בעוד מדינת ישראל עדיין בפוסט טראומה ופצעים שלא מגלידים מאירועי 7 באוקטובר, לא ניתן שלא לתהות, האם יתכן כי ידי כוחות הביטחון נכבלו מול אויב אכזרי? האם הפכנו למדינה שבה שיקולים משפטיים עוצרים החלטות ביטחוניות שנועדו להגן על מדינת ישראל, שלום אזרחיה תוך סיכון חייליה? מה מחיר הדמים שאנו משלמים?
במשך עשרות שנים בג"צ התערב בהחלטות מערכת הביטחון שמטרתן להגן על אזרחי מדינת ישראל ולהילחם בטרור, כמו הריסת בתי מחבלים, מיקום גדר הביטחון, השפעה על נהלי פתיחה באש בגדר, כניסת מחבלים, איחוד משפחות, תנאי כליאה מקלים למחבלים, הכנסת סיוע הומניטרי ולאויב. לא מעט החלטות ביטחוניות הפכו לפתע לעתירה לבג"ץ ודיון משפטי.
במהלך השנים, יצר בג"ץ דרכי פעולה ומגנונים שאני סבורה שיש בהם לשתק את מערכת הביטחון ולכבול ידיה, לרבות באמצעות זימון קצינים בכירים לדיון משפטי בעיצומן של פעולות מבצעיות, הוצאת צווי ביניים שמקפיאים פעולות חיוניות בזמן אמת, ניהול עתירות במשך שנים מה שמעכב ומונע קבלת החלטות קריטיות.
לדעתי, החלפת שיקול דעת בטחוני בשיקול דעת משפטי אינה בהלימה עם המציאות בשטח, מה גם שאין זה מקומם של שופטים שאינם בעלי הבנה ביטחונית להתערב בכך. למרבה הצער, מחיר התערבות בג"ץ מעבר לכך שאינו רק עניין מוסרי, עולה בחיי אדם.
לא פעם, עתירה לבג"ץ, צווי ביניים ופסקי דין, גורמים לעצירת פעילות ביטחונית קריטית בזמן אמת, מה שמביא למחיר דמים כבד שבא לידי ביטוי בפיגועים נוספים, הרוגים, פצועים, הריסת משפחות והצטרפותן למעגל השכול. במהלך השנים, וגם במלחמה הנוכחית, נתקבלו החלטות שלשיטתי פוגעות אנושות בביטחון מדינת ישראל, כמו למשל התערבות בג"ץ בסוגיית הכנסת הסיוע ההומניטרי, שזהו קלף מיקוח קריטי לשחרור חטופים, וכן התערבות בתנאי מחבלי הנוחבות, הרוצחים והאנסים, בכלא הישראלי. ברור כי להתערבות גסה ולא ראויה זו היתה השפעה מכרעת על הקשחת עמדותיו של חמאס לאורך התקופה האחרונה בנושא שחרור החטופים.
באותה מידה, מטרידה אותי גם התערבותה המשפטית של הפצ"רית, שהנחתה לאחרונה באיגרת שהפיצה, להימנע מפגיעה בחיי בלתי מעורבים עזתים, מה שבפועל מסכן את חיילי הלוחמים, שאמור להטריד כל אב ואם ששולחים יקיריהם להגן על מדינת ישראל. הדבר לא מתקבל על הדעת.
הבעיה היא במתן זכות עמידה ללא דחייה על הסף של העתירות
במהלך השנים בג"ץ קיבל החלטות שלדעתי פגעו אנושות בביטחון מדינת ישראל תוך סיכון חיילי צה"ל. חשוב להבין שבחלק ניכר מהפעמים, הבעיה המרכזית של בג"ץ היא מתן זכות עמידה לארגוני שמאל תוך שבג"ץ לא עושה שימוש בסמכותו לדחות על הסף את הגשת העתירה עוד בטרם הגעה לדיון! ברור שאויבי מדינת ישראל שמסתייעים בארגוני שמאל רדיקאליים שמתרבים כפטריות אחר הגשם, עושים שימוש לרעה בזכות העמידה ובל נשכח את אמירת שופט העליון יצחק עמית לארגוני השמאל הרדיקאלי בעתירה לגבי הסיוע ההומניטרי לעזה: "ביהמ"ש עומד לרשותכם".
בכך שבג"ץ מאפשר לדון בעתירות, גם אם העתירה נדחית בסופו של דבר, הוא שולח את זרועו הארוכה ומאפשר התערבות בפעולותיו של צה"ל, שכן הדיון בעתירה, מוביל פעמים רבות להסדר שיש בו כדי לשנות מדיניות ביטחונית. כך למעשה קרה בבג"ץ הפרימטר ב-2018, כשהוגשה עתירה על ידי ארגוני שמאל רדיקאליים ביניהם ארגון עדאלה, ויש דין ואיך לא האגודה לזכויות האדם והאזרח, בעניין הוראות הפתיחה באש של כוחות הביטחון במרחב המכשול הביטחוני בין רצועת עזה לישראל, הרלוונטיות לאירועים האלימים שהתרחשו באותה העת במרחב.
הפרימטר הינו קו אדום של כ–300 מטר מקו הגדר המקיפה את הרצועה שאותו אסור לאויב לחצות אחרת יורחק בירי. בעתירות נתבקשו צווים על תנאי, לבטל הוראה המתירה לירות ירי חי על מפגינים תושבי רצועת עזה בגבול ישראל אם אינם מסכנים באופן ממשי חיי אדם, ולגבי יצירת מנגנון להטמעת איסור על הפעלת כוח קטלני על אזרחים לא חמושים תושבי רצועת עזה בגבול ישראל שאינם מסכנים באופן ממשי חיי אדם. בג"ץ אמנם דחה את העתירות, אבל בסופו של דבר הדיון בכך הוביל לכך שצה"ל גיבש נוהל הפרות סדר שהגביל ירי בלא חמושים עזתים שמתקרבים לגדר. למעשה, בסופו של דבר, הותרה כניסת פלסטינים ומפגינים למרחב הפרימטר כמעט באין מפריע, דבר שהוביל להתגברות אירועים בגבול הגדר בחודשים שקדמו לטבח. ב-7 באוקטובר 2023, לפי עדות מ"מ שריון שהתראיין ברדיו קול ברמה על ההיתקלות מול המחבלים בבוקר 7 באוקטובר, חטיבת הטנקים הבחינה בכמות מטורפת של לא חמושים ללא נשקים פורצים את הגדר עם מקלות ומסתובבים בשדות החקלאיים, ובשלב ראשון עד שהבינו נגד מי נלחמים, נמנעו מלירות בהם.
למעשה, אני סבורה כי לו היו מבצעים ירי חי על לא חמושים שהתקרבו לגדר, ובוודאי לאחר שחצו אותה, היה נמנע חלק ניכר ממעשי האונס והטבח. בסופו של דבר, אני מאמינה שכתוצאה מהמשפטיזציה הפרוגרסיבית, חלה שחיקה במרחב הפרימטר וגובש נוהל הפרות סדר מקל על ידי צה"ל, כך שלא חמושים נהגו להתקרב לגדר מבלי שהם מטווחים מירי חי מיידית. הנה כי כן, עדות חיה, כיצד התערבותו הגסה של בג"ץ (הגם שמדובר בעתירה שנדחתה) פגעה אנושות בהתגוננות צה"ל מפני "הבלתי מעורבים" העזתים יקירי בג"ץ, שחדרו למדינת ישראל, אנסו, טבחו, שרפו וביצעו פשעים שלא הייתה כדוגמתם מאז השואה.
דוגמאות לעתירות במסגרתן התערב בג"ץ בסוגיות ביטחוניות
להלן מספר דוגמאות לעתירות במהלך השנים, בהם התערב בג"ץ בדרך לא דרך בסוגיות ביטחוניות שהביאו לפגיעה אנושה בביטחון חיילי צה"ל ויכולת ההגנה על אזרחי מדינת ישראל:
הממצאים מטרידים. בג"צ כבל את ידי מערכת הביטחון ומנע ממנה לפעול כפי שהיה נדרש.
- איסור ביצוע נוהל שכן שנועד לשמור על חיילי צה"ל (2005)
- מגבלות קשות על שימוש בסיכולים ממוקדים של ראשי מחבלים (2006)
- הגבלות על צה"ל תוך כדי לחימה ותדרוך קצינים (מצור על כנסיית המולד 2002, רפיח 2004)
- התערבות בשיקולי בטחון בקביעת תוואי גדר ההפרדה (2004)
- נכונות לדיון בתביעות של מחבלים, נתיני מדינת אויב נגד המדינה (פרשנת דיראני, 2011)
- ביטול צווי הריסה של בתי מחבלים ורוצחים (2016, 2018,2020, ועוד)
- ביטול החלטת שר הפנים לשלילת תושבות מחברי הפרלמנט הפלסטיני מטעם חמאס (2017)
- חיוב ביטוח תשלומי ביטוח לאומי למחבלים שנשללה אזרחותם (2022)
- איסור החזקת גופות מחבלים לצורך מו"מ לחילוץ גופות חיילי צה"ל (עליאן 2017 - בוטל ב-2019)
- פסילת חוק הביטוח הלאומי השולל קצבאות מהורים למחבלים קטינים (2021)
שכפ"ץ בפני הדין הבינלאומי?
עשרות שנים, שופטי ביהמ"ש העליון הצדיקו התערבות בג"ץ בסוגיות ביטחוניות בטענה שהוא משמש כשכפ"ץ שמגן על הלוחמים בפני הדין הבינלאומי כנגד הוצאת צווי מעצר. יחד עם זאת, אני סבורה כי התערבות בג"ץ בזירה הביטחונית לא רק שפוגעת בביטחון בנינו ובנותינו, אלא כפי שלמדנו מצווי המעצר של האג, לא מועילים במאומה בזמן אמת.
למעשה, בית הדין בהאג התעלם באופן בוטה מבג"ץ ומהמאמץ העילאי שעשתה מדינת ישראל להכניס סיוע הומניטרי לעזה, מה שנטל מישראל את קלף המיקוח העיקרי מול חמאס שהיה בו להחזיר את החטופים עוד בתחילת המלחמה!
תחת האצטלה של הגנת ישראל מפני הדין הבינלאומי, בג"ץ התערב במשך השנים בסוגיות ביטחוניות באופן שלשיטתי גבה דם לוחמים, וכבל ידיה של מדינת ישראל להילחם בטרור.
למרבה הצער, לא רק שבג"ץ אינו משמש כשכפ"ץ מפני הדין הבינלאומי כפי שנוכחנו להבין, אלא שמדובר בתירוץ להתערבות, כאשר אני סבורה שהאג'נדה הבסיסית של בג"ץ היא לחתור ל"מדינת כל אזרחיה" שאינה מכירה בישראל כמדינת העם היהודי, מדינה שבה ליהודים זכויות יתר מעצם הגדרת המדינה כיהודית.
לשיטתי, הדבר משתקף גם בפסיקות בג"ץ גם בנושאי הגירה לישראל שגרמו לביטול הרוב היהודי, ובפסיקות ביטחוניות שפוגעות בהישרדות היהודים במדינתם. לפיכך, פסיקות בג"ץ הלכה למעשה, גורמות לנזקים ביטחוניים וחמורים הן בשל ההתערבות באיזון הדמוגרפי (איחוד משפחות, ביטול חוקי מסתננים) והן בפן הביטחוני (כמפורט לעיל).
על שופטי בג"ץ להבין כי לא רק שהם לא מגנים על מדינת ישראל בפני העולם, אלא שהם פוגעים בסיכויי הישרדותם של אזרחי ישראל היהודים. רשויות הביטחון אינן יכולות לבצע תפקידן כראוי שעה שבג"ץ לא מפסיק להתערב והדבר הגיע לשיאו כאשר במהלך המלחמה בג"ץ איפשר זכות עמידה בעתירות שהוגשו בשם מחבלים.
עתירה הדנה בתפריט התזונתי של הנוח'בות – כאשר חטופינו חזרו מהשבי כשהם מורעבים
בפעימה בשבת, 8.2.25, כאשר ראינו את השבי ניכר על פניהם של שלושת החטופים היקרים ששבו, מראה שהזכיר את רזון ניצולי השואה, התהפכה הבטן מהמחשבה שבעוד חטופינו הורעבו בשבי, בג"ץ הורה לשב"ס ב-19.12.24 בצו ביניים בנושא הרכב המזון שמקבלים מחבלי הנוחבות. זאת לאחר שבאפריל 2024, בדיון על תנאי המחבלים, היועמ"שית פנתה לשר לביטחון לאומי ושאלה, מדוע מגישים לנוחבות נקניקיות פעמיים בשבוע (בשר מעובד ולא בריא) ומדוע לא נותנים להם פירות? (ברור כי אין מדובר "בהרעבה"). להזכירכם, אותם נוח'בות לא נחטפו כאזרחים תמימים, אלא מדובר באויב אכזרי, שרצח, אנס, שרף אנשים חיים וכרת ראשי תינוקות ועוד מעשי זוועה שהאנושות לא ידעה כמותם. לא רק ביטחונית, אלא אין זכות מוסרית לבג"צ לדון בסוגיה זו. אכן זו תעודת עניות למדינת ישראל, שהגיעה העת שתשתחרר מתסמונת שטוקהולם וההזדהות עם חוטפיה.
חשיבות הרכבו ההטרוגני שופטי בג"ץ
המחלוקת על מינויו של נשיא ביהמ"ש העליון השופט יצחק עמית משקפת קרע עמוק בעם. התחושה הקשה בקרב רוב העם, לרבות ציבור המשפטנים, היא כי שופטי בג"ץ לא יכולים להיות מנותקים מעמם ולקבל החלטות שפוגעות בביטחונו ובגורלו וזאת עקב אג'נדה שמנחה אותם ורוב העם אינו שותף לה.
בעוד מאורעות 7 באוקטובר גרמו לרוב העם להזדהות עם צביונה היהודי של המדינה ולהבין כמה חשובה השמירה על ערך הלאום היהודי, מוטב שבחירת שופטי בג"ץ תשקף את הרכבו ההטרוגני של העם והשקפותיו השונות, בניגוד למצב שחל היום ולפיו 15 שופטים שלא נבחרו על ידי העם, ומרביתם, אני סבורה, הצביעו למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה ואולי מייצגת מיעוט שמאל רדיקאלי, הם אלה שקובעים את המדיניות ומקבלים החלטות קרדינליות, שמשפיעות על גורל העם היהודי, עתיד מדינת ישראל וביטחונה.
תקווה לעתיד חדש ורפורמה בסמכויות בג"ץ
עם כניסתו של הרמטכ"ל החדש, אלוף במיל' אייל זמיר, מוטלת עליו אחריות רבה לגבות את חיילי צה"ל ומנגד להגן עליהם מפני זרועם הארוכה של בג"ץ והפצ"רית, אשר מתערבים בדרך לא דרך בשיקולים מבצעיים של צה"ל במלחמה בטרור תוך שהתערבותם עשויה להביא לסיכון של חיי הלוחמים, ואף לפגוע ביכולת ההגנה על מדינת ישראל ואזרחיה.
מחויבותו של הרמטכ"ל היא בראש ובראשונה לדאוג לשלום חיילי צה"ל ולקבל החלטות שלא מסכנות אותם, תוך התמודדות בזמן אמת עם הנחיה משפטית שעלולה לסכן את חיי הלוחמים.
אני תקווה כי התהליכים שעוברים על מדינת ישראל, לא יפסחו על מבנה בג"ץ וסמכויותיו. הגיעה העת לשינוי, אסור שבג"ץ יתערב בסוגיות ביטחוניות, ויש להביא לשינוי שיפגע בזכות העמידה של ארגוני שמאל אשר למעשה משמשים כסות לארגוני טרור ומחבלים, ומטרתם לעשות שימוש בסמכות הבלתי מעורערת של בג"ץ להתערב בצורה גסה, ובדרך לא דרך בהחלטות ביטחוניות.
***
כתבה שיווקית בחסות איריס אלמוג ושות', משרד עורכי דין; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.