הטרגדיה שזיעזעה בימים האחרונים את המדינה, עם מותה של הצעירה חן אפרת בעקבות אכילת אגוזים שאליהם הייתה רגישה, הגבירה את המודעות לסובלים מאלרגיות וממחלות אוטואימוניות ולסכנות הנשקפות להם. למרות הנתונים שמצביעים על עלייה במספר הסובלים מאלרגיה למזון, רק מעטים יודעים עד כמה משפיעה הרגישות על אורח החיים ועל הקשיים הרבים - והסכנות - שהיא טומנת לסובלים ממנה.
רונה צברי, צעירה בת 22, אובחנה לפני כמה שנים כסובלת מצליאק - רגישות לגלוטן שאותה ואת השפעותיה היא הגדירה במילים פשוטות: "כשאני מגיעה למסעדה, יש דברים שמראש אני יודעת שאני לא יכולה לאכול - כל מה שיש בו חיטה, שעורה, שיבולת שועל ושיפון פשוט מחוץ לתחום. ככה גם כריכים, פסטות וכמעט כל מאכל שאפשר להעלות על הדעת".
המסעדנים ובעלי בתי הקפה, כמו במקרה הטרגי של אפרת, מתחייבים - לפחות באופן הצהרתי - לעשות כל שביכולתם כדי להתחשב בבעלי הרגישויות. אלא שלדברי צברי, הדבר לא תמיד בא לידי ביטוי בשטח: "תמיד כשמגיע המלצר אני תמיד שואלת אם יש גלוטן - אפילו אם אני מזמינה סלט, כדי לוודא שאת הרטבים אני יכולה לאכול. ככה גם לגבי בשר. תמיד יש תשובות בסגנון: 'אני לא חושב, אבל תני לי לבדוק', ואחרי כמה דקות הם חוזרים ואומרים שאין שום דבר כי 'שאלנו את השף' ועוד".
אלא שלא תמיד מדובר רק בהטלת ספק. באחד הימים, ישבה רונה לאכול בסניף של אחת מרשתות בתי הקפה הגדולות בארץ. "ביקשתי סלט ללא קרוטונים כי אני אלרגית. הגישו לי אותו יחד עם קרוטונים, למרות זאת - ולא אכלתי. הסברתי להם שאני סובלת מאלרגיה וביקשתי סלט חדש. אחרי כמה דקות קיבלתי מנה חדשה - כביכול: באצע האכילה מצאתי לפתע קרוטונים בין כל הירקות והחסה".
ומה משמעות הדבר עבורה ועבור הסובלים מאותה המחלה? "כל צריכה של גלוטן על ידינו גורמת נזק מיידי. זה גורם אוטומטית לדלקת במעיים", היא הסבירה. "יש כאלה שסתם ירגישו רע, אבל גם יהיו אנשים שבגלל זה פשוט יצטרכו להתפנות מיד לבית החולים".
מה יפסיק את הזלזול באלרגיים?
הוריה של חן אפרת כבר הודיעו על כוונתם לפנות למשטרה. לדברי עו"ד עדי ניב-יגודה, מומחה במשפט רפואי, דווקא הכיוון הפלילי אינו זה שצפוי להביא לתוצאה הרצויה. "מה שאולי יכול להתגבש לכדי כתב אישום במקרה הזה הוא עבירה של גרימת מוות ברשלנות, למרות שלפי דעתי הסיכוי להוכיח את כל יסודות העבירה נמוכים", הוא הסביר. "לעומת זאת, במישור הנזיקי, יש מקום להגיש תביעה אזרחית על רשלנות. לבית הקפה יש אחריות כלפי הסועדים בו, והיא אף גוברת בהתחשב בכך שאותה צעירה ציינה שהיא רגישה לאגוזים".
לדברי ניב-יגודה, אם ההתחשבות בזולת לא תהיה גורם שירתיע דיו את המסעדנים - אזי הכאב שעלול להיגרם לכיסם הוא זה שיעשה את העבודה. "ההערכה שלי לגבי היקף הפיצוי שיוכלו הוריה של הצעירה שנפטרה, אם אכן תתקבל תביעתם ועל בסיס מקרי מוות דומים, הוא סכום שנע בין 700 אלף למיליון שקלים", הוא הסביר. "הסכום הזה הזה מהווה שילוב של שנים אבודות: אותה בחורה מתה בגיל צעיר והייתה יכולה לעבוד ולהשתכר במהלך חייה. זה מגלם את ההפסד שבכך. נוסף על כך, נכנס לכאן היבט של כאב וסבל בשל האשפוז שלה למשך שבוע".
עו"ד ניב-יגודה הסביר כי במישור ההרתעתי, קיימים במקרה זה שני מסרים שיש בכוחם למנוע את הטרגדיה הבאה: "הממד הראשון הוא לגבי החובה של בעלי בתי קפה ומסעדות לרכוש פוליסות ביטוח שכוללות בתוכן כיסוי גם למעשי רשלנות כלפי לקוחות וסועדים, כדי שאם מקרה מסוג זה יחזור על עצמו – הוא לא יגרום להם להתמוטט כלכלית. ההרעתה השנייה היא של המלצרים ובעלי מסעדות – זה מבהיר את החובה להקפיד לתת את מלוא תשומת הלב לבקשות הסועדים, ובפרט כשהם מציינים שהם רגישים למזון כזה או אחר".
עו"ד ניב-יגודה הסביר כי בשונה מקניות שעורך כל איש לביתו, במסעדה או בבית אוכל אחר - נתונים לעיתים חייו של חולה האלרגיה בידיו של המלצר שעלול לא להתחשב ברגישותו. "בסופר יש בקרה לקונה ובקבוצות מזון עיקריות שנחשבות לאלרגנים מקפידים יותר ויותר בשנים האחרונות לציין את הימצאותם במזון. המודעות לנזק שהן עלולות לגרום גדלה", הוא הסביר.
בשונה מכך, "במסעדה - הסועד נעדר יכולת בקרה על המצרכים שמהם מורכבת המנה. הידיעה היחידה של הסועד באשר למרכיבי המזון מבוססת על מה שהמלצר אמר לו – לטוב ולרע", הוא קבע - וציין כי לעניין המודעות, "אושר לאחרונה חוק בחלק ממדינות ארצות הברית שמחייב בעלי מסעדות לצפות בסרט ובו הסברים על האלרגיות השונות למזון והסכנות הנשקפות מהן. הם גם מחויבים לתלות בתוך המסעדות כרזות להגברת המודעות".