חוק ההסגרה התשי"ד 1954, מסדיר את סוגיית הסגרתם של אזרחים ישראלים למדינות בהן מתבקשת ישראל להסגירם.
לצד חוק ההסגרה נחקק בשנת 1996 החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר.
סוגיית ההסגרה איננה קלה. על המדינה המבקשת והמדינה המתבקשת, חלים כללים ברורים ובעיקרם "הדדיות", "פליליות כפולה", קרי המעשה שבשלו מבקשים את ההסגרה הנו מעשה עבירה בשתי המדינות, במובן הזה ששתי המדינות מסכימות מכוח חתימה על אמנה הדדית או מכוח היותן חתומות על אמנה רב צדדית, להסגיר את אזרחיה למדינה המבקשת.
לפניה ישירה אל משרד עורך דין רונן בנדל, לחץ/י כאן
באילו מצבים אזרח ישראלי ותושב ישראל יוסגר למדינה זרה?
חוק ההסגרה קובע כי אדם שעבר עבירת הסגרה לפי חוק זה ובעת עשיית העבירה הוא אזרח ישראלי ותושב ישראל, לא יוסגר אלא אם כן התקיימו שני אלה:
- בקשת ההסגרה היא כדי להעמידו לדין במדינה המבקשת;
- המדינה המבקשת את הסגרתו התחייבה מראש להעבירו בחזרה למדינת ישראל לשם נשיאת עונשין בה, אם הוא יורשע בדין ויוטל עליו עונש מאסר.
הוראות סעיף 10 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, יחולו, בשינויים המחויבים, על נשיאת מאסר בישראל לפי סעיף זה. אלא שסעיף 10 לחוק העונשין אשר חל על עצור לצורך הסגרה, או בחינת ההכרזה עליו כבר הסגרה, לאור הכלל שקובע כי הוראות דיני העונשין חלים על העצור. סעיף 10 קובע בין השאר כי "נמצא בישראל אדם שנידון בחוץ לארץ בפסק דין חלוט, על עבירה שחלים לגביה דיני העונשין של ישראל ולא נשא שם את העונש כולו, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, במקום להעמידו לדין, לבקש מבית המשפט שיורה שהעונש שהוטל בחוץ לארץ או החלק ממנו שטרם בוצע שם, יבוצע בישראל". כאילו הוטל העונש בישראל בפסק דין חלוט;
בית המשפט רשאי לקצר את תקופת המאסר שעל הנידון לשאת בישראל
בצו כאמור בסעיף זה רשאי בית המשפט לקצר את תקופת המאסר שעל הנידון לשאת בישראל, ולהעמידה על תקופת המאסר המרבית שנקבעה בדיני העונשין של ישראל לעבירה שבשלה הוטל העונש, ובלבד שניתן לעשות כן לפי הסכם שבין מדינת ישראל לבין המדינה שבה הוטל העונש.
ראוי לשים לב לכך שהסעיף "מוותר" על תנאי האזרחות או התושבות של העצור בישראל. השימוש בסעיף 10 עלול ליצור מצב בו "אדם", כל אדם יימלט לישראל על מנת לרצות עונשו בתנאים "קלים" יותר לרבות קיצור עונשו.
אלא שישראל איננה מדינת מקלט והאפשרות של תושב או אזרח זר להסתתר מאחורי ההוראות האמורות איננה סבירה.
מיהו הגורם השיפוטי המוסמך לדון בבקשת הכרזה של עצור כבר הסגרה?
לאחר מעצרו של המבוקש בישראל ידון בית המשפט המחוזי בירושלים שלו הסמכות הייחודית בבקשת ההכרזה של העצור כבר הסגרה, ערעור על החלטה להכריז על העצור כבר הסגרה או להיפך מוגש מטבע הדברים לבית המשפט העליון.
משהחליט בית המשפט העליון על הסגרתו של המבוקש, רשאי שר המשפטים להוציא צו הסגרה. ככל שלא בוטל צו ההסגרה או ההכרזה על המבוקש כבר הסגרה, רשאי בית המשפט העליון לאחר ששמע את הנימוקים לבקשה להאריך את הצו למשך 60 יום ולהמשיך ולעשות כן ובלבד ששמע את הנימוקים לבקשת המדינה ובחן את העובדות.
אחד התנאים כאמור לצורך הסגרה הנו כי המדינה המבקשת מתחייבת לאפשר למבוקש לרצות את עונשו בישראל.
אם כך הם פני הדברים מדוע על ישראל להסגיר אזרח ישראלי שהורשע בהיעדרו, כשהדבר מתאפשר על פי חוקי אותה מדינה, רק לשם ריצוי העונש.
בית המשפט העליון הכריע בנקודה זו וקבע שגם ריצוי העונש לא תמיד, נועד להבטיח כי מדינת ישראל לא תהפוך כאמור למדינת מקלט ומשכך הורה על הסגרת אזרח אשר יתרת העונש לריצוי עמדה על חודשים ספורים.
משרד עורך דין רונן בנדל עוסק במשפט פלילי, מעצרים, חקירה משטרתית, כתב אישום, עבירות סייבר ואבטחת מידע, בקשות הסגרה, ייצוג חשודים ונאשמים בעבירות אלימות במשפחה, עבירות מין, עבירות סחר בסמים, ועדות שחרורים, ערעור פלילי ועוד. הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפניה ישירה למשרד עורך דין רונן בנדל - 053-6112841