"כדי להתמודד עם נגע זה (השחיתות - ס.נ) ולהרתיע את הרבים, לא די עוד במלל ודברי כיבושין, והגיעה העת לעשות מעשה על ידי הצגתו של תג מחיר גבוה מזה שהיה נהוג בעבר לצידן של העבירות בתחום זה" - כך כתב שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי בהחלטתו להחמיר את עונשו של השר לשעבר שלמה בניזרי בגין עבירת השוחד שבה הורשע.
גם השופטת ברכה אופיר-תום, בגזר הדין בעניינו של השר לשעבר אברהם הירשזון, מבקשת להעביר מסר דומה: "המסר החייב לצאת מבית המשפט בנסיבות עבריינות של אנשי ציבור צריך שיהיה חד ובהיר, ויודיע לכולי עלמא, כי גם איש ציבור רם דרג, המנצל לרעה את מעמדו ואת האמון שניתן בו, צפוי לגינוי והוקעה, לצד עונש מהותי שאיננו שונה מעונשו של עבריין מן השורה".
רק במקרה ניתנו שתי ההחלטות באותו יום, אך נדמה שהמסר של בתי המשפט, הן המחוזי והן העליון, הוא מסר חד וברור - המלחמה בשחיתות מחייבת החמרה בענישה. מדבריו של השופט לוי ברור כי "מה שהיה נהוג בעבר" - ואולי הכוונה לסלחנות בענישת אישי ציבור שסרחו - איננו מתאים עוד לימינו אלה. פסק הדין בעניינו של בניזרי הוא סופי. הירשזון רשאי לערער בפני בית המשפט העליון.
בשנים האחרונות היינו עדים לתופעה של שחיתות גוברת בחברה הישראלית, גם במוסדות השלטון. המלחמה בשחיתות השלטונית היא מלחמה "רב-מערכתית" כמו המלחמה בפשע המאורגן, ולא מלחמת דון קישוט של רשות זו או אחרת או אדם זה או אחר. צריך אנשים אמיצים שלא ישתקו מול שחיתות שהם נתקלים בה, משטרה חוקרת מקצועית שפועלת ללא מורא, יועץ משפטי שלא חושש להעמיד לדין בעלי שררה ושופטים שלא מגלים סלחנות במקרים של "שחיתות בצמרת".
שומרי הסף ברשויות השלטון חייבים למלא את תפקידם באופן "אקטיביסטי" במאבקם נגד תופעות שחיתות הציבורית ולמען טוהר המידות. רק אם כל המערכות כולן יעבדו יחד, אפשר יהיה לטפל באופן מעמיק ומערכתי בשחיתות השלטונית.
בית המשפט העליון קבע היום בעניינו של בניזרי כי עובד הציבור, וקל וחומר שר בממשלה, מתמנה לתפקידו לא במטרה שיעשה לביתו ולמקורבים אליו, אלא כדי שיקדיש את ימיו ולילותיו לפעולה לטובת הציבור בכללו תוך ניצול המשאבים שמעמידה לרשותו הקופה הציבורית בדרך הוגנת ושוויונית.
משמעותן של ההחלטות היום היא לא רק ענישה פלילית, אלא גם "הקפאה עמוקה" ואולי גם הרחקה מן החיים הציבוריים. החוק קובע שמי שהורשע בעבירה שיש עימה קלון (ואין ספק שבשני המקרים מדובר בעבירות עם קלון), ונשלח למאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים, לא יכול להיבחר לכנסת שבע שנים מהיום שבו סיים לרצות את עונשו. הקלון ה"משפטי" נמחק כעבור שבע שנים. הקלון ה"ציבורי" שבעבירות שוחד - לא בהכרח.
האם הפרסומים בתקשורת הם חלק מגזר הדין?
ומילה אחרונה על סוגייה מעניינת שעלתה גם במקרה של הירשזון וגם במקרה של בניזרי, והיא הטענה לפיה איש ציבור "נשפט בכיכר העיר" ומורשע בתקשורת הרבה לפני המשפט האמיתי. יותר ויותר נשמעת הטענה במסגרת ההליכים הפלילים כי איש הציבור העבריין כבר "נענש" דיו על ידי התקשורת, ולכן על בית המשפט להתחשב בכך.
פסק הדין המחוזי בעניינו של בניזרי, שניתן לפני כשנה, בהחלט התחשב בכך וקבע כי במשך שנים היו פרסומים בכלי התקשורת שגרמו סבל לבניזרי ולבני משפחתו. מעין "שפיטה מוקדמת" שתוצאתה בעיני הציבור או חלקו היו שבניזרי הורשע מזמן. "הפסיקה הכירה בנסיבות לפיהן פרסומים רבים ואינטנסיביים עשויים להוות נסיבה המגיעה לידי הקלת מה בעונש", קבע בית המשפט כשגזר עליו שנה וחצי מאסר בפועל.
השופטת ברכה אופיר-תום, בעניינו של הירשזון, קבעה בדיוק ההיפך: "אין חולק על הסבל שחווה הנאשם מחשיפתו לתקשורת מאז החל להיחקר בפרשה. אלא שזוהי המציאות ואין להימלט ממנה עוד. במיוחד כך, כאשר המדובר הוא באיש מרכזי בחברה שהציבור מגלה בו עניין ואשר אורות הזרקורים מכוונים אליו מטבע הדברים".
אלה שתי גישות שונות לתופעה אחת שמלווה מטבע הדברים את אישי הציבור החשודים בפלילים. יש להניח שהנושא שוב יתעורר בבית המשפט במסגרת התיקים שתלויים ועומדים.