מדינת ישראל עברה במרוצת 73 שנותיה תמורות כפי שאף מדינה אחרת בעולם עברה בפרק זמן כה קצר. מספר התושבים גדל פי 15, מכ-650 אלף ב-1958 לכ-9.5 מיליון כיום ועם תחזית של הכפלה לכ-18 מיליון ב-2050. אם ב-48' היו לנו בסך הכל 14 ערים, מתוכן רק 3 עם יותר מ-100 אלף תושבים, כיום ישנן 78 ערים, 18 מתוכן בעלות אוכלוסייה של יותר מ-100 אלף ואם ב-48' היו בסך הכל 5,600 מכוניות פרטיות, כיום מספרן כדל פי 60 בקירוב, כשלוש מיליון מכוניות.
כשהוכנה תכנית המתאר הארצית הראשונה על ידי האדריכל אריה שרון, ב-1951, היו לנו בסך הכל כ-20 אלף בניינים וכ-150 אלף דירות. כיום ישנם קרוב ל-700 אלף בניינים עם שלוש מיליון דירות בקירוב. נתונים אלה מספרים את הכל. למדינה הצעירה, הענייה וקולטת העלייה ההמונית מכל התפוצות, לא היה זמן לחשוב איך בדיוק לבנות בניינים, באילו סטנדרטים בטיחותיים ועל רעידת אדמה אפשרית או טילים מעבר לקווי האויב, איש אז לא חשב על כך.
לכן רוב רובם של הבניינים שנבנו במרוצת אותן שנות קוממיות, שנות ה-50, ה-60, ובמדיה רבה גם ה-70 וה-80, מצויים כבר היום על המדוכה, חלקם הגדול מתפוררים ומהווים סכנה בטיחותית של ממש, אולם גם אלה שמצבם סביר יחסית, זקוקים אף הם לרענון שלא לדבר על ניצול זכויות בנייה. חשוב לזכור, במיוחד, כי הבנייה בעשרות השנים הראשונות למדינה הייתה בזבזנית קרקע מאין כמותה, זאת לא מעט בשל מדיניות מכוונות של "כיבוש השממה" במדינה שעם הקמתה הייתה אחת מדלילות האוכלוסייה בעולם.
כיום, כמובן, המצב שונה לחלוטין. ישראל הינה כבר היום אחת המדינות הצפופות על פני כדור הארץ, כ-450 נפשות לקילומטר רבוע וצפיפות זו גדלה והולכת משנה לשנה, בעיקר בשל ריבוי טבעי, אולם גם בשל עלייה מהתפוצות. ואם נחלט את דרום הארץ והנגב, נגיע לצפיפות הלא תאמן של כ-900 נפשות לקמ"ר בחלקה הצפוני של המדינה, בה מתגוררת רוב רובה של האוכלוסייה. ובקצב הזה, עד 2050, נהפוך להיות המדינה הצפופה ביותר בעולם, עם כל בעיות איכות הסביבה, זיהום האוויר ופגיעה באיכות החיים הכרוכות בכך.
על כן, ההתחדשות העירונית, מעבר לעניין הבטיחותי של הגנה בפני רעידות אדמה במתקפות טילים, ומעבר לכדאיות הכלכלית של ניצול אופטימלי של משאב הקרקע, ישנה משמעות קריטית על פניה של מדינת ישראל במהלך הדורות הבאים, וכמובן על איכות החיים של תושביה. העובדה שרוב רובם של הבניינים הקיימים כיום נבנו בפרק זמן קצר יחסית, מאז 48', ובמדינה שהייתה אז ענייה מרודה, מלמדת כאלף עדים כי דווקא היום, כשישראל הינה חברה מן המניין ב-OECD ונחשבת למדינה מערבית מפותחת, מלמדת עד כמה האתגר לחדש את פניה של המדינה הינו בהישג יד וכרוך בסדרי העדיפויות של ההנהגה.
תקציבים לכך – יש. כוח אדם מקצועי שיתכנן – יש. תכניות פעולה אופרטיביות – יש. הבנה שזה יעד לאומי חשוב מאין כמותו – יש גם יש. אולם, וזה אולם גדול, אין זה סוד ששדה המוקשים המוכר לכל של ביורוקרטיה הנמשכת עד אין קץ, התנהלות בזיג זג של ראשי הערים והרשויות וכן העדר הסברה מינימלית לתושבי הבניינים הוותיקים, כל אלה מוקשים שניתן ואפשר להסיר אותם מיידית, הכל עניין של רצון טוב וכמובן, של נכונות להשקיע בפרויקט הלאומי הזה מיליארדים רבים.
אם תרצו, אין זו אגדה!
אייל בהרי, הוא מנכ"ל קבוצת צים בהרי