בתחילת פרשת "אסותא ראשל"צ – החלפת העוברים או מחדל ההפריה, סברתי כי המשפט הישראלי יכריע בקלות יחסית ע"פ מודל ההורות הביולוגית כלומר בהתאם להקשר הגנטי בין העובר להוריו ולכוונת הצדדים.
במשך הזמן השתנתה דעתי, גם בשל השיח הציבורי שקרא לבחינת ההורות לא בהיבט המשפטי, אלא בהיבט המשפחתי תוך שקלול גורמים נוספים ולא רק ע"ס המטען הגנטי למי הוא שייך.
הזעזוע הראשון בתיק הוא כמובן עצם הגילוי כי לעובר אין קשר לאישה הנושאת ולחשיפת הפרשה ולהשפעותיה על משפחות רבות.
הזעזוע השני בתיק היה במתן צו לעריכת בדיקת סיווג רקמות להורים הנטענים.
אני מניחה שהאם הנושאת חשה הקלה רבה לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקה שקבעו כי אין קשר גנטי להורים הנטענים, אלה שבהסתברות גבוהה (כך לטענת אסותא) סברו כי שהם ההורים של העובר.
בינתיים "העובר" נולד, מדובר בתינוקת סופיה שמבחינתה יש לה אמא אחת זו שנשאה אותה ברחמה וילדה אותה ואת בעלה של האמא, שהוא אביה שחיכה להולדת הנסיכה.
אבל כאן לא הסתיימו התלאות, הזעזוע השלישי בתיק : רצון הורים אחרים, שהקפיאו עוברים באסותא, לגלות אם הם ההורים הביולוגיים של סופיה.
וכך ביהמ"ש לענייני משפחה אישר ל-4 נשים לחדש את הבדיקות ולתור אחר האמת הביולוגית – אולי סופיה הינם בתם הביולוגית.
על החלטה זו הוגש ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע. ביהמ"ש המחוזי הבין כי יתכן וכל הבדיקות הללו אינן לטובת התינוקת ויש לזקק את טובת הקטינה: האם גילוי האמת הינו ערך עליון שע"פ יקבע מיהם הוריה הביולוגיים או שטובת הקטינה להפסיק את הבדיקות ולגדול עם הוריה מולידיה.
כדי להכריע בשאלת טובת הקטינה, קבע ביהמ"ש המחוזי (ביום 18.12.22) כי ימונה אפוטרופוס לדין לתינוקת שיביע את דעתו אם המשך הבדיקות למציאת האם הביולוגית של סופיה הוא בטובה. עוד הוחלט כי אסותא יחוייבו להציג מסמכים שקושרים את התינוקת לנשים שמבקשות להיבדק.
תפקיד אפוטרופוס לדין שמתמנה ע"י ביהמ"ש הינו להביא את קולו של "מרשו", אותו קטין שענייניו נידון בפני ביהמ"ש וזאת במנותק מאינטרסי הוריו.
כלומר אותו עו"ד שימונה לייצג את טובת סופיה ידרש לשאלה מהי טובתה והיא תתגבש בעיקר לפי השקפת עולמו.
מאחר ואין תשובה בחוק הישראלי ספציפית למקרה זה, ניתן להעזר בחוקים "קרובים" כגון פונדקאות, תרומת ביצית ולערוך היקש על קשרי ההורות וגם כאן ניתן להגיע למסקנות סותרות: אם לפי פונדקאות הרי שהאם המעוברת לא תחשב לאם התינוק, אלא הגנטית ואילו בתרומת ביצית האם הנושאת תחשב לאם התינוק למרות שאין קשר גנטי .
במקרה כזה, ביהמ"ד נדרש בחוק לחפש תשובות במקורות אחרים, למשל מה אומר הדין הדתי.
העלילה מסתבכת אם ילך האפוטרופוס לדין הדתי ובמקרה זה למשפט העברי, שגם שם יש מחלוקת בין הפוסקים השונים בין ההורות הגנטית לבין ההורות הפיזיולוגית.
בשנים האחרונות הכריעו גדולי הפוסקים כי הדין עם האישה נושאת ההריון גם בהקשר של קביעת יחוס.
לו תשמע דעתי הרי שההורות צריכה להקבע בהקשר של הנסיבות ובתפקיד המסוים שהיא נועדה למלא במקרים בהם החוק אינו חד משמעי וכדוגמת פרשת החלפת העוברים.
אמנם הכרעה זו שלעצמה הינה קשה לאחר שהאם הנושאת ברחמה את העובר, הקריבה רבות לרבות הסיכון בקיום צינתור לבבי תוך רחמי, מצד שני אין מילים שיכולות להתחיל ולתאר את הכמיהה לפרי בטן וקשה למצוא מילים ולהסביר את התחושה של כל אישה שעברה טיפולי פריון – בין אם מדובר בעשרות הפריות ובין אם מדובר בהפריות בודדות.
המשותף לכל ההורים במסע ההורות הטכנולוגית הוא "הלונה פארק הרגשי" שעוברים ההורים בין זריקה לדקירה.
לעניות דעתי, באיזון שבין הורים מיועדים שהקפיאו עוברים לבין ההורים הנטענים שחוו על בשרם הריון בסיכון, לידה ונקשרו לתינוקת סופיה הרי שידם של ההורים הפיזיולוגיים הינה על העליונה וטובת הקטינה הינה כי תגדל עם מי שילדו אותה.
מאת עו"ד ומגשרת שירלי שדה
d&b – לדעת להחליט