החודש הזה כולו מינדי קיילינג: בסוף השבוע האחרון הגיעה לארץ, באיחור ניכר, הסדרה שלה ושל ג'סטין נובל "חיי הסקס של נערות קולג'"; בסוף השבוע הנוכחי, נחתה בנטפליקס עונתה השלישית של "אמת או חובה", קומדיית הנעורים שלה שהפכה עם הזמן לאחת הסדרות האהובות ביותר של ענקית הסטרימינג (ותכלס, לאחת מהסיבות היחידות לשמור על המנוי). גם ב"חיי הסקס" וגם בעונה השלישית של "אמת או חובה" מדגימה קיילינג את האיכויות שלה כיוצרת בעלת חותם אישי ברור; ההומור ההרפרורים האינסופיים לתרבות הפופולרית העכשווית, ה-woke-יות הקז'ואלית, האחווה הנשית, התפניות המפתיעות שמגיעות בקצב של אחת לעשר דקות. מצד שני, הסדרות של קיילינג לא מושלמות: גם ב"חיי הסקס" וגם בפרקים החדשים של "אמת או חובה" אפשר לזהות כשלים דומים.
העונה השלישית של "אמת או חובה" מתחילה ברגע שדייווי חיכתה לו במשך שתי עונות שלמות: היא ופקסטון נכנסים לבית הספר שלובי ידיים, בפעם הראשונה מציגים את עצמם לעולם בתור זוג רשמי. זה קרה לה, היא יוצאת עם הבחור הכי חתיך בבית הספר, ולרגע נראה שהכל מושלם – אבל כמובן, דייווי מגלה די מהר שמציאת חבר לוהט היא לא הפתרון לכל הבעיות שלה. היא מוצאת את עצמה במצבים רגשיים לא פשוטים: סלאט-שיימינג, הלחץ לעשות סקס ו"לסיים עם זה", ובמיוחד – הקשר עם פקסטון מבהיר לדייווי שהיא לא תהיה מסוגלת לנהל קשר זוגי בריא כל עוד היא לא אוהבת את עצמה.
במקביל, גם אצל החברות של דייווי מתחוללת דרמה בגזרה הרומנטית. אלינור מנסה להבין אם הקטע הלא ברור שלה עם טרנט יכול להתפתח למשהו רציני, אניסה משתדלת לשקם את הזוגיות המקרטעת עם בן (שבכלל עדיין מאוהב בדייווי ומכחיש זאת בפני עצמו). ןפביולה? ובכן, היא מופתעת לגלות שבת הזוג שלה, איב, עוברת לגור בקוריאה - ומתקשה לתחזק את מערכת היחסים בשלט רחוק (שזו, בעצם, דרכה הלא אלגנטית של "אמת או חובה" להעיף את איב מהתמונה כדי לייצר מקום למושא אהבה חדש). ואל לנו לשכוח שהקדרה מבעבעת גם בבית משפחת וישוואקומאר: כזכור, בסוף העונה הקודמת קמאלה ברחה מהמפגש עם משפחתו של פרשנט כדי לפגוש את מאניש, ובעונה הנוכחית היא צריכה להתמודד עם ההשלכות של אותו מעשה פזיז ושל הבחירה ללכת עם הרגש ולא עם הראש. אגב, למקרה שתהיתם, הסיפור של נאליני ושל כריס - רופא העור המסוקס - נעלם כלא היה, אבל היא כן מצרפת לחייה חברה חדשה, רעיה שמה.
נחמד היה לגלות שנאליני תקבל קו עלילה משל עצמה שלא יתנקז בסוף לתוך קו עלילה של דייווי, אבל ב"אמת או חובה" כמו ב"אמת או חובה", דייווי היא מרכז חייהם של כל הסובבים אותה. בהתאם, התברר די מהר שדמותה של רעיה נכתבה לא בשביל נאליני עצמה, אלא כי היא אימו של הבחור החדש שהסדרה זורקת למיקס הבחורים של דייווי: דס, שהוא גם חכם, גם נאה וגם – חכו לזה - הודי. בלי לפרט, אגיד בקצרה שדס עומד טו-סטר-שיט-אפ, אבל ברשותכם אני רוצה לחזור קצת אחורה ולדבר בהרחבה על השתלטותה של הגיבורה על הסדרה כולה.
"את מכירה את דייווי, הבעיות שלה פשוט שואבות את כולם לתוכן", אומר בן לאניסה באחד מפרקיה הראשונים של העונה השלישית, ואכן, זו הייתה הקונסטרוקציה של הסדרה מאז ומתמיד: דייווי מכתיבה את סדר יומם של קרוביה. היא המקור לצרות שלהם, או לחילופין, ההתרחשויות בחייהם מתקיימות מלכתחילה על שישרתו בהמשך את העלילה שלה. כל סדרה שממקמת לה דמות-מרכזית-חד-משמעית לוקחת בחשבון שהיא תאלץ להשקיע פחות זמן בדמויות האחרות, וזה בסדר, אבל בעונה הנוכחית של "אמת או חובה", כבר אי אפשר לעבור בשתיקה על ההזנחה של שאר הדמויות בעולמה של דייווי. מעבר למה שקרה עם נאליני, שנשללה מנרטיב עצמאי פעם נוספת, הדוגמה הבולטת הנוספת היא קמאלה: בגלל קפיצה בציר הזמן שנעשתה כדי לקדם את העלילה של דייווי, אנחנו הצופים לא זכינו לראות את ההתקרבות שלה ושל מאניש. וסליחה, אבל הגיע הזמן לדבר על דמויותיהן השטוחות למדי של אלינור ופביולה, החוליות החלשות של הסדרה.
ואם נדון באופן כללי יותר על התסריט של "אמת או חובה" 3: לקיילינג יש נטייה - שמתבטאת גם ב"חיי הסקס של נערות קולג'" - לגרום לדמויות לפעול בצורה שחוטאת לאיפיון האישיות המקורי שלהן, וליצור זיווגים משונים שלא עושים היגיון. בעונה הנוכחית שתיים מהדמויות הבולטות בסדרה, שלא מתאימות זו לזו בשום צורה ואופן, מפתחות קראש הדדי; עכשיו ברור יותר מתמיד שאולי כדאי שקיילינג תוריד את הרגל מדוושת הגז, ולהתרכז בהעמקה של עלילות קיימות במקום בניסיון להמציא את עצמה מחדש בכל פעם.
"אמת או חובה" נוהגת לפתור בעיות באופן חפוז במטרה לעשות מקום לבעיות חדשות, וזה חלק מהקסם של הסדרה: הפרקטיקה הזו מאפשרת את קיומם של אותם טוויסטים בלתי פוסקים שציינתי קודם ושהופכים אותה לממכרת. מצד שני, לפעמים נראה שהתהפוכות כבר לא נובעות באופן טבעי מהדמויות עצמן אלא נכפות עליהן. יש גבול לכל תעלול; לא כל בעיה יכולה להיפתר בכזו קלות. ההזדרזות של "אמת או חובה" מייצרת סיטואציות לא אמינות, וגם גורמת לכך שהעונה השלישית עולה על גדותיה: היו לעונה הזו המון סיפורים לספר, יותר מדי, והיא פשוט לא הספיקה להתעכב על כל אחד מהם כמו שצריך. יכול להיות שמעריצי הסדרה מתקוממים עם קריאת שורות אלה, אבל חשוב לומר: למרות היותה סדרה אהובה בקונצנזוס, אפשר למתוח ביקורת על "אמת או חובה", ויש על מה.
אבל האם "אמת או חובה" היא עדיין צפייה כיפית? ללא כל ספק. למרות הבעיות שלה, עונתה השלישית מצדיקה את כל המחמאות שנאמרו על העונה הראשונה והשנייה לאורך הזמן - והיא חכמה, מצחיקה ורגישה כקודמותיה. בתוך התפאורה הצבעונית שלה ובמסגרת האופי הקצבי שלה, "אמת או חובה" ממשיכה לתאר בצורה משעשעת ואינטליגנטית את ההתמודדויות המהותיות בחייהן של נערות – בזירה הרומנטית, המשפחתית, החברתית והאישית. הקריינות של ג'ון מקנרו מושלמת כתמיד, הרפרנסים לסדרות טלוויזיה עכשוויות אחרות מבריקים (גם "ברידג'רטון" הצטרפה לחגיגה), והחיים של דייווי עדיין מעניינים ועושים חשק להתמגנט אליהם. והסיום של העונה? וואו. חכו ותראו בעצמכם.