ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע השבוע שהוא תומך בחוק הסופרים. זה החוק שאמור לנסות ולהציל את עולם הספרות הישראלי מפשיטת רגל שלתוכה הוא צולל עכשיו במהירות עצומה. כמובן שההכרזה לא עברה בשקט; נחמיה שטרסלר התנפל בהארץ על ביבי וקבע שהחוק בולשביקי. מסתבר שגם שטרסלר, שמבין היטב בכלכלה וכוחות שוק, יכול לפעמים לכתוב שטויות ודברי הבל, שכל מי שקצת מכיר את הנושא מתפוצץ מהם וגם מבין ששטרסלר בכלל לא התעניין בפרטים, רק בלעשות פרובוקציה.
ככה זה בדיונים ציבוריים מהסוג הזה. יש לפחות שני צדדים, יש המון פרטים וספינים, ובדרך כלל מאוד קשה להסביר לציבור על מה הריב ומה כולם רוצים. ההבדל הוא שקריסתו של שוק הספרות היא משהו שאפשר לתאר גם בכלים ספרותיים פשוטים יותר. אפשר להפוך את כל הסיפור למחזה לינארי, שבמרכזו "האיש הרע", אדם שעם הבנה כלכלית טובה וחוכמת מסחר בשילוב עם תחרותיות, ארוגנטיות, שכרון כוח וראייה לטווח קצר הפך במו ידיו סביבה יחסית מלבלבת לאזור אסון.
הבאסטיונר הוא הכוכב
יש כמובן לא מעט שחקני משנה חשובים בסיפור הזה. השותפים הציניים של "האיש הרע" שידעו מה הוא עושה ולא עצרו אותו בגלל תאוות בצע. המתחרה שלא הייתה מספיק חכמה כדי לעמוד נגדו. המו"לים האחרים, חלקם אנשי ספרות, שהתבלבלו. ואפילו חלק מהסופרים עצמם, הרי סופרים בדרך כלל לא מבינים כלום בכסף וכלכלה.
אבל כל זה לא משנה את העובדה שבמרכז הסיפור עומד אדם אחד, אבי שומר שמו. בעיני עצמו וכמה אחרים הוא גאון שיווקי ואדם ששינה במו ידיו את שוק הספרים הישראלי. בעיניי, לעומת זאת, הוא האיש שבמו הרס את תעשיית הספרות הישראלית.
העובדה היא שתוך פחות מעשור שומר גרם לכך שכל הוצאות הספרים (כן, כן, אתם קוראים נכון, כולן) בישראל מפסידות כסף. ההוצאות הקטנות נאלצו להתאחד עם הוצאות גדולות, הסופרים איבדו את היכולת המינימלית להתפרנס. שלא לדבר על שינויים יותר מופשטים כמו העובדה שכמות רכישת הספרים עלתה, אבל רוב ספרי המקור אינם מצליחים לקבל חשיפה, רובם נעלמים במהירות מהמדף, אין להם שום קיום, ומה שנותר הם בעיקר ספרי טיסה שאותם קונים בלי לחשוב, בזכות מחירם האפסי. ויש עוד.
מה שיפה בסיפור שלנו, זה ש"האיש הרע" יודע שהוא הכוכב. הוא גם התגאה לאורך השנים במעשיו ואף הגן עליהם בחירוף נפש, תוך שהוא מטשטש ומייפה כמובן את המציאות, מצניע את ניגוד האינטרסים, הבעלות הצולבת ודברים מכוערים אחרים (ראה דבריו של הממונה הקודם על ההגבלים, עו"ד דוד שטרום, שפורסמו השבוע), מה שגורם לשטרסלרים למיניהם לחשוב שהוא צודק. אפילו הממונה הקודמת על ההגבלים, רונית קן, נפלה בסבך שהוא טווה והחליטה את אחת ההחלטות האומללות בתולדות הכלכלה של התרבות הישראלית. אני משוכנע שיום אחד היא ממש ממש תתבייש בהחלטה שלה.
עכשיו הסופרים תלויים בו
אז מה הסיפור? הנה הוא בקצרה: שנים שלטה רשת החנויות סטימצקי בשוק הספרים. שומר מונה למנכ"ל רשת החנויות צומת ספרים והחליט לשבור את המונופול. נשמע מצוין. רק שבעוד סטימצקי מעולם לא נכנסה לתחום ההוצאה לאור, צומת ספרים היא בעצם החנות של מו"ל גדול. המו"לים האחרים דווקא שמחו בהתחלה על השינוי, תמיד טוב שיש מתחרה, ואף עזרו לשומר. הוא מצידו התחיל להוריד מחירים בטרוף, דחף את הספרים של ההוצאה שלו, וכשהמו"לים ניסו להתחיל להתווכח איתו על מחירים ונראות, הוא הבהיר להם באותות ובמופתים שיש לו מספיק ספרים משל עצמו. עכשיו, הם תלויים בו.
בהתחלה המהלך שלו היה הצלחה עצומה. שומר הוריד מחירים. הוא המציא את המבצעים המיוחדים שעזרו לקדם בכל חודש כמה ספרים חדשים, אלא שתוך כדי התהליך, הוא הביא את השוק למצב שבעצם רק הספרים שבמבצע נמכרים. והוא המשיך להוריד מחירים. המתחרה, סטימצקי, החליטה להילחם בו בשיטות שלו והורידה מחירים אף היא. בשיא, שאותו אנחנו חווים עכשיו, סטימצקי עקפה אותו, והכריחה את שומר לתקן את המבצע 3 ב-99 ל-4 במאה.
וכך, בחודש הזה נמכרים רוב הספרים בארץ במחיר של 25 שקל. לא צריך להיות גאון כדי להבין שזה סכום מגוחך שממנו הוצאת הספרים והסופר לא יכולים להתקיים. סופר מקבל היום גרושים, ממש גרושים. מה שכן, העלילה הסתבכה, ושומר עצמו נמצא עכשיו במצב הכי גרוע. בסופו של דבר גם ההוצאה שהוא שייך אליה כבר לא מרוויחה מספיק. כל ההוצאות האחרות מודות שהן בהפסדים, וההנחה היא שזה הגיע גם לפתח ביתו של שומר. הוא נמצא על עץ מאוד גבוה והיה מת שמישהו יוריד אותו משם.
סביר להניח שתוך שנה שנתיים השוק יתאזן, יחזור לעצמו, ושומר ייפלט ממנו. אני משוכנע שבסוף הסיפור שלנו, שמו של אבי שומר יהפוך שם נרדף לאדם שרדיפת הבצע ותאוות הכוח גרמו לו כמעט לחסל במו ידיו דבר מופלא וחשוב כמו הספרות הישראלית. אז ברגע הזה בזמן עדיין כולם מתחנפים אליו ומדברים אליו יפה, סופרים נפלאים מלקקים את רגליו כדי לזכות ולהשתתף במבצע ההנחה, שאמנם מבטיח שהם לא ירוויחו אגורה אבל לפחות ייתן איזה הד לספר שלהם, שבלי המבצע נידון להגיע מבית הדפוס ישר למדף האחורי של החנות, שם איש לא יראה אותו לעולם. אבל הגלגל, כמו שקורה תמיד, עוד יתהפך. הסופרים יישארו, הספרים בוודאי יישארו. רק שומר יהפוך לאיש שאומרים את שמו ומהנהנים בראש.
כאשר מדברים עם אנשים מעולם הספרות, והשבוע דיברתי עם עשרה כאלה, הם ניסו להסביר לי ששומר אינו חכם גדול. שהכל התחיל מזה שהוא חשב באופן כלכלי חדש שאפשר וצריך לשבור את המונופול של סטימצקי, ורק לא הבין מספיק לאן זה יגיע. עוד ועוד תירוצים. ואני אומר, שטויות. שומר יודע בדיוק מה הוא עשה ומה הוא עושה. הוא היה יכול לסגת לאורך הדרך המון פעמים. הוא יכול היה לעצור כשהספרים נמכרו ב-50 שקל, ב-40 שקל. הוא יכול היה להודיע שתקופת המבצעים נגמרה חלקית. הוא יכול היה לעשות הרבה דברים.
מעט מאוד פעמים בהיסטוריה אתה מסתכל על קריסה של תחום או שוק, ויכול לראות איך אדם אחד שפעל במצח נחושה, אשם בכל מה שקרה. וזה המקרה של אבי שומר. אם יש צדק בעולם, כמו אצל רסקולניקוב ב"חטא ועונשו", יום אחד כל הדברים שעשה יחזרו לרדוף אותו. כלומר ממש בסיוטי לילה, כאלה שאינם מאפשרים להירדם לעולם.
>> תגובתו של אבי שומר לטור: תרבות הקריאה בישראל זינקה לשיאים חדשים