N12 - גולשים זוכרים: סיפורי החללים שקרובים ללבנו

אין כמעט ישראלי שלא נוצר בלבו סיפור כואב. סיפור על חייל שנפל בקרב, על אזרח שדמו נשפך בפיגוע. היום, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, משתפים גולשי חדשות 2 בפייסבוק את הגולשים האחרים בסיפוריהם האישיים. הנה כמה מהם:

שתפו גם אתם בסיפורי החללים בחדשות 2 בפייסבוק

טוראי יעקב ג'קי ברדה ז"ל, נפל במלחמת לבנון

בצלאל עמוס מספר: "יעקב ג'קי ברדה, גדל בבת ים. בן לאלגרה ואלפונסו ז"ל, אח לג'ולי. אמצע שנות ה-70, משתוללים על אופניים, מפנטזים על ג'ינסים איכותיים, וכמובן גם על הבנות. במועדון קורצ'ק נפגשים ומבלים במסיבות יום שישי. ג'קי נמרץ ומקרין את יופיו והחיוך הביישני לכל עבר. בגיל הזה כבר היה לנו קארטינג מאולתר ממנוע של קטנוע.

ג'קי התגייס לגולני ועבר את מבצע ליטני בשלום. במקביל למלחמת שלום הגליל התחתן. חודשיים לאחר מכן יצא למילואים בלבנון - ומשם חזר בארון. מדי שנה אנו נפגשים איתו כאשר בינינו לוח השיש. גם היום נבקר אותו. החברות מחייבת. יהי זיכרו ברוך".

רב"ט דוד צור מגן ז"ל, נפל במלחמת יום הכיפורים

יובל טל מספר: "דוד היה בחור מופנם. תמיד אהב לעזור לזולת, היה חבר נאמן, מסור, שומר סוד ואהוב על כל ידידיו ומכריו. הוא היה אדם פשרן, תמיד עם חיוך על הפנים, גם בשעות הכי קשות בחיים. היה בן נאמן, מסור ותומך בהורים.

דוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1969 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס נהיגה, הוצב למשמר הגבול. בתעודת השחרור שלו צויין שהוא היה שוטר טוב וממושמע. בסיימו את שירותו הסדיר, הוצב דוד בפעם הראשונה לשירות מילואים כרובאי בגדוד של חיל רגלים, בחטיבת ירושלים.

בתחילת 1973, נשא דוד לאישה את חברתו שושנה, והזוג התגורר בבת ים בדירה שכורה. הוא עמד לקבל את דירתו, שקנה בכוחות עצמו, שבועות ספורים אחרי שפרצה המלחמה, אך לא זכה לגור בה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה דוד בשירות מילואים במעוז "ליטוף", שבקצה הדרומי של האגם המר, על שפת תעלת סואץ. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) כאשר החליטו אנשי המעוז להיכנע, נפגע דוד ונהרג.

עקבותיו לא נודעו וגופתו הוחזרה מהשטח שבידי המצרים כעבור עשרה חודשים. הוא השאיר אחריו אישה, אב, שני אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: 'דוד לחם בגבורה רבה. מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת'".

רב"ט אריה דביר ז"ל, נפל במלחמת ששת הימים

זיוה דויד שירזיאן מספרת: "נולד בירושלים בכ"א בשבט תרצ"ג (17.2.1933). סבו היה מחשובי רבני ליטא ופעיל בהקמת מוסדות תורה רבים. תחילה למד קלמן-אריה בבית "תלמוד תורה" ("יבנה") ולאחר מכן בישיבת "תורה ומלאכה" בכפר אברהם וככה גודל ברוח התורה.

באופן פרטי השתלם והיה טכנאי מוכשר. ניהל את מפעל הצעצועים של כפר הנשיא. היה חובב מוסיקה והיו לו קשרים בינלאומיים להקלטה ולהסרטה. כמה שנים התגורר בקריית שמונה ועבד במחלקת ההדרכה במשרד החקלאות שם. זכה לפרס על יחסו הנאה ועל חסכון כספי המדינה ושמירה על רכושה, יחס שהתבטא מצדו באחזקה נאותה של רכב ממשלתי. היה במסגרת המילואים בנפלו בקרב שהתחולל ברמת הגולן. הוא נורה ליד קוניטרה ביום ה' בסיון תשכ"ז (13.6.1967). הניח אישה וילד".

אהרון שטרית ז"ל, נרצח בפיגוע בקריית שמונה

נופר יחזקאל מספרת: "אימא, אישה מדהימה ומלאת נתינה, כבר מכינה ארוחת בוקר. אחיה הקטנים משחקים בסלון ואחותה הגדולה כבר התעוררה מזמן. הם יושבים יחד, בפעם האחרונה, שמחים ומאושרים. אבא בעבודה. רעש חזק וזר נשמע. שתי מכונות משומנות היטב, בדמות אדם, נכנסו. בשם מה שהם קוראים לו אלוהים, הם החלו זורעים זרעי שנאה והרג, מפזרים אותם היטב בתוך גופם של מי שתכף יהפכו למלאכים.

בינתיים, מלאך אחר בדמות הכלבה סנדי קראה לה. היא הלכה אחריה ובידיה אחיה הקטן ביותר. היא אמרה לה "היכנסי לפה ותתחבאי, בשקט אוספת כוחות שלא אופייניים לילדה בת 9, היא עשתה כדבריה. אוחזת באחיה הקטן אחרי מספר שניות - שקט. דלת נטרקת. אחיה רץ וזועק "אמא". המכונות על אוטומט חזרו ופיזרו זרעיהם האחרונים.

אחרי כמה דקות שנראו כמו נצח, היא העזה לצאת ממקום המחבוא. שני פרחים קטנים, מחוררים, שותתים דם, שרועים על הרצפה אימה ואחותה מחוררות גם כן, עדיין בחיים. שעתיים הן גססו ומתו מאיבוד דם. ללא מושיע אביה היה כלוא בתחתית הבניין על-ידי כוחות הביטחון, כמה זריקות הרגעה לפני שהוא יתוודע לזוועה שארעה למשפחתו.

אבל פרח אחד השאירו לו, פרח בר שהחזיק אותו בחיים, איריס, אמא שלי. את סבתא פאני שטרית ז"ל, בת 30 במותה, יוכבד שטרית ז"ל, בת 12 במותה, אהרון שטרית ז"ל, בן 8 במותו, ומוטי שטרית ז"ל, בן 5 במותו - לא הכרתי. אבל אני זוכרת אותם בכל יום. בתמונות, ספר שהוציאו וכתבו הילדים מבית הספר שבו למדו מוטי ויוכבד, עליהם ועל הילדים הנוספים שגרו עימם בבנין ובבנין השכן. 18 הלכו באותה זוועה. השנה סבא העז להוציא אותו, בפעם הראשונה".

רס"ן סעיד חסן שרף ז״ל, נפל במלחמת לבנון

עזאם עזאם מספר: "הכרתי אותו כסיפור גבורה אחד גדול. השאיר מאחוריו שני בנים נפלאים עמיר וענאן ואישה הרה אבתסאם, שהביאה לעולם לאחר זמן קצר את סעיד שנקרא על שם אביו שלא הכיר. הם חונכו וגודלו על ידי דודם היקר והמורה כאמל חסן שרף, הוא נישא לאלמנתו של אחיו ובאהבה ויושר לימד, טיפל וחינך על ערכים וכבוד את שלושת בניו של סעיד ז״ל.

הזוג השכול הולידו עוד שתי בנות, וופאא וזהר והבן איהאב , עם הזיכרון החם של האח הבעל והאבא שיהיה זכרו ברוך . דודי כאמל מעטים הם הגברים שכמוהו. סיפור שמעלה השראה כבוד והערכה ומרגש אותי בכל פעם מחדש".

סגן ישי שכטר ז״ל, נפל בלבנון