בחלל המיתולוגי של פינת הרחובות נחלת בנימין ומונטיפיורי בתל אביב, התמקמה לאחרונה מסעדה חדשה. חובבי אוכל ותיקים זוכרים לנכס הזה חסד נעורים בזכות מסעדת ברוט המוצלחת שפעלה בו - מקום שלא חיפש להתחנף לאיש, והגיש אוכל מקומי אמיתי עם אמירה והרבה מאוד יין מעולה לצידו. עוד לפני כן, פעל כאן מקום אחר חף מגינונים שעבר מפה לאוזן בשם בר יין והיה אף הוא נקודה לשתות בה יין מעולה ולאכול אוכל טוב. בשנה החולפת עמד הנכס הזה ריק ועגום כשבאופן מקרי, שני השפים של המסעדות שפעלו בו, העתיקו את חייהם לאירופה. הפסד שלנו.
עכשיו נכנסו לנעליים הקולינריות הגדולות במדרחוב נחלת בנימין שני מסעדנים צעירים: אדם סולד ויובל לשם. השניים החליטו לפתוח לראשונה מסעדה של ממש בבעלותם, אחרי שנים של עבודה משותפת בתחום, תחילה בקבוצת המסעדות של אייל שני ושחר סגל, האחד כשף הראשי של מסעדה הסלון היוקרתית והשני של רומנו, ובהמשך במיזם אילו בירדס (ILU BIRDS), שמציע מבחר ארוחות פופ אפ מיוחדות: אם זה בראנץ' בדרום תל אביב שכבש את לבבות האכלנים והפגיז את חשבונות האינסטגרם, ארוחה מקסיקנית שמתקיימת מדי יום רביעי בשבוע ועוד אירועים פרטיים וייעוצים שונים. השניים גם הריצו השנה את הפופ אפ גאבאגול באותו חלל בו הם פתחו לבסוף את מסעדתם שנקראת ברבור (BARBUR). אותו פופ אפ היה זה ששכנע אותם שאפשר לשקף טוב יותר את התוכן שהם רוצים להעביר במקום אחד יציב, וכך, עם הרבה מוניטין ותקופה רווית עשייה שעוררה את התיאבון של הפודיז, נפתח אחד המקומות המדוברים ביותר של התקופה.
נוטף סטייל
הגענו לאכול כאן יחסית בתחילת הדרך של המקום. ברבור כולל כמה חלקים: המסעדה המרכזית, שמורכבת למעשה מכיסאות בר שצופים על המטבח הפתוח; חדר בר סמוך שמנותק מהמסעדה ומהחוץ ומתחבר אליהם רק באמצעות דלת מאולתרת שעוברת במטבח; ובר אפלולי וסקסי, מעוצב בחכמה קצת כאילו הועתק מליבה של ספינת פאר, מחופה בהמון עץ כהה וריהוט באווירה נורדית מינימליסטית. על כל שולחן כאן מונח פמוט עם נר יחיד ופרח בודד באגרטל. מהקיר משקיף ציור ענק בסגנון רנסנס על כוסות וכלי וינטג'. החלק חיצוני הוא הגדול ביותר, ובו המון שולחנות עם מפות לבנות על פני מדרחוב נחלת בנימין הסואן. בסך הכל, יכולים לשבת כאן במקביל גם 100 אנשים. לא מעט בכלל.
בעוד האווירה והעיצוב שואפים לאירופה הקלאסית, התפריט לבנטיני בהרבה כשכל האוכל כאן ממוקד גריל. כמעט הכל עולה על הגריל, מפסטה ועד מלפפון - הצהרת כוונות נועזת. חלק מחומרי הגלם שבמהותם לא מיועדים לפגוש פחמים, עושים זאת מתוך מסננות גדולות שמוליכות את ניחוחות העשן דרך חורי המתכת. אירופה פוגשת את סצנת העל האש במרכז תל אביב בהתנגשות מכוונת. על התפריט אחראי שף איתי אייל והוא מבוסס על הרבה מנות קטנות, חלקן מותאמות במיוחד לבר (התפריט בבר מצומצם מעט יותר מזה של החלל המרכזי), לצד כמה אופציות גדולות יותר.
התחלנו עם 2 כוסות יין צרפתי לבן (106 שקלים) ופתיח של דג נא צרוב קלות עם סלסת מלפפונים, שמן עם קליפות מלפפון צרובות על האש, וג'ינג'ר כבוש (72 שקלים). הדג באותו היום היה אינטיאס והוא הוגש בחתיכות בשרניות שנצרבו מעט והעניקו לחלקו החיצוני טעם גריל עדין וטוב. החלק המעניין ביותר בצלחת היו הנקודות השחורות של קליפות המלפפון הצרובות, שהעניקו להכל תחושה של מיץ סלט מעושן, מהסוג שרק רוצים ללגום ממנו בסיום. זאת הייתה פתיחה אינטליגנטית ומקורית, שעל אף שחששתי שתהיה יומרנית מדי, הצליחה להצדיק את עצמה בזכות שילוב טעמים רענן ומעניין ושימוש ייחודי מאוד בצלייה באש.
המנה הבאה הייתה סלט חורף נהדר מבוסס תפוחים וקולרבי (62 שקלים) שהפכו באמצעות מנדולינה לדפים דקיקים ופריכים ותובלו באיולי טרגון עוקצני וגבינת פקורינו שגוררה בשפע מעל. אני לא חובבת גדולה של אניס וטרגון, אבל כאן השילוב שלו תפוח הגרני סמית החמוץ-מתוק והאלגנטיות הפריכה של הקולרבי הרגיש כמו שדרוג של שנת 2025 לסלט וולדורף. סלט מצוין שאולי אפילו לא היה זקוק לתוספת גבינת הפקורינו. אבל על גבינה טובה אין מה להלין.
בעוד שתי המנות הראשונות הציבו רף גבוה של עניין וטעם, מנת ההמשך הייתה מעט משמימה. משולשי פולנטה קריספית (39 שקלים) שהוגשה ליד איולי פימנטון עם גבינת צ'דר לפי התפריט, שהומרה באותו היום לגבינת קומטה וקצת עירית. הפולנטה טוגנה כהלכה וגם הרוטב הפיקנטי קלות שהוגש לידה היה בהחלט טעים, אבל לא היה כאן שום דבר מסעיר שהופך את המנה לכזאת שרוצים לטעום שוב. כמעט כל מנה מטוגנת תלווה היטב אלכוהול, וכך גם הפולנטה הזאת - שמרגישה יותר כמו וריאציה לצ'יפס עם גבינה - מאשר כמו התיאור שלה בתפריט כקרוקט. כך או כך, במסעדה שמנסה לחדש, צלחת כזאת היא לא בחירה מדויקת.
אופציה מעניינת בהרבה הייתה הווריאציה של ברבור למנה אמריקאית איטלקית שכיכבה בסופרנוס וכבשה את העולם- פסטה זיטי (72 שקלים). סוג של פשטידת פסטה אפויה עם גבינות, שכאן מוגשת אחרי שעלתה לצריבה על הגריל ומעליה שיפוד של פטריות יער וכמות נדיבה של רוטב קאצ'יו א פפה. מנה שכרמלה סופרנו כנראה לא הייתה מאשרת, אבל אנחנו דווקא כן. שיפוד הפטריות היה עסיסי והוציא מהן טעמים מעולים, וגם רוטב הקצ'יו א פפה כלל עוקצנות במידה טובה של פלפל חריף וגבינות. הדבר היחידי שהפריע היה טעם גריל חזק מדי שדבק בפסטה עצמה. אש היא לא משהו שאפשר לשלוט בו, וכשמדובר במנה מעודנת יחסית, טעמי החריכה הללו מעמעמים את הטעמים האחרים בצלחת.
במנה הבאה שהגיעה (סלט שהוגש כספיישל של אותו יום, וראוי לדעתי להיכנס לתפריט החורף הקבוע כאן) טעמי הצריבה דווקא קלעו בול. המנה, שנקראת סלט מסננת (63 שקלים), מורכבת מירקות חורף שבשיאם כעת כמו אפונת שלג, אפונת גינה, שעועית צהובה וכרוב ניצנים, שנכנסים למסננת מתכת ועולים ככה על הגריל. הם מוגשים חמימים ומתפקעים מפריכות עם תוספת קלה של שמן זית, מיץ לימון ופטרוזיליה. מנת ירקות מהנה ועשירה, כשהירקות הוגשו כל אחד במידת עשייה טובה. אפונת השלג שמרה על קשיחות נאותה ופריכות, עיגולי אפונת הגינה התפוצצו מטעם, השעועית הצהובה שמרה על גמישותה וכרוב הניצנים הזכיר שוב כמה הירק הזה מעולה כשהוא טרי.
הפספוס של הערב
סיימנו את שלב האוכל עם שיפוד (79 שקלים), כי בכל זאת אנחנו במסעדת גריל ים תיכונית. הוא הוגש בצורה אסתטית כמו כל דבר במקום הזה וכלל שכבות שייטל וקבב ליד כרוב לבן צלוי בפחם בסגנון חיתוך של סלט כרוב קצוץ, עם רוטב יוגורט וחמאה חומה. גם שלושת החברים שישבו לידינו הזמינו את אותו השיפוד בדיוק. וגם הם עצרו איתו די מהר והחזירו אותו למטבח. זאת הייתה מנה שעל הנייר היה בה המון פונטציאל ובפועל פיקששה עם הרכיב העיקרי - הבשר. הכרוב היה תקין והרוטב סימפטי, אבל השיפוד עצמו - לב המנה - היה מלוח יתר על המידה, גם עבור חובבי מלח. השייטל, למרות נוכחות של שומן סביבו וריפוד של קצת קבב, לא הצליח להתרומם והיה יבשושי מדי. אומנם המקום עוד בחבלי לידה, אבל אם גובים מחיר מלא, צריך לדעת לספק את הסחורה. בייחוד במנת שיפודים שמוגשת במסעדת גריל.
קינחנו בגלידה אמריקאית רכה (38 שקלים) שעושים במקום ומבוססת חלב שקדים ומקדמיה, עם תוספת של פטל ותות מיובש ופירורי עוגיית קנטוצ'יני איטלקית עם מלח. המרקם של הגלידה היה מצוין, קרמי וקליל, בדיוק כמו שמחפשים בגלידה אמריקאית רכה. במבחן הטעם הגלידה עצמה הייתה מעודנת מאוד, אפילו אנמית. דווקא התוספות הן אלה שקיבלו את הבמה: פריכות של פירורי העוגייה, נגיעות של מלח שתמיד מחמיא לקינוחים וחמצמצות טובה של פירות יער מיובשים שהם תמיד מענגים. זאת גלידה טבעונית על הצד הקליל, שנעים לסיים איתה ארוחה.
כשמתיישבים בברבור וסופגים את האווירה, קשה לא להרגיש חלק ממשהו יפה שמתהווה כאן. המקום מורכב מהמון חבר'ה צעירים וכל אחד מהם מביא את החוזקות שלו: אם זה גריל, יין או אירוח. כל אחד תורם משהו, גם אם לפעמים כל הידיים המעורבות יכולות להרגיש קצת יותר מדי. ייקח עוד זמן והשתפשפות כדי שהמעבר מאירועים למסעדה יציבה יחלחל וייטמע פה עד הסוף. לאור הרזומה של מי שעומדים מאחורי המקום ויודעים אירוח מה הוא, זה כנראה ייקרה. עד אז, תמצאו פה אוכל קצת אחר: אוכל ברים משודרג ולרוב גם מעניין, קונספט מבוסס אש שמחייב חיבה לסגנון, ואווירה מלאת סקס אפיל שיכולה לפעמים להרגיש כמו מועדון חברים נחשב שבמקרה נקלעתם אליו. כל אלה יחד הופכים את ברובור, כמו המסעדות שקדמו לה באותו החלל, לכזאת שלא מתאימה לכל אחד. בין אם אתם קהל היעד של המקום או שאתם נרתעים מהתיאור - על המסעדה הזאת כנראה עוד תשמעו הרבה בזמן הקרוב.
ברבור. נחלת בנימין 36, תל אביב יפו. טלפון: 03-7940845. שעות פעילות: ראשון-שבת 18:30-01:30. לא כשר