מה דין הוכחת בגידה של הבעל באמצעות ציר ה-Timeline בגוגל, שמסכם חודשית את המקומות אותם אנו פוקדים? ג' (השם שמור במערכת) הגיעה למשרדי לייעוץ משפטי לאחר שחשדה שבעלה בוגד בה במשך תקופה ממושכת. ג' ניגשה לעבוד במחשב הביתי (שמשמש את שני בני הזוג) אשר במקרה היה פתוח באותה העת בתיבת הדואר של בעלה. שם, היא ראתה דוא"ל מאת גוגל Timeline בו מפורטים כלל האתרים והמקומות בהם ביקר בעלה באותו החודש. ג', אשר ידעה כי בעלה עובד בחברת הייטק בתל אביב, הופתעה לגלות כי מידי סוף שבוע בעלה מרחיק למושב בצפון.
מכיוון שלא סברה כי בעלה מבקר בצפון כדי לצפות בציפורים נודדות, ולאור חששושתיה כאמור לעיל בדבר מוסריותו של בעלה, ובהתאם להמלצת משרדי, הופעל חוקר פרטי אשר עקב אחר הבעל וחזר אליה עם תמונות של הבעל יחד עם אישה אחרת נכנסים לבקתות הארחה "לפי שעות". לאור זאת, ולאחר קבלת ייעוץ משפטי במשרדי, הוחלט להגיש כנגד הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני תוך תביעת מלוא כתובתה (ותוספת הכתובה) אשר עמדה על סך של כחצי מיליון שקלים (לא מוצמדים) וכן פיצויים בגין הרס נישואין.
בדיון הראשון שהתקיים בבית הדין הרבני טען הבעל כי המחשב הביתי שימש אכסנייה לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו, שלו בלבד ידועה הסיסמא, ושהאישה פרצה לדוא"ל שלו, ועל כן השימוש אותו עשתה בדוא"ל הינו פגיעה בפרטיותו וכל ראייה הנלקחה ממנו היא ראיה אסורה ועל בית הדין להתעלם מראיה זו.
בית הדין הרבני דחה את טענות הבעל, תוך שציין כי חובתו הוא למנוע אדם מקשר אסור של נישואין, ובמקרה זה, שבו נוצר איסור תורה, אין חולקים כבוד לאדם ואין מקפידים על פרטיותו. במילים אחרות - במקרה זה קבע בית הדין כי קיימת חובה להתגרש מבעל אשר הינו "רועה זונות" וכי הפגיעה בפרטיותו נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של "הפוגע" וכי לאישה יש עניין אישי כשר בהוכחת בגידתו של בעלה. הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול וערעורו נדחה תוך שבית הדין קבע, כי אמנם הפגיעה בפרטיות הינה דבר שבאיסור אולם השימוש בראייה היא עניין משפטי, ויש הפרדה ברורה בין התחום האיסורי-מוסרי לתחום המשפטי ממוני.
הבעל לא השלים עם רוע הגזירה והגיש עתירה לביהמ"ש העליון, אשר קיבל חלקית את העתירה. נקבע, כי אין מחלוקת כי ג' השיגה ראיות מתוך דוא"ל של הבעל ועל כן דינה של הראייה להיפסל מכוח פגיעה בפרטיות. אולם, ביהמ"ש העליון החזיר את הדיון לבית הדין הרבני האזורי - אשר קבע כי התוצאה לא תשתנה וכי האישה תהיה זכאית למלוא כתובתה ותוספת הכתובה ואף לפיצויים בגין הרס נישואין – וזאת הגם פסילת הראייה. וזאת מדוע? שכן ג' גיבתה את עצמה ופעלה לשכירת חוקר פרטי אשר אימת את המידע שהתקבל אצלה מגוגל. כמו כן, עדותו של החוקר לא נסתרה בבית הדין, כשהעיד כי צילם את הבעל והמאהבת ברבים נכנסים לצימר האהבה. בית הדין קבע כי האישה הוכיחה את תביעתה באמצעות חומר אשר הושג בלי פגיעה בפרטיות.
ככלל, יוטעם כי הנישואין אינם מבטלים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. הוראות הדין קובעות בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות כי "חומר אשר הושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראייה בביהמ"ש, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם ביהמ"ש התיר מטעמים שירשמו להשתמש בחומר".
אם כך, חושדים בבן או בבת הזוג? המלצתי היא כי תזכרו היטב את הוראות חוק הגנת הפרטיות לבל חלילה תהפכו אתם לחשודים בעבירה פלילית.
הצצתם ונפגעתם?
אין "הכשר" לראייה אשר נלקחה מחשבון דוא"ל אישי גם אם זו התקבלה במחשב בייתי אשר היה פתוח לעיני כל המשפחה. המהות היא כתובת הדוא"ל והעובדה כי מדובר בסיסמא ושם משתמש אישי. כמו במקרה של ג', מומלץ להכשיר את הראייה הפסולה בראייה כשרה שהיא באמצעות צילום במקום ציבורי.
המלצת הכותב הינה כי יש לגבות כל תיק בראיית "חיזוק" כשרה ולדחות כל תיעוד אשר יכול לפגוע בניהול תיק הגירושין .מנגד, לא לעולם חוסן ולא מומלץ להסתמך בהכרח על דוקטרינת הפגיעה בפרטיות - ולפיה תפסל בהכרח ראיות "רעילות" – שכן הדבר כאמור לעיל מסור לשיקול דעת בית הדין הספציפי וכל מקרה יידון על פי נסיבותיו. ראו הוזהרתם!
מאת מיכאל גבור, עו"ד ומייסד חברת עורכי דין.
***
כתבת שיווקית בחסות מיכאל גבור - חברת עורכי דין. הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.