פוליטיקאים ונבחרי ציבור שכושלים בלשונם אינם מפתיעים אותי. אף על פי שהתנהלות חכמה בזירה התקשורתית אמורה להיות בחלק העליון של ארגז הכלים לפוליטיקאי, אני יכול להבין מהיכן נובעות טעויות שכאלה – חוסר הבנה, חוסר מקצועיות – גם אם לא לקבל אותן.
לעומת זאת, אני מופתע כל פעם מחדש לגלות אנשי תקשורת, יועצים, יחצ"נים ודוברים, אנשים שדיבורם אמנותם והצהרות פרנסתם, ששוגים שגיאות תקשורתיות חריפות. בדרך כלל זה קורה לי עם רני רהב, יחצ"ן-על שבכל פעם שהוא פוצה פיו נדמה לי כי הוא מנותק לחלוטין מהעם אליו הוא מדברר. ולא פעם – וגם הפעם – זה קורה לי עם אנשי התקשורת של ראש הממשלה.
על שלושה משפטים נפל אתמול ראש הממשלה, בטקס האזכרה לחללי אסון הכרמל. ואלו הם: "מי שהיה הראשון להבין את גודל האירוע, רתם את כל הגורמים בארץ ובעולם ומאז דואג לסייע בלא ליאות למשפחות"; "האנדרטה הוקמה ביוזמתו של מר בנימין נתניהו"; "טייסת הכיבוי שאת הקמתה יזם ראש הממשלה". נדמה לי שמאז הביבי-אובר-דוז באסון הכרמל עצמו לא חשתי מבוכה רבה כזו מנתניהו.
לו היה ראש הממשלה עצמו כותב את הדברים – ניחא. זה היה מביך במידה גדולה אף יותר, אבל לפחות זה היה מובן (ומצטרף למסכת ארוכה של פליטות פה ביביאניות כוזבות). אלא שראש הממשלה – כלומר, אזרחי מדינת ישראל – משלם לאנשי מקצוע כדי לעשות את העבודה הזו. ולא איש אחד או שניים – לשכת ראש הממשלה מחזיקה בסגל גדול עד אבסורד של דוברים ויועצי תקשורת (יועז הנדל, לירן דן, רוני סופר ועוד כ-30 עובדים במערך ההסברה הלאומי, ועוד מליצי יושר בכוננות הקפצה כמו ח"כ אופיר אקוניס). נדמה כי מרוב שנזהרים הדוברים מלדרוך איש על אצבעות רעהו, הם לא שמו לב שהם דורכים אתמול על פצעיהם של משפחות שכולות.
אין כמעט ספק שראש הממשלה לא היה מעורב או מיודע באשר לטקסטים שהועברו למגיש הטקס, דן כנר (מעניין, אגב, אם הוא היה נבוך כמו כל אזרחי ישראל לשמוע אותם). אבל אין כל ספק כי נתניהו היה מעורב בהקמת מערך ההסברה המנופח ובמינוי החברים בו. ואמש העלה המערך הזה – אולי מעשה ידיו של דובר בודד, אולי של אחדים – פרי באושים מביך, שלשונו המקלסת מאפיינת את התנהלות ליחוך הפנכה המאפיינת את מי שעובד בקרבת ראש הממשלה.
סמוך על אופיר אקוניס
כדי להוסיף חטא על פשע, בא הבוקר שאחרי הטקס ועמו המשך ההתנהלות הכושלת של הדוברות. בזמן שמאחורי הקלעים כבר דולפות הביקורות המובנות מאליהן, מנסה הלשכה לשמור על פאסון של "מה אתם רוצים? הכל נכון". הקו התקשורתי הזה מעיד על חוסר הבנה בסיסי בלשכה; אפשר להתווכח על חלקו של ראש הממשלה בטיפול באסון (בעיניי חלקו התקשורתי היה גדול פי כמה מחלקו המעשי, ועם כל הכבוד – להזמין מוצרים דרך גוגל גם אני יודע). הטעות התקשורתית אתמול לא הייתה (רק) בתוכן הדברים, אלא בהקשרם – בטקס אזכרה ממלכתי, מול משפחות שכולות ואנשי כוחות ההצלה, טקס שנוצל בציניות מעוררת קבס לטובת יחצ"נות ממשלתית.
קו הגנה שני ייצג הבוקר דוברו-מאז-ולתמיד של ראש הממשלה, ח"כ אקוניס. אקוניס הוטרד מהשיח הרדוד שהשתלט על התקשורת. כאילו לא הייתה זו לשכת רה"מ שהפכה את חלקו של נתניהו באסון לאישיו מרכזי; כאילו לא היה זה אקוניס שהסתער בכל הזדמנות על הקטנות שבטעויות יריביו כדובר רה"מ וכאופוזיציונר; וכאילו לא היה זה אקוניס שבאותה תגובה ממש, בה קרא להתעסק בעיקר, לא שכח לספר כי הייתה זו מפלגת קדימה שביטלה את טייסת הכיבוי (ואתם כבר יודעים מי הקים אותה מחדש, נכון?). לתזמון הקמתה, אגב, הוא שכח להתייחס.
נאום ראש הממשלה נפל אתמול כפרי בשל לידי האופוזיציה, בסמיכות אירונית למות הרודן הצפון קוריאני קים ג'ונג איל. אך טעה ח"כ יואל חסון מקדימה כשאמר "צפון קוריאה זה פה". לא, כאן זה לא צפון קוריאה. כאן זה חלם.