הקורונה הולכת וחוזרת, גל דועך וגל מתחדש, וקשה לחזות מה יהיה בהמשך. אבל דבר אחד אפשר להגיד במידה רבה של ביטחון – הקניונים הסגורים והמרכזים המסחריים השכונתיים הושפעו מהמגפה בצורה שונה לחלוטין. במבט של שנה ושנתיים אחורה – אפשר לראות איך הקניונים הסגורים נפגעו בצורה קשה מאוד, מה שרק החריף את מגמת הדעיכה שלהם שהתחילה עוד לפני כן בעיקר בשל המעבר לקניות באונליין. בשנה הראשונה של הקורונה הקניונים היו סגורים ולא פעלו, כשרק בחצי השנה האחרונה הוסרו המגבלות וההגבלות ואפשר לראות חזרה של הציבור. יחד עם זאת – עדיין קיים החשש מהתקהלויות בחללים סגורים בקרב חלק ניכר מהציבור, גישה שיכול להיות שתישאר ותלווה אותנו פה בשנים הקרובות.
אבל בזמן שהקניונים נותרו סגורים ומתמודדים עכשיו עם מציאות שונה, נראה שהמרכזים המסחריים השכונתיים דווקא פרחו בעקבות הקורונה, מסיבות לא צפויות. שינוי גישה של הציבור הרחב הוביל לא לסגירה, אלא דווקא לפריחה של אותם מרכזים שכונתיים שהחזיקו מעמד לא רע בתקופה הקשה. הסיבה המרכזית להתנהלות השונה כל כך נעוצה בעובדה שחלק ניכר מהמרכזים הללו מרווחים ופתוחים, ואף קרובים לסביבות מגורים. פועל יוצא מכך, אנשים הרגישו יותר בנוח להגיע אליהם כדי לשבור שגרה, להתאוורר, מבלי להיות סגורים או לחשוש מהקורונה.
את ההצלחה של אותם מרכזים מסחריים שכונתיים פתוחים אפשר לשייך למספר סיבות. הסיבה הראשונה – אורבנית. המרכזים השכונתיים, שבתכנון נכון, ממוקמים בהרבה משכונות המגורים החדשות שמוקמות בישראל הופכים למוקד קהילתי חשוב של אותה שכונה במהלך שעות היום. אם נתייחס רגע לפן התכנוני, המרכזים השכונתיים מתוכננים כך שיספקו אפשרות קנייה יומיומית נוחה, גודלם נע בין 1,000 מ"ר ל-6,000 מ"ר, והקנייה שמתבצעת בהם היא בעיקר ייעודית וממוקדת. מבחינת תמהיל העסקים, העוגן העיקרי של המרכזים השכונתיים הוא הסופרמרקט. יתרת השטחים נתפסים בדרך כלל על ידי חנויות מסוגים שונים ברמה השכונתית, המאפשרות שירותים הנדרשים על ידי האוכלוסייה הקרובה ברמה היומית או השבועית כמו בנק, דואר, ניקוי יבש, בית מרקחת, מזון, סטודיו לספורט, מרפאות ועוד.
סיבה נוספת היא תכנונית. תכנון נכון, שבא לידי ביטוי במרכזים שכונתיים מוצלחים, שם דגש גדול על נושא הקישוריות והנגישות. במבנים שאנחנו מתכננים, אנחנו מקפידים קודם כל ללמוד את מבנה השכונה, רשת הצירים והדרכים שבה, ממפים את כל הפונקציות הציבוריות שבשכונה, ומנסים לייצר בינוי שהוא חלק מהרקמה השכונתית, ויחד עם זאת מתפקד כמרכז השכונה. אופי המרכזים השכונתיים כפי שאנו רואים אותם מאפשר הזדמנות אדירה לייצר רצף וקישוריות. למשל, באזור מסוים עם טופוגרפיה הררית שנדרשנו לתכנן בו מרכז, יצרנו קישוריות במספר מפלסים כאשר המרכז המסחרי משמש כמעבר בין חלקי השכונה השונים הממוקמים בחלק העליון ובחלק התחתון של המגרש. עוד נושא שלמדנו לתת עליו את הדעת וחשוב לפעילות ותכנון נכון של המכרז קשור למעברים הפתוחים, מעברים הבנויים שתי וערב דרך המרכז.
סיבה שלישית קשורה לתמהיל. המרכזים המסחריים עברו בשנים האחרונות מהפכה, עוד לפני תקופת משבר הקורונה, שמקורה בהתחזקות משמעותית של הקניות המקוונות ברשת. בשנים האחרונות התמהיל במרכזים המסחריים השתנה לחלוטין ואנחנו רואים פחות אופנה וביגוד ויותר תרבות, פנאי וחוויה. בין היתר, הסיבה לכך היא שהמרכז המסחרי משמש כיום כמקום מפגש ובילוי שכונתי. מעבר לפונקציות הדרושות לתושבי השכונה ברמה היומית או השבועית, נכנסים לתמהיל גם שימושים נוספים כמו מרפאות, פארם, בילוי, חוגים, ואפילו אפשר להתחיל לראות ניצוצות של גני ילדים פרטיים או ציבוריים. עירוב השימושים מאפשר משיכה של קהל מגוון יותר, במשך שעות ארוכות יותר, ואף מביא קהלים חדשים מחוץ לשכונה. בנוסף, שימושים כמו חדרי כושר למשל מאפשרים תמהיל של עסקים 'תומכים' או כאלו הפונים לקהל היעד הממוקד. לטעמנו, גם הרשות המקומית מתחילה להבין את היתרון במרכזים השכונתיים ובנגישות הנוחה, וניתן לראות אפשרות הולכת וגדלה לשימושים ציבוריים במרכזים אלו שנותנים מענה במקרים רבים למחסור בשטחים חומים ברחבי השכונה.
סיבה רביעית שייכת לתחום הרשתות. אנחנו רואים תופעה שאני קורא לה "לנדמרק" –רצון של הרבה רשתות להיכנס לאותם מרכזים מסחריים אבל עם מיקרו חנויות - חללים קטנים מאוד. המטרה היא 'אחיזה', שיפור הנגישות ומהלך של 'עטיפת' את הצרכן בסביבה הנוחה לו, זאת מבלי שיצטרך לצאת מהשכונה. מצד שני, הרשתות מצליחות כך להרחיב את אזורי החלוקה בקלות יחסית. תופעה זו מתבטאת גם בצריכה וגם במזון.
לסיכום, אחרי שנתיים של קורונה, תחום המסחר חוזר לחיים. הוא חלק בלתי נפרד מכל שכונה ומהתושבים, ואם אנחנו מסתכלים קדימה, המגמה מעידה על יותר מרכזים מסחריים פתוחים, חכמים עם תכנון גמיש ונכון, קטנים או בינוניים אבל ברמת השכונה. להערכתי פתיחה של קניונים חדשים גדולים וסגורים תדעך ובאותו הזמן המרכזים המסחריים הפתוחים והקטנים יותר – יהפכו לחלק מה-DNA השכונתי. גם ברמת הצריכה, גם ברמת המגוון והשירותים, אבל גם ברמת הקהילה. מדובר בהרבה יותר מרק מרכז מסחרי, מדובר במקום מפגש קהילתי חברתי שיחד עם תמהיל נכון יכול להצליח בגדול.
אדריכל אורן ברודנר, הוא שותף ומנכ"ל בפריאון ברודנר אדריכלים ומתכנני ערים