החרם שהכריז מנהיג טורקיה, ארדואן על יבוא מוצרים מטורקיה לישראל, הינו בעל משמעות מרחיקת לכת לענף הנדל"ן. הפכנו, שלא בטובתנו ל"נרקומנים" של יבוא מטורקיה, כולל מלט, אלומיניום, ברזל, שיש, כלי עבודה ובעצם מה לא.
הסיבה לכך הייתה לאו דווקא העובדה שמוצרים אלה היו זולים לעומת מחירם במדינות אחרות, אלא בעיקר בשל "אזור הנוחות", העובדה שטורקיה קרובה מאוד גאוגרפית למדינת ישראל וקווי האספקה ממנה הינם קצרים ומהירים.
אולם, וזה אולם גדול, לאזור הנוחות הזה יהיה מחיר בלתי נסבל לענף הבנייה הסובל בלאו הכי מאינספור מרעין בישין, כולל ריבית בלתי נסבלת המאיימת של שרידותן של מאות חברות, כולל הצורך הבהול ב-80 אלף עובדים החסרים באתרי הבנייה עקב המלחמה וכעת, כלהב החרב המתהפכת, נוסף לנו גם ה"מרס הטורקי".
לפרוטוקול, עוד לפני החרם שעליו הכריז ארדואן, הערכנו בלשכת הקבלנים כי מחירי הנדל"ן יזנקו שוב במהלך 2024, מה שבפועל ניכר כבר במדדי הדיור של הרבעון האחרון. וכעת, אין ספק, המחסור הקריטי בשלל מוצרי בנייה, יחד עם מיעוט היצע התחלות בנייה בלאו הכי, יגרום מן הסתם לעליית מחירים כפולה ומכופלת.
לכן זה הזמן עבור כל מקבלי ההחלטות בענף הבנייה, בממשלה ובכלל, להתעשת ולהתחיל באופן מיידי לשבור את המונופול הטורקי ולהתחיל לגוון את השווקים שמהם מדינת ישראל תייבא גם את מוצרי הבנייה וגם את העובדים הזרים.
לטעמי המשותף לשתי הנגזרות, השונות כביכול, נגזרת מוצרי הבנייה ונגזרת העובדים, היה בכך בשתיהן התבסס ענף הנדל"ן על מונופול מאוד בעייתי, שוק העבודה על עובדים פלסטינים מהשטחים ושוק מוצרי הבנייה על יבוא מטורקיה.
מבדיקה שערכנו בלשכת הקבלנים, מתברר כי לשוק מוצרי הבנייה הטורקי קיימים עשרות (!) שווקים אלטרנטיביים, חלקם אף זולים יותר, החל ממדינות הבלקן הקרובות יחסית דוגמת יוון, בולגריה ורומניה וכלה במדינות דרום מזרח אסיה ואפילו סין, שלמרות היחסים הפוליטיים הבעייתיים שלה עם ישראל, עשתה מאז ומתמיד הפרדה ביניהם לבין הנושא הכלכלי.
נכון. המעבר ליבוא ממדינות אחרות ידרוש הערכות מחודשת וחתימה על הסכמים שונים עם כל אחת ואחת. גם קווי האספקה יהיו מן הסתם מורכבים וארוכים יותר לעומת האלטרנטיבה הטורקית. גם העובדה שהחותים בתימן הצליחו דה פקטו להטיל סגר ימי על מיצרי באב אל מנדב והים האדום, אולי תקשה באופן כזה או אחר על הובלת מוצרי בנייה.
אולם, וזה אולם גדול, מדיניות חכמה שכאמור תשים דגש על גיוון המדינות שמהן ישראל תייבא מוצרי בנייה ולא תשים את כל הקופונים על מדינה אחת או שתיים, תוכל בהחלט למתן את משמעות הבעיות הלוגיסטיות ותוכל בסופו של דבר להביא לכך שמהרכיב של תשומות הבנייה לא יתרום לייקור דרמטי של מחירי הדיור. הכדור, כאמור, בידי מקבלי ההחלטות!
כותב המאמר רוני מזרחי, יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"
***
כתבה שיווקית בחסות "מזרחי ובניו"; הכתבה נערכה בידי מערכת Duns 100