינה ניתנת לאיתור (Undetectable MRD). לאחרונה פורסמו תוצאות מחקר הREVEAL – המסכם את הניסיון הישראלי בטיפול בחולי CLL עם תכשיר חדשני, שהראה כי בדומה למחקרים הקליניים, גם ב'עולם האמיתי', שיעור גבוה מהמטופלים מגיעים למצב בו המחלה השארתית אינה ניתנת לאיתור (Undetectable MRD).
"אמנם כיום עדיין קשה לדבר על ריפוי מהמחלה, אבל החדשות הטובות הן שיש בידינו כלים אפקטיביים מאוד שלעיתים רבות מובילים לכך שלא ניתן יהיה לאתר את שרידי המחלה בדם, וגם כאשר היא שוב מתעוררת יודעים לשוב ולהציע טיפול מתאים", מסכמת ד"ר גוטויין באופטימיות.