שלהי חודש יולי, שמונה בערב ורצועת החוף של תל אביב בדמדומי שקיעה. ילדים בחופש הגדול מתמהמהים כמה שאפשר במים, זוגות בבגדי ים יושבים על דק העץ ומסתכלים יחד אל האופק, אצנים רצים בין כולם ומנסים לא להיכנס זה בזה חזיתית. כשהשמש יורדת, יורדות איתה גם כמה מעלות, וכולם רוצים לצאת החוצה (למרות שהלחות כאן נשארת גם בלילה). כשמביטים על ההתרחשות הזאת מבעד לחלון של LP החדשה, עם קוקטייל ביד, קשה שלא להיסחף לאווירת חופשת קיץ.
LP נפתחה במלון אימפריאל ממש לא מזמן. בר הקוקטיילים הקטנטן, הנושא את שם המלון בו הוא ממוקם, מפורסם ונחשב לאחד הטובים באזור, אבל LP, השייכת לאותם בעלים, מביאה צד אחר שמתמקד באוכל ולא רק בחוויית האלכוהול; בסיבוב הקודם זה קרה עם לה אוטרה המקסיקנית, שהייתה חביבה למדי אבל לא הצליחה להמריא ולהתייצב. בסיבוב החדש, LP הולכת לכיוון של שיפודייה משודרגת, שמוביל השף המנוסה עינב אזוגרי.
ברקורד של אזגורי רשומות מסעדות כמו קפה נורדוי, בר א וין וסרווסריה הזכורה לטוב בקרב בלייני וזללני העיר. הוא ידוע כמי שעסוק בעבודה ולא בקרדיט, כך שמדובר בשיתוף פעולה מבטיח בין שני צדדים שמובילים כל אחד בתחומו: אזגורי על האוכל והצלחות, אנשי בר האימפריאל, מובילי תרבות הקוקטיילים בישראל שהרימו את הרף ושומרים על יציבותו, על האלכוהול והאווירה; ולראייה, כבר בתחילת דרכו LP הוא פשוט מקום שכיף לצאת אליו.
LP היא לא מסעדה של ממש, אלא קודם כל מקום בילוי, בר קוקטיילים מעולה שיש בו גם אוכל טוב, אז כדאי להגיע עם ציפיות בהתאם. התפריט של המקום מחולק לאגפים: ים, צומח, בשר ומתוקים. המנות כולן קטנות ומתומחרות בהתאם, אבל כדי להרכיב כאן ארוחה של ממש צריך לא מעט מנות, ואם תוסיפו קוקטיילים, שאי אפשר לוותר עליהם במקום כזה, החשבון יגיע לסכום לא מבוטל.
קימצ'י עושים באהבה
התחלנו את הערב עם שני משקאות נהדרים: בלאדי מרי (48 שקלים) קלאסי ומעולה, וקוקטייל פאלומה (54 שקלים) - טקילה לבנה עם חליטת תה אולונג, שהיה מוגז, מרענן וקליל, הולם בדיוק את מזג האוויר שבחוץ. לצד הקוקטיילים הזמנו פתיחה של קימצ'י מנגו (12 שקלים), שהיה וריאציה מצוינת על אחד הטרנדים הלוהטים של התקופה. בעוד במקומות אחרים חוטאים לשם הכללי של המנה הקוריאנית, ומגישים כל מה שנכבש והותסס כקימצ'י, כאן עושים אחלה של קימצ'י, בטעמים של הדבר עצמו. הוא מבוסס על מנגו בוסר, חומר גלם שמגיב נהדר להתססה (תשאלו את העמבה), והתוצאה חריפה, מתובלת כראוי וקשה להפסיק לאכול ממנה.
כדי להוריד את מפלס הבערה המשכנו לסלט שעועית לוביה (26 שקלים) עם בצל וויניגרט של סויה ושומשום. למרות שהקיץ הוא ה-עונה של הלוביה, לא מוצאים אותה הרבה במסעדות בארץ שאינן תאילנדיות, וחבל - היא טעימה, פריכה ומהנה לאכילה. סלט הלוביה של LP מתכתב עם הסגנון האסייתי, אבל שומר על טעמים פשוטים ומעודנים. כיף של צלחת. מאגף הים הזמנו מנה של סשימי (68 שקלים) שהתבססה באותו היום על פלמידה. גם המנה הזאת לקחה לכיוון האסייתי עם פפאיה מוחמצת, בצל ירוק וסויה, לצד פלפל הבנרו שנתן את הטון החריף. הפלמידה, שטעמה ימי ודומיננטי, קיבלה אליה היטב את רצועות הפפאיה החמצמצה-מתוקה ואת הפלפל החריף. עם מעט סויה הדג נותר הכוכב, אבל התוספות העדינות והמוקפדות הופכות את מנה הזו לקצת אחרת.
צלעות התירס הומצאו מחדש. שוב
סיימנו את שלב הפתיחה עם הצלחת שאנחנו מהמרים שלא תפסיקו לשמוע עליה בהקשר של המקום הזה: צלעות תירס בביסק סרטנים (52 שקלים). אזגורי כבר הגיש צלעות תירס בבושוויק בעבר, עוד לפני שצלעות של תירס הפכו להיות אחת המנות החרושות בתל אביב ואחר כך גם ברחבי הארץ. כאן הוא מביא אותה לרמה אחרת, בשילוב עם ביסק סרטנים נהדר שבו טובלים את התירס הצלוי שמשוח בחמאה. זו מנה שאוכלים עם הידיים וזה אמנם מסרבל, מטפטף ומלכלך (עוד לפני שדיברנו על שיירי התירס המתוק שנתקעים בשיניים), אבל היא שווה את זה. פשוט מנה שלא כדאי לפספס, ואנחנו אפילו אכלנו עם כף את מה שנשאר מהביסק עז הטעמים. קשה לעשות קאמבק מקורי למנה שנדמה שראינו אותה בכל קונסטלציה אפשרית, אבל פה אזגורי הצליח.
עוד קצת אש, בבקשה
מהיצע השיפודים הלכנו על שיפוד שקדי עגל (84 שקלים) עם רוטב טארה יפני ו-ווסאבי טרי מרמת הגולן; ושיפוד לבבות עוף עם טחינה, צ'אטני וחמאה (32 שקלים). שני השיפודים היו חסרים זמן על הרובוטה. אין משהו משמעותי לשיפודים כמו מכת האש העזה וטעם הצריבה והקרמול של הבשר כתוצאה מאפקט מייארד, ובמקרה של שקדי העגל על אחת כמה וכמה, כי השומן של הנתח הזה פשוט מחייב צריבה כמו שצריך. הטעמים עצמם היו טובים, בייחוד השילוב בין החריפות והרעננות של הווסאבי הטרי עם השומניות של שקדי העגל, אלא שהחריכה לא הייתה מספקת והתוצאה הייתה רכה מדי ושומנית בצורה בולטת. גם שיפוד הלבבות, ששולב עם רוטב עשיר ומקורי של טחינה, צ'אטני מתקתק וחמאה, לא הצליח להתגבר על מרקם לא מדויק של חלקי הפנים.
סיימנו עם השיפוד הטוב ביותר בארוחה - דונר קבב (68 שקלים) ששילב שייטל, בשר טחון, שומן טלה ופלפל ירוק חריף צלוי. זה היה השיפוד המעניין ביותר שניסינו כאן וגם זה שהתקרב למידת העשייה המדויקת ביותר (אבל עוד כמה שניות של צלייה היו משדרגות את הבשר פלאים). אלה דברים שאפשר לתקן בקלות, עם גובה להבות נכון יותר וגרילמן מנוסה יותר על עמדת הגחלים, וזה בהחלט פרמטר שחייבים להתייחס אליו: מדובר במקום שמגיש הרבה מנות שיפודים, ואף אחד מהשיפודים שהוגשו לא היה במידת עשייה מדויקת.
קינחנו בפלאן קרמל עם קרם שנטילי (44 שקלים). הפלאן היה במרקם קרמי מתמסר במתיקות מדויקת, והיווה קינוח אלגנטי שנעשה היטב ללא התחכמויות. לידו הוציאו לנו את אחד מהקינוחים הייחודים של המקום, קרפ סוזט כנאפה (54 שקלים). בביס הראשון הפה עדיין לא מבין מה בדיוק מתרחש במנה הזאת, אבל בביס השני מבחינים בקרפ עדין וגמיש, במילוי גבינת חלומי ופיסטוקים בליקר הדרים. הקינוח אמנם התכתב בטעמיו עם כנאפה אבל לנו הזכיר הרבה יותר בלינצ'ס רוסי עם בצק דקיק ורך, במילוי גבינה. הסיפור של המנה הזאת מעניין, אבל לא מספיק נהיר, ועדיין לא מתחבר בשלמותו. עוד קצת דיוקים וחידודים וזה יכול להפוך לקינוח דגל שמצליח להתרומם מעבר להברקה ולקונספט.
האימפריאל נותר כבר שנים ספוט שמגיעים אליו כדי לשתות דרינקים מקוריים ואיכותיים באווירה אפלולית וייחודית, אבל השנים חלפו, הבעלים של המקום התבגרו, ואיתם גם הקהל, שלא מגיע רק בשביל לשתות כוס אחר כוס אחר כוס. לפער הזה נכנסת LP די בטבעיות, כמקום להגיע אליו לשתות מצוין, ותוך כדי לאכול מנות שמלוות היטב את האלכוהול, מידיו של שף שיודע איך לעשות בדיוק את זה.
למרות שיש עוד דרך לעשות כאן עד להתבססות המטבח, בייחוד בכל הנוגע לשיפודים, המקום הזה כבר כעת הוא אחד המהנים שנפתחו בתקופה האחרונה, עם אווירה נהדרת, מוזיקה מצוינת, צלחות קלילות וקוקטיילים מעולים. התחשק לנו להמשיך לשבת, לשתות ולאכול כאן אל תוך הלילה, אבל אז נזכרנו שאנחנו לא בחופשה וצריך לשחרר את השמרטפים. טפטפנו החוצה אל האוויר העומד כדי לדדות באיטיות אל הרכב בחניון. בים עוד טבלו אחרוני השחיינים ובצמוד לחלון שזה עתה ישבנו לידו ב-LP כבר התמקמו סועדים חדשים. 
LP. הירקון 66, תל אביב יפו. שני-שבת 18:00-01:00. טלפון: 073-2649464. לא כשר