אסי דיין הובא למנוחות בנהלל: מאות בני משפחה, חברים ועמיתים הגיעו בשעות הצהריים (א') לבית העלמין במושב נהלל כדי להיפרד בפעם האחרונה מהבמאי, השחקן והתסריטאי אסי דיין, שהלך לעולמו בסוף השבוע בגיל 68. את ההלוויה העברנו בשידור ישיר בחדשות 2 Online.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
שני בניו של דיין קראו קדיש על קברו. בהמשך קרא ליאור, אחד מבניו, שיר שאביו כתב בשנת 2009 - יום אחרי יום הולדתו. רבקה מיכאלי הצחיקה את הנוכחים כשסיפרה: "פעם אסי הגיע לחתונה, הוא הרים את שמלת הכלה ואמר 'דיו'. זה היה אסי".
במהלך ההלוויה בוצעו שירים ממהלך הקריירה הארוכה של דיין כמו "שיר הפרחה" מתוך סרטו "שלאגר" ו"במקום הזה" - שיר הנושא מתוך הסרט "החיים על פי אגפא". דיין נטמן בבית העלמין לצד אביו - שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה דיין. הלווייתו של דיין נדחתה להיום, זאת כדי לאפשר לקרובי משפחתו השוהים בחו"ל להגיע לישראל ולהשתתף.
"אסי היה איש ממגנט"
מוקדם יותר הוצב ארונו של דיין בסינמטק בתל אביב, שם נפרד ממנו הציבור הרחב. על ארונו של דיין הונחו פרחים, ובאולם הוקרנו תמונות שלו לצד הכיתוב: "אסי דיין, 1945-2014". בני משפחתו של דיין, ובהם אמו רות בת ה-97, ישבו בשורה הראשונה - הכי קרוב שאפשר לארונו.
רעייתו לשעבר של דיין ואם בנו ליאור, קרוליין לנגפורד, סיפרה לחדשות 2 Online על תחושותיה הקשות ביום הפרידה מאסי. "לא היה מישהו כמוהו עם האינטליגנציה וחוש ההומור המיוחד", אמרה. "נרגיש חוסר שהוא לא איתנו. אני יודעת כמה ליאור אוהב אותו. זה מעמד קשה בשבילו. אני הכי אתגעגע לאינטלקט של אסי, לאיך שהוא הסתכל על העולם. אף פעם לא היה משעמם איתו - לטוב ולרע". לנגפורד הוסיפה כי דיין ודאי היה אוהב את מעמד האשכבה שלו, אליו הגיעו רבים כדי להיפרד.
השחקן שייקה לוי, ששיחק בסרטו המצליח ביותר של דיין, "גבעת חלפון אינה עונה", אמר כי יתגעגע לכישרון של דיין, והזכיר אף הוא את חוש ההומור הייחודי שלו. "בשבילי, אסי דיין הוא הערצה גדולה", אמר לוי. "הוא היה כל כך מיוחד, מוכשר, איש כל כך יפה מבפנים. לעבוד איתו היה בכלל תענוג גדול. כל הדמויות הכי זכורות מהסרטים המצליחים נולדו מרעיונות שאנחנו הגששים היינו מעלים כשנפגשנו איתו. הוא עשה מהרעיונות האלה מטעמים".
לוי הוסיף: "אסי עשה קולנוע מופתי. הוא היה איש ממגנט שאפשר היה ללכת אחריו. אסי משך אחריו את כל מי שהוא רצה. אני אתגעגע לצחוק שלו, הוא ידע לצחוק מאוד מאוד ובקלות".
השחקן והזמר אושיק לוי נפרד גם הוא מדיין. "אסי זה חברות של קרוב ל-50 שנה", אמר. "התחתנו בערך באותה תקופה, הילדים שלנו חברים. כל מילה שאני אגיד לעומת מה שהוא אמר על עצמו, תתגמד. אני לא מכיר עוד אייקון כמו אסי, שדיבר בכנות ובאמת כזו על עצמו ועל כל מה שהוא עובר. הייתי המום שהוא מצליח לתפקד. אמרתי לאסי איך תשחק? מצבו הפיזי היה קשה נורא. תענוג היה לראות את הסטודנטים שעזרו לו עם הפקת הסרט האחרון. היה בעיניי חידה לראות איך הבן אדם מתפקד. אתגעגע לאיש שאסי היה, איש יקר".
משה אדרי, מבכירי תעשיית הקולנוע בישראל, הגיע גם הוא להיפרד מדיין: "דבר אחד טוב הוא השאיר - קטלוג גדול מאוד של סרטים. הוא השתתף, הפיק וביים בערך 80 סרטים. מה שמצער אותי הוא שלא סיימנו את "גבעת חלפון 2". הוא היה יוצר ענק ואני לא חושב שיהיה בתעשייה עוד יוצר כמוהו. הוא היה כותב מבריק ובמאי מצוין. הוא הלך עם הקהל, עשה מה שהקהל רצה לשמוע".
הבדרן והשחקן יובל סמו, זכה אף הוא לעבוד עם דיין לקראת הפקת סרטו האחרון. למרות שלא השתתף בו בסופו של דבר, הוא נזכר באדם שחווה כשנפגשו לחזרות על התסריט: "היינו נפגשים בכל יום שישי לכמה שעות. הוא היה הבמאי הכי מוכשר שהכרתי, תסריטאי נפלא ושחקן מדהים. זכיתי לחוות את האיש המופלא הזה. הוא היה הכל מהכל, כל המקצוע הזה שאני כל כך אוהב - הוא היה".
אחד השחקנים והבמאים המובילים בישראל
דיין הלך לעולמו ביום חמישי האחרון לאחר שחש ברע, ומטפלו שהבחין בכך והזעיק את מד"א. הפרמדיקים שהגיעו לביתו של דיין ביצעו בו פעולות החייאה במשך שעה ארוכה אך נאלצו לבסוף לקבוע את מותו.
בין סרטיו הבולטים של דיין: "גבעת חלפון אינה עונה", "שלאגר" ו"החיים על פי אגפא". בטלוויזיה הוא כיכב בין היתר בסדרת הדרמה "בטיפול" ולפני כחמש שנים זכה בפרס אופיר למפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע.
אסי נולד בשנת 1945 בנהלל לרות ומשה דיין. עם גיוסו לצה"ל התנדב דיין לצנחנים, שם עבר מסלול הכשרה כלוחם, והשתתף באימונים ובפעילות מבצעית. לאחר שחרורו מצה"ל, למד דיין במשך שנתיים פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים.
הוא הפך עם השנים לאחד השחקנים והבמאים המובילים בישראל. את דרכו הקולנועית החל דיין כשחקן בסרטים מהז'אנר הלאומי-הרואי בתפקיד הצבר. בין תפקידיו הרבים, הוא שיחק את לוחם הפלמ"ח אורי בסרט "הוא הלך בשדות" משנת 1967.
בשנת 1992 יצא סרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא". בסרט זה מתבטא במלואו החשבון של דיין עם המורשת המיליטנטית של אביו ועם הדמויות שהוא עצמו גילם בסרטים כמו "הוא הלך בשדות" ו"מבצע יונתן".
ב-1995 ביים דיין את הסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה" שהוא מעין סרט המשך ל"החיים על פי אגפא", הפעם קומדיה קיומית העוסקת בשלוש הדמויות של המזרחיים מתוך "אגפא". דיין פרסם ב-1989 את ספר השירים "שם של ספר שירים" ואת "כותב שורות אלו", שבו קיבץ מבחר מאמרים שפרסם במהלך השנים בעיתונות הכתובה. במאמרים כתב דיין באופן שנון ומשעשע חוויות מחייו הפרטיים, את עמדותיו הבלתי מחמיאות כלפי אישים בתרבות הישראלית, וגם את סיפור התמכרותו לקוקאין.
דיין זכה בפרסים רבים על עשייתו הקולנועית. בין היתר הוא זכה בפרס הבמאי והתסריטאי על "החיים על פי אגפא" בשנת 1992, כשהסרט עצמו גרף את מרבית פרסי אופיר, ובכלל זה את פרס הסרט הטוב ביותר. דיין אף זכה בפרס התסריטאי על הסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה" ובפרס התסריטאי והשחקן הטוב ביותר על הסרט "מר באום".
בשנת 2006 זכה דיין פעמיים בפרס השחקן הטוב ביותר. דיין קיבל מהאקדמיה לטלוויזיה את פרס השחקן על תפקידו בסדרה "בטיפול" בה הוא מגלם את דמותו של הפסיכולוג ראובן דגן. לאחר מכן, הוא קיבל מהאקדמיה לקולנוע את פרס השחקן על תפקידו בסרט "הדברים שמאחורי השמש".
ב-2008 זכה בפרס האקדמיה התשיעי שלו על משחקו בעונה השנייה של הסדרה "בטיפול", וב-2009 זכה בפרס אופיר על מפעל חיים.