אני אורי ברבש. ביימתי את "מאחורי הסורגים", את "אחד משלנו", את "טירונות", את "משפט קסטנר" ולאחרונה את "דבש שחור – שירת חייו של אברהם סוצקבר". כארבעים שנה שאני פועל כיוצר בישראל ובשנים האחרונות אני מרגיש כגולה בארצו. אני מאמין ומקווה שלא אפסיק ליצור. יצירה מקורית עבורי היא סם – חיים.
יצירה מקורית עבורי היא שליחות מוסרית. היא שליחות מוסרית במובן זה שעליה לחזק את האמונה שהמצב אינו חסר שליטה ושיש תקווה וסיכוי לשינוי. יצירה מקורית היא כמו אוויר לנשימה לכל חברה דמוקרטית. בלעדיה אנחנו נידונים לחיות בשקר עם עצמנו, עם אהובינו, עם שכנינו. חברה שחיה בשקר עם עצמה זה מרשם בטוח למחלת רוח.
ואנחנו חיים בשקר. גזענות נטולת בושה הופכת לספר החוקים שלנו. אדישות פראית מכתיבה את סולם הערכים שלנו. והרייטינג מכתיב את מפלס התרבות.
תחשבו על הפליט האריתראי שברח מארצו. שם קטעו לו את הידיים אחרי שפרסם מאמרי ביקורת נגד השלטון. הוא הגיע לכאן לאחר מסע מפרך, ביקש מקלט. לא נתנו לו. את המקלט הוא מצא בסקנדינביה.
תחשבו על העולה החדש מאנגליה ששכל את בנו במלחמת לבנון . הוא שילם את המחיר הנורא מכל. כשהוא ביקש לקרוא קדיש בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, לא נתנו לו. למה? כי הוא רפורמי. ולממסד האורתודוכסי זה לא מתאים.
תחשבו על ניצול השואה, בן 90, בודד, חסר אמצעים, זקוק בדחיפות לטיפול שיניים – והמדינה לא מוכנה לממן את הטיפול. קודם שיוכיח שמצב השיניים קשור לתקופה בה היה עצור במחנה הריכוז. עד שהוא יוכיח – כבר לא יהיה בשיניים של מי לטפל.
ותחשבו על סילבנה צגאיי, בת 13, שנאנסה ונרצחה בתל אביב. היא לא זכתה לטיפול של הרשויות כי היא בת לפליטים. מערכת הרווחה סגורה בפניה.
כל הדוגמאות הללו הן ביטוי מרתיח, כואב, מייסר ומקומם לחברה שחיה בשקר עם עצמה. אף אחת מהן לא קשורה לסכסוך המדמם הישראלי-פלסטיני. הן קשורות לסכסוך הפנימי שלנו עם עצמנו, והאחריות היא רק עלינו. האשמה כולה שלנו. ואנחנו עדיין יכולים לתקן.
מאחורי כל הדוגמאות שהזכרתי עומדים נשים וגברים אמיתיים, אלו לא דמויות מתוסרטות, כל הסיפורים אכן התרחשו במציאות בחצר האחורית שלנו. אנחנו בוגדים בהם ובוגדים בעצמנו.
כדאי שנזכור שהאדם נוצר בצלמו של האלוקים והמשמעות היא שיש לנו בחירה חופשית לעשות את הטוב והצודק. הבחירה החופשית היא צלמו האלוקי של האדם. וכל פגיעה בה היא עבודת אלילים. הבחירה היא שלנו. רק שלנו. וחובתנו לבחור בתיקון. תיקון עולם.
הדובר הוא במאי קולנוע וטלוויזיה וזוכה פרס לנדאו של מפעל הפיס לשנת 2018
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: אסף חן
עריכה: נעמה דעוס
איפור: סגית רייס
הפקה: דנה בן ג'ויה ועמית רוסו-ברנר
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il