במסגרת תביעת עזבון שהתנהלה לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר הוגשה על ידי בני משפחתו של גבר שנהרג בעקבות נפילתו כשיצא ממעלית, עלתה השאלה מי אחראי למותו? האם חברת המעליות אשר הייתה אחראית לתחזוקה השוטפת של המעלית, ולא תיקנה או התריעה על הפרשי הגובה בין רצפת המעלית לרצפת הקומה? האם אלמנתו אחראית במידה מסוימת לתאונה, משום שכיהנה כיו"ר ועד הבית של הבניין? האם כל אחד מדיירי הבניין נושא חלק באשמה?
התביעה הוגשה כנגד חברת המעליות על ידי אלמנתו ובתו של המנוח, ואילו החברה צירפה את נציגות הבית המשותף, האלמנה והדיירים כצד ג' לתביעה, בטענה שהאחריות נופלת על כתפיהם.
בחינת הנסיבות הביאה את השופטת למסקנה כי חברת המעליות היא האחראית הבלעדית לנפילה, אשר האיצה את פטירתו של המנוח אף שלא היה אדם בריא גם כך. על כן התביעה התקבלה והחברה חויבה לשלם פיצויים בסכום של 92 אלף שקלים, וכן שכר טרחת עורכי הדין בסכום של כ-21 אלף שקלים.
יש לכם שאלה בנושא פיצויים לאחר תאונה בשטח ציבורי או בבניין המגורים? לחץ/י כאן
מצבו הרפואי של המנוח החמיר במהירות במהלך אשפוזו בבית החולים
על פי כתב התביעה שהוגש אל בית המשפט, המנוח, איש מבוגר בשנות ה-80 לחייו שסבל ממחלות רקע קשות כגון דמנציה וסרטן, ירד עם רעייתו ובתו במעלית אל קומת הקרקע. הוא נתקל במדרגה שנוצרה בין המעלית לרצפת הקומה, מעד ונחבל. בבית החולים התברר ששבר את הירך, ובמהלך אשפוזו חלה החמרה במצבו. כעבור חמישה ימים בלבד נפטר כתוצאה מקריסת מערכות.
התובעות טענו שחברת המעליות התרשלה בתפקידה משום שהייתה מודעת למדרגה המסוכנת שנוצרה בעקבות הפער בין רצפת המעלית לרצפת הקומה, ולמרות זאת לא פעלה לתקן את המפגע ואף לא הזהירה את משתמשי המעלית. התאונה, טענו, הייתה יכולה להימנע וכך מותו המפתיע של המנוח לא היה קורה.
חברת המעליות טענה שבעלי הדירות עצמם, כולל המנוח ואשתו, הם האחראים לתאונה - בגלל סוג המעלית שבחרו להתקין בבניין
להגנתה טענה חברת המעליות שלא היא התקינה או בנתה את המעלית המדוברת. למעשה, היא זו שהציעה למנוח אשר כיהן בנציגות ועד הבית להחליף ולשדרג את המעלית, אולם הדיירים החליטו שלא להתקין מעלית אחרת, ובכך הם אלו שאחראים למפגע.
עוד טענה החברה כי המנוח סבל ממצב בריאותי מורכב והיה חולה דמנציה, וכי מותו כלל לא נגרם בעקבות הנפילה במעלית אלא בשל מחלות הרקע השונות שהתגלו אצלו ובשל גילו המתקדם. מעבר לכך הטילה ספק שהנפילה בכלל אירעה במעלית, וטענה כי נפל בביתו.
היכן נפל המנוח - בביתו או ביציאה מהמעלית?
תחילה בחנה השופטת מה היה מקום מעידתו של המנוח, לאור הטענות הסותרות של התובעות ומנגד של חברת המעליות. החברה התבססה על סתירה בעדותה של האלמנה, שסיפרה כי לאחר נפילתו היא הושיבה אותו על כיסא עד שהגיע האמבולנס, ואילו בחקירתה הנגדית אמרה שבעלה ניסה לקום וכשל, ולכן צוותי מד"א מצאו אותו כשהוא שרוע על הרצפה.
השופטת קבעה כי לא מדובר בסתירה מהותית ומכל מקום היא לא מוכיחה כי האלמנה אינה דוברת אמת. גם אם מעד בביתו - הדבר אינו מוכיח או שולל את נפילתו במעלית. גרסתה של התובעת הייתה אחידה ועקבית, כך לפי התרשמותה של השופטת, ולכן היא החליטה לקבל את גרסתה לנסיבות הנפילה.
האם היה קשר בין מעידתו של המנוח לבין פטירתו?
עוד קבעה השופטת כי המדרגה במעלית אכן מהווה מפגע שנבע מרשלנותה של חברת המעליות. זאת לאור חוות דעת הנדסיות שהוגשו אל בית המשפט. תחזוקה תקינה של המעלית, קבעה השופטת בהתאם לחוות הדעת, הייתה יכולה למנוע את המפגע.
בשל מצבו הבריאותי הרעוע של המנוח והצורך להוכיח האם נפילתו הייתה קשורה למותו, הגישו שני הצדדים חוות דעת רפואיות. על כן מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, אשר קבע כי הטראומה בעקבות הנפילה גרמה לאירוע לבבי שהוביל לפטירתו. במילים אחרות, המומחה הרפואי קבע כי קיים קשר מובהק בין הנפילה לבין מותו של המנוח מספר ימים לאחר מכן.
על כן החליטה השופטת לקבל את התביעה. היא פסקה פיצויים לטובת האלמנה והבת עבור כאב וסבל, הפסד העיזבון, הוצאות נסיעה ואף הוצאות עבור הקבורה והמצבה. גובה הפיצויים הכולל הגיע לסך של 92 אלף שקלים, ונוסף על כך חויבה החברה לשלם את הוצאות שכר הטרחה בסך של כ-21 אלף שקלים.
ת"א 2249-08-17
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.