במהלך חיי נישואים בני זוג לרוב מנהלים ביניהם חיי שיתוף הכוללים בין היתר גם שיתוף כלכלי בדמות רכישות משותפות, השקעות כספיות משותפות וחשבון בנק משותף. עם זאת, במקרים מסוימים אחד מבני הזוג מביא עימו לנישואים דירה שרכש לפני הנישואין או שקיבל במתנה. במצב כזה בעת הגירושים עלולים להתעורר חילוקי דעות בקרב הצדדים ביחס לחלוקת הדירה ששימשה את בני הזוג למגורים.
רכוש שצברו בני זוג במשותף במהלך הנישואים יחולק ביניהם בחלקים שווים בגירושים
בסעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג נקבע כי רכוש שצברו בני זוג במשותף במהלך הנישואים יחולק ביניהם בחלקים שווים בעת הגירושין. סעיף 5(א)(1) לחוק מחריג מחלוקה זו רכוש ונכסים שהיו לבני הזוג במועד הנישואים כמו גם נכסים שהצדדים קיבלו במתנה או בירושה במהלך נישואיהם.
אם כך, נראה שלפי חוק יחסי ממון בין בני זוג אשר חל ביחס לזוגות שנישאו אחרי 1.1.1974, בעת הגירושין לא יחולקו הזכויות בדירה הרשומה על שם אחד הצדדים בלבד.
עם זאת, במהלך השנים הגיעו לפתחם של בתי המשפט מקרים שבהם בהתאם לאמות מידה של צדק והגינות, השופטים היושבים בדין החליטו לפסוק לפי הלכת השיתוף הספציפי. הלכה זו היא יצירת הפסיקה ולפיה בעת הגירושים בעל הדירה יחויב להעביר לבת הזוג שהדירה אינה רשומה על שמה, מחצית מזכויות הבעלות בה.
לפניה ישירה אל משרד עו"ד יניב הלוי, לחץ/י כאן
איך מוכיחים כוונת שיתוף בנכס ספציפי?
לפי הלכת השיתוף ניתן להוכיח כוונת שיתוף בנכס ספציפי מתוך כלל רכושם של בני הזוג וזאת גם אם מדובר בנכס שאינו בר איזון וחלוקה. דוגמה למצב שבו ניתן להוכיח כוונת שיתוף בנכס ספציפי היא כאשר אחד מבני הזוג הגיע לקשר הנישואים עם דירה שרכשו עבורו סבו וסבתו, אך את החזרי המשכנתא על הדירה הזו משלמים שני בני הזוג מתוך החשבון המשותף שלהם ואף מבצעים שיפוץ בדירה מכספם המשותף. במקרה כזה נראה שניתן יהיה להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירה שעל פניו לא הייתה אמורה להתחלק בין בני הזוג בעת הגירושין. יצוין כי הפסיקה הכירה ברשימה ארוכה של נסיבות, לפיהן תוכרע כוונת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני.
לעומת זאת, במצב שבו הבעל רכש דירה מכספו מספר שנים לפני הנישואין, כאשר בני הזוג לא השקיעו כספים בשיפוץ והתגרשו לאחר שלוש שנות זוגיות, נראה כי יהיה קשה להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירה ולכן לא סביר שבית המשפט יקבע שיש לרשום מחצית מהזכויות בדירה על שם האישה.
סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי
בפסיקת בתי המשפט נקבע כי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי ואף "חיצוני" שנרכש על ידי אחד מהצדדים לפני הנישואים, וזאת מכוח הדין הכללי שחל בעניין דוגמת דיני חוזים, דיני קניין, עקרון תום הלב ועוד. בהקשר זה חשוב לציין כי בפסיקה נקבע שהנטל להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בנכס מסוים מוטל על בן הזוג שאינו רשום כבעלים.
יובהר כי טענה של אחד מבני הזוג בדבר זכויות בנכס שנרכש על ידי בן הזוג השני לפני הנישואים אינה יכולה להתבסס על חזקת השיתוף שלגביה נקבע כי היא אינה חלה במקביל להסדר איזון המשאבים שנקבע בחוק יחסי ממון בין בני זוג. שיתוף ספציפי בדירת מגורים ייקבע כאשר בני הזוג נשואים במשך שנים רבות, כאשר לאחד הצדדים אין דירה בבעלותו, כאשר צד זה השקיע כספים בדירה או הצליח להוכיח כי בן הזוג יצר אצלו ציפייה לגיטימית שמחצית הדירה תהיה בבעלותו.
דירת המגורים היא נכס משפחתי משמעותי של בני הזוג
בפסיקה נקבע כי כאשר הנכס החיצוני הוא דירת מגורים של בני זוג הרי שמדובר בנכס משפחתי משמעותי של בני הזוג ולכן נקבע שבכל הקשור לנטל ההוכחה יש טעם להקל על צד שטוען לבעלות משותפת בדירת מגורים שרשומה אך ורק על שם הצד השני. עוד נקבע בפסיקה כי התנהגות הצדדים יכולה ללמד במקרים רבים על הכנסת נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואים אל סל הנכסים המשותפים של בני הזוג בנישואים. חשוב לציין כי לצורך קביעת שיתוף בדירת מגורים מכוח דין כללי לא מספיק להראות כי בין הצדדים היו קיימים יחסי נישואים משותפים וממושכים.
איך מוכיחים כוונת שיתוף בדירת המגורים?
כדי להוכיח כוונת שיתוף בנכס ספציפי דוגמת דירת מגורים, הצד שמבקש לקבל מחצית מהזכויות בנכס יידרש להוכיח כי מעבר לחיי נישואים ממושכים קיים גם "דבר מה נוסף" שיתמוך בכך שלצדדים הייתה כוונת שיתוף ביחס לנכס.
הניסיון מלמד כי ברוב המקרים שבהם בתי המשפט קיבלו את טענת השיתוף בנכס ספציפי, הצד המעוניין בכך הוכיח כי הוא ביצע השקעות כספיות בנכס כאשר השקעות אלו היוו "דבר מה נוסף" התומך בכוונת שיתוף בנכס. אפשרות נוספת להראות כוונת שיתוף בנכס כאמור היא באמצעות הוכחה כי ניתנו בין הצדדים הבטחות והוצגו מצגים אקטיביים אשר גרמו להסתמכות ולציפייה בקרב הצד שאינו רשום כבעלים, כי בעת הגירושים יקבל מחצית מהנכס.
עם זאת, בפסיקה לא נקבעו כללים ברורים וחדים שלפיהם תיבחן טענה בדבר כוונת שיתוף ספציפי ולכן בתי המשפט נוהגים לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו תוך בדיקת משך הנישואים, התנהגות הצדדים, קיומה של השקעה כספית בשיפוץ הנכס על ידי בן הזוג שאינו רשום כבעלים ועוד.
עורך דין יניב הלוי עוסק בתיקי גירושין, חלוקת רכוש, משמורת ילדים והסדרי שהות, ניכור הורי, מזונות, הסכמי ממון ועוד. הכתבה באדיבות דין - עורך דין לכל דין.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.