זה היה קצת אחרי דעיכת הקורונה. ישבנו רעייתי ואני עם זוג חברים מחו"ל שהגיע להתארח בארץ ודיברנו קצת על חוויותיהם מהביקור הקצר. בין כל הדיבורים על הארץ ועל אנשיה ניתן היה גם לקבל הצצה מעניינת לאופן בו נראה המרחב הציבורי בישראל בעיני המתבונן מן החוץ.

"תל אביב היא עיר מדהימה", אמרה לנו לוריין, "האוכל מצוין, האנשים מיוחדים וחביבים מאד וגם מרגישים את האנרגיה האדירה ברחובות". לוריין, שסיירה בכל אתרי התיירות "הנכונים" של העיר חזרה גם עם מסקנות פחות מלהיבות בכל הנוגע לנראות המרחב. "בהרבה מקומות רואים מנופים ושילוב של חדש וישן, אבל הישן שקיים מאד מוזנח.. במובנים מסוימים, יש אזורים בעיר שהזכירו לי רחובות מסוימים בבנגקוק."

לוריין דיברה בכנות על מה שראתה כאורחת בתל אביב, אבל נדמה שהדברים שנאמרו לא היו רחוקים מהמציאות הקיימת כמעט בכל הערים הוותיקות בארץ.

אדריכל ליאור אביבי (צילום: יח
אדריכל ליאור אביבי|צילום: יח"צ

ואולי בכל זאת צריך להקשיב ולהפנים?

מרחב ציבורי נעים, ממש כמו בניין טוב, הוא תוצאה של תכנון עירוני איכותי יחד עם ביצוע מוקפד. גורם חשוב לא פחות, שמשלים את התמונה, הוא אחזקה שוטפת של חזיתות המבנים ושיפוצן במידת הצורך.

החדשות הטובות הן שבשני העשורים האחרונים עבר התכנון העירוני קפיצת מדרגה, בעיקר בכל הנוגע לטיפול הנדרש במרקם הוותיק וההתחדשות העירונית בתוך הערים. ניתן להגיד שמגמת ההזנחה שאפיינה את האזורים הללו בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה פינתה את מקומה להכרה בחשיבותם הן ברמה הלאומית והן ברמה המקומית.  יש לציין כי שכונות מגורים המתוכננות כיום כוללות לרוב תכניות בינוי המנסות להסדיר את עיצוב המתחמים וליצור שפה הכוללת הן את הפיתוח והן את המבנים. על קצב הקידום ועל האיכויות של חלק מהתכניות האלו הדעות חלוקות, אך אין ספק שהנושא כבר נמצא במרכז העשייה התכנונית.

החדשות הפחות טובות הן שנושא הטיפול בחזיתות המבנים, בעיקר באזורים שעדיין לא עברו הליך של התחדשות עירונית, נמצא עדיין הרחק מאחור. קיימות אינספור דוגמאות למבנים המציגים לעיני כל תריסים וגגונים שבורים, צלונים קרועים, צינורות ניקוז עקומים וגלויים, טיח מתקלף, שלטים דהויים וכן מעבי מיזוג אוויר המפוזרים באופן אקראי. עד כמה שזה יישמע מדכא, לפעמים נדמה שההזנחה היא-היא המאפיין המרכזי של הרחוב הישראלי הטיפוסי. כאשר מוסיפים לכך את העובדה שרוב הבניינים במרחב זה הם בדרך כלל גם מבנים ישנים חסרי ייחוד וחסרי חן התוצאה היא מפגע גלוי בלב המרחב הציבורי.

בשנים האחרונות הרשויות משקיעות הון רב בשיפור תשתיות, אך נראה כי משהו מהותי עדיין חסר. כדי להגיע לתוצאה הרצויה חייבים להתייחס לכל המרכיבים כאל מכלול שלם המגדיר חתך ודפנות רחוב נעימות ואסתטיות ויצירה של מרחב עירוני איכותי. מדרכה חדשה, גינה מטופחת ושביל אופניים הם צעד בכיוון הנכון אך אם התפאורה שלהם היא שורת מבנים רעועים ומוזנחים, הבעיה עדיין איתנו.

רחוב בתל אביב (צילום: אדר' אור קרן)
רחוב בתל אביב|צילום: אדר' אור קרן

למרות שהנושא מורכב וכולל התערבות ברכוש פרטי, מתברר כי הרשויות בארץ הכירו בחשיבות הנושא עוד במאה הקודמת תוך שהוא מקבל אף עיגון בחקיקה. "פקודת העיריות", המתבססת על החוק הנהוג כבר שנים רבות במדינות אירופה וארצות הברית, הינה המסד החוקי עליו נשענו העיריות בבואן לאשר חוקי עזר עירוניים בנושא. עיריית רמת גן, לדוגמא,  התקינה חוק עזר עירוני בשנת 1973, אם כי ההגדרה בו הייתה כללית וההנחיה הייתה "לשמור על המצב התקין והמראה הנאה של חזית הבית". לאחר מכן הצטרפו רשויות נוספות כגון קרית ים, גבעתיים, חולון וראשון לציון. עיריית תל אביב פרסמה בשנת 2011 חוק עזר עירוני מורחב ומפורט המחייב לשפץ חזיתות מוזנחות. מוקדם יותר אישרה העירייה - בעיקר ביפו ודרום העיר - תכניות בניין עיר המעניקות זכויות בנייה נוספות בתנאי שהבתים ישופצו, ולאחרונה אף הודיעה על תכנית שאפתנית נוספת, הכוללת חבילת מימון משמעותית, במטרה לשפץ מאות בתים בכל שנה. ערים נוספות כגון כפר סבא, נתניה וראשון לציון לקחו אף הן את היוזמה והחליטו להעניק תמריצים כלכליים לוועדי בתים ואף לדיירים עצמם, במטרה לחדש ולשפץ חזיתות מבנים ברחבי העיר.

כל היוזמות הללו הן מבורכות אך נדמה שהטיפול המקומי בנושא עדיין לא התרומם כנדרש וכנראה שגם לא יוכל להתרומם באופן משמעותי אם לא יקבל דחיפה ותמיכה גם ברמה הלאומית. הבעיה העיקרית המונעת את השיפוץ הנרחב היא כמובן כלכלית, וכדי לפתור אותה נדרשת חשיבה אחרת. מעבר למימון הישיר הנדרש מהדיירים וכן ההקלות שחלק מהרשויות נותנות, צריך לבחון פתרונות נוספים. "זכויות בנייה תמורת שיפוץ" הוא, לדוגמא, רעיון ותיק אבל ייתכן שניתן לשכלל אותו ואף לפרוס את השיפוץ לכמה פעימות. ייתכן גם שההגדרה "הפרשות לצרכי ציבור" בפרויקטים חדשים צריכה לעבור חשיבה מחדש ולכלול את עלות שיפוצי החזיתות בסביבה כחלק מאותם צרכים.

רובו של המרחב העירוני בישראל הוא צעיר יחסית, כמעט ללא השפעות היסטוריות או סגנונות בנייה ועיצוב מיוחדים. על אף זאת, גם מראה אסתטי ומטופח למבנים פשוטים יכול לעשות את ההבדל. הדרך לשינוי המצב לא קלה, אבל התיקון הנדרש בהחלט אפשרי – בדיוק כשם שזה עובד מצוין במדינות אחרות מעבר לים. כדי שזה יקרה, עלינו לדאוג שהנושא יישאר כל העת על סדר היום הציבורי ויקבל את החשיבות הראויה לו. כשיהיה ברור שזהו רצון הציבור, תתגייס גם המנהיגות לשינוי המצב מתוך הבנה שמה שהיה אולי נסבל לפני עשרים שנה אינו מקובל יותר בימינו.  

 

מאת אדריכל ליאור אביבי, אחראי מח' בינוי ערים ושותף משרד אדריכלים צ. מוססקו

 

d&b – לדעת להחליט