בשבוע שעבר ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין ג'י אף איי סקיוריטיס לימיטד אשר הפך את פסק הדין של בית המשפט המחוזי מפי כב' הש' ה' קירש; וקבע כי יש לראות עסקת תיווך, כמתן שירות אחד לשני הצדדים, והוא בלתי ניתן להפרדה. לכן, יש לראות בעסקה זו כעסקה שיש בה נהנה ישראלי, ואין זכאות להטבת המס של מע"מ בשיעור אפס, בהתאם להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ")
פסק דין זה, בדומה לפסקי דין אחרים הדנים בסוגיה זו, שוב שולל מעוסקים ישראלים הנותנים שירותים לתושב חוץ, הטבת מס בדמות מע"מ בשיעור אפס, ובכך הופך את מעמד העוסק הישראלי לנחות במסגרת התחרות בשוק הבינלאומי (שכן תוספת המע"מ הופכת אותו ליקר יותר).
באותו עניין, חברה תושבת ישראל ("ברוקר") נתנה שירותי תיווך פיננסיים בעסקה במכשירים פיננסיים בין שני בנקים – ישראלי וזר. לברוקר היה הסכם שירותים מול כל בנק בנפרד, לפיו, כאשר מי מהם ביקש לערוך עסקה, היה הברוקר מפרסם את פרטיה ללא שם היוזם, ורק בשלב שבו נקבע המחיר לעסקה, היו נחשפים הצדדים האחד לשני. בתמורה לשירותי התיווך, והחיבור בין הצדדים לעסקה, שילם כל בנק עמלת שירות לחברה בהתאם להסכם השירותים שהוא חתום עליו. יצוין, כי עמלת התיווך ששילם הבנק הישראלי חויבה במע"מ בשיעור מלא. עם זאת, המחלוקת התגלעה לגבי עמלת התיווך של הבנק הזר – האם היא עסקה שיש בה נהנה ישראלי כך שלפי הסיפא של סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, אינה זכאית למע"מ בשיעור אפס, אלא גם חייבת במע"מ בשיעור מלא.
בית המשפט העליון, מפי כב' הש' ד' מינץ קיבל את הערעור אותו הגישה רשות המסים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.
בית המשפט בחן את לשונו של סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, אשר תוקן בעקבות פסק הדין קסוטו (ע"א 41/96), ומתיקון זה הסיק כי המחוקק הישראלי התכוון במפורש שהטבת המס של מע"מ בשיעור אפס לתושב חוץ לא תינתן כאשר יש בעסקה נהנה ישראלי, גם אם הוא מישני בלבד. בהתאם נקבע כי התיקון נועד לבטל את הצורך לקבוע בכל מקרה שנדון מיהו הנהנה העיקרי מהשירות כפי שנקבע בפסק הדין בעניין קסוטו; כך שמספיק שישנו נהנה ישראלי, יהיה חלקו אשר יהיה, כדי לקבוע שאין זכאות למע"מ בשיעור אפס.
בית המשפט קבע בהתאם לעיקרון המהות הכלכלית, כי המהות הכלכלית האמיתית של עסקת תיווך היא מתן שירות לשני צדדים – והוא "חיבור בין שני הלקוחות והבאתם להתקשר בעסקה זה עם זה" ועל כן, לא מדובר בשירות הניתן להפרדה. לא זו אף זו, קבע בית המשפט כי אף אם המתווך עושה פעולות שונות עבור כל צד לעסקה והשקיע משאבים ברמות שונות, ואף אם נגבה שכר שונה מכל צד או אפילו צד אחד קיבל פטור מהעמלה, אין בכך כדי לנתק את השירות שניתן לכל צד. בית המשפט העליון תומך את קביעתו בפסיקה לבר מיסויית אשר עולה בקנה אחד עם תפיסה זו של שירות תיווך כשירות אחד שניתן לשני צדדים.
כמו כן, קובע בית המשפט כי הקביעה שעסקת תיווך היא שירות אחד עם שני נהנים מתחזקת נוכח העובדה כי התשלום בגין השירות משולם רק לאחר שמשתכללת עסקה בין שני הצדדים. כלומר, רק לאחר שמאמצי התיווך נושאים פרי.
בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, נקבע בפסק הדין כי לא מדובר באינטרסים נפרדים, אלא לשני הצדדים אינטרס משותף שתשתכלל עסקה ותפקידו של המתווך הוא להביא את הצדדים לעמק השווה. עוד נקבע בפסק הדין כי בנסיבות שתוארו, אף לא מתקיימת התכלית שבבסיס מע"מ בשיעור אפס היות שהברוקר הישראלי מנצל את יתרון המקומיות שלו לצורך שיווק משקיעים ישראלים עבור משקיעים זרים ואין בכך עידוד ייצוא.
פסק הדין של בית המשפט העליון ממשיך את המגמה המצמצמת את הפרשנות לסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ עד כדי מאיינת אותה כמעט לחלוטין.
עם זאת, נזכיר כי התכלית שבבסיס הטבת המס היא עידוד ייצוא לחו"ל של שירותים של עוסקים ישראליים, וסיוע להם בתחרות מול עסקים זרים בשוק הבינלאומי.
לאורה של תכלית זו, ייתכן שבית המשפט ייטה לראות עסקאות מסוימות ככאלו שאכן זכאיות להטבת המס של מע"מ בשיעור אפס, בנסיבות בהן המדובר בשירותים נפרדים ובייחוד כאשר יוכח כי הלקוח בחר בנותן שירות ישראלי לא משום היותו ישראלי והיתרון שיש לו בשל עובדה זו בעצם מתן השירות. בסופו של דבר, בפסק הדין, בית המשפט העליון קבע כי עסקת תיווך כשלעצמה מהווה שירות אחד לשני נהנים, אך לא דן בפסק הדין בנוגע למתן שירותים נפרדים באופן כללי. לכן, נראה כי בית המשפט לא שלל את האפשרות כי מקום בו יוכח שאמיתית מדובר בשני שירותים נפרדים ומתן ההטבה תתיישב עם תכלית הוראת הסעיף, תהיה זכאות להטבת המס.
לפסק הדין המלא שפורסם ביום 26.2.2024 ע"א 8556/21 מנהל מס ערך מוסף תל אביב מרכז נ. ג'י אף איי סקיוריטיס לימיטד.
***
כתבה שיווקית בחסות יולוס גזית ושות'. הכתבה נערכה ע"י מערכת Duns 100