בית משפט השלום בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין נזקי עזבון ותלויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. את התביעה הגיש עורך הדין אופיר בן משה בשם יורשיה של המנוחה נגד רוכב האופנוע שפגע בה ונגד המבטחת שביטחה את השימוש באופנוע בביטוח חובה. לאחר בחינת כלל העדויות והראיות השופט שקיבל את התביעה, קבע שהתובעים הצליחו להוכיח שהמנוחה הייתה עתידה לעבוד עד הגיעה לגיל 75 שנים וחישב את הפיצוי שמגיע לעיזבון לפי קביעתו.
לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בתאריך 13.3.18 האישה שהייתה בגיל 64 ו-3 חודשים, נדרסה על ידי אופנוע ונפצעה אנושות. חמישה ימים לאחר התאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, נקבע מותה של הנפגעת. בפסק הדין צוין כי האישה הייתה בעלת תואר ראשון בהנדסת בניין והחל משנת 2007 עבדה כעוזרת אישית למנכ"ל של חברת בנייה וכאחראית על מחלקת המכרזים בחברה. במועד האירוע האישה הייתה נשואה והיו לה שתי בנות בגירות.
האם המנוחה הייתה ממשיכה לעבוד עד הגיעה לגיל 75?
המחלוקת העיקרית בקרב הצדדים התמקדה בשאלת גיל הפרישה של המנוחה מעבודתה. בעוד התובעים, שיוצגו על ידי עורך הדין אופיר בן משה, טענו כי המנוחה הייתה ממשיכה לעבוד עד גיל 75, מבטחת האופנוע טענה שהתובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם שהמנוחה הייתה ממשיכה לעבוד לאחר גיל 67.
השופט קבע כי התובעים, אשר יוצגו על ידי עורך הדין אופיר בן משה, הצליחו להוכיח שהמנוחה הייתה עתידה להמשיך לעבוד בחברת הבנייה עד הגיעה לגיל 75 שנים.
עדות המנכ"ל חיזקה את המסקנה שהמנוחה הייתה ממשיכה לעבוד עד גיל 75
השופט הוסיף כי מנכ"ל חברת הבנייה ציין בתצהיר עדותו הראשית שהמנוחה הצהירה בפניו שהיא מעוניינת להמשיך לעבוד בחברה גם לאחר גיל פרישה. בעדותו שב על כך והדגיש כי החברה בירכה על כך, המשיכה להעסיק את המנוחה לאחר שהגיעה לגיל פרישה ובנוסף, הגישה בקשה להאריך עבורה את פוליסת ביטוח המנהלים שלה לפחות עד גיל 67. השופט קבע כי עדותו של המנכ"ל הייתה מהימנה וחיזקה את המסקנה שהמנוחה הייתה עתידה לעבוד בחברה עד הגיעה לגיל 75.
עובדת נוספת שעבדה עם המנוחה בחברת הבנייה סיפרה בתצהיר עדותה הראשית כי היא החלה לעבוד בחברת הבניה בהיותה בגיל 66 שנים, כאשר במועד מתן העדות היא הייתה בגיל 70 ועדיין המשיכה לעבוד בחברה. העובדת העידה כי המנוחה סיפרה לה על רצונה להמשיך לעבוד בחברה גם אחרי הגיעה לגיל פרישה.
פוליסת ביטוח המנהלים של המנוחה הוארכה בפועל לאחר הגיעה לגיל 62
השופט קבע כי עדותה של העובדת הנוספת הייתה אמינה והעובדה שהיא עדיין מועסקת בחברה למרות גילה, היא ראייה שמחזקת באופן משמעותי את המסקנה שהמנוחה הייתה ממשיכה לעבודה בחברת הבנייה עד הגיעה לגיל 75. יתרה מזאת, השופט קיבל את טענתו של עו"ד אופיר בן משה וציין כי תלושי השכר של המנוחה מחודשים ינואר ופברואר לשנת 2018, הראו כי אכן הופרשו כספים מהשכר של המנוחה לפוליסת ביטוח המנהלים שלה כאשר עובדה זו מלמדת על כך שהפוליסה שלה הוארכה בפועל.
לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות, קבע השופט כי העיזבון זכאי לקבל פיצויים בסך כולל של 1,555,829 שקלים שכוללים בין היתר פיצוי בגין השנים האבודות בסך 1,236,829 שקלים, פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 45 אלף שקלים, פיצוי בגין הפסד פנסיה בסך 114 אלף שקלים ופיצוי בגין הוצאות קבורה בסך של 20 אלף שקלים.
יורשי המנוחה יקבלו מחברת הביטוח פיצוי בסך של 1.3 מיליון שקלים
מאחר שהתאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, השופט ניכה מסך הפיצוי סכום של 252,653 שקלים עבור תגמולי קצבת תלויים המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי. על כן, בסופו של דבר השופט קבע כי המבטחת של האופנוע תשלם ליורשי המנוחה סך של 1,303,176 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 169,412 שקלים והוצאות משפט בסך 2,000 שקלים.
באדיבות האתר: din.co.il
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
ת"א 21173-01-20 ניתן ביום 19.8.21 בבית משפט השלום, באר שבע.