כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בשמונה פרקים
איפה: yes
המלצת tvbee: יכול להיות שמדובר בסדרה הישראלית הכי טובה שיצאה השנה
התזמון של עליית הסדרה חמישים יחד עם הגעתו של לואי סי. קיי. לארץ הוא מעט אירוני. נשמע לכם כמו שני דברים לא קשורים? אז הנה הקשר - חמישים שואבת השראה די ברורה מדברים טובים (זה לא עלבון!), הסדרה שיצרה פמלה אדלון יחד עם סי. קיי. לא רק שהשניים יצרו אותה יחד, סי. קיי. היה הראשון לזהות שחיי המשפחה שלה מעניינים מספיק בשביל סדרה, דחף אותה לגשת לפרויקט, ובכך למעשה פתח את הדלת עבור סדרות דרמה קומיות שמתמקדות בחיים האישיים של נשים בגיל המעבר, אוכלוסיה שלא זכתה להרבה ייצוג לפני כן על המסך, לפחות לא מהזווית הזאת.
יעל הדיה, יוצרת הסדרה (וסופרת ותסריטאית שחתומה בין השאר על בטיפול), בוודאי לא תאהב את זה שגבר - ועוד אחד שאוהב לאונן מול נשים שלא מעוניינות בכך - מקבל אפילו מעט קרדיט על הסדרה הנפלאה שהיא יצרה בעצמה, אבל זו האמת - סי. קיי. סלל את הדרך לאדלון והיא סללה את הדרך להדיה. אבל בדיוק כמו אדלון, גם הדיה רק הייתה צריכה שייפתח חריץ קטן בתעשיית הטלוויזיה העולמית (וכתוצאה מכך המקומית) שמאפשר לחשוב על נשים בגילה כגיבורות של סדרה קומית, על כל השאר - מגיע לה את מלוא הקרדיט.
עכשיו כששמנו את האמת הלא נוחה הזאת מאחורינו, אפשר להתמקד בחמישים עצמה - סדרה נחוצה, שנונה, מרגשת, מצחיקה ומפתיעה. הבנתם נכון, זו לא ביקורת אובייקטיבית, זו ביקורת מאוהבת, ומדובר באהבה ממבט ראשון. שלוש דקות אל תוך הצפייה בפרק הראשון של חמישים כבר סימסתי לכל עבר שמדובר בסדרה מעולה, ובינג' מהופנט של שמונה פרקים לא שינה את דעתי אפילו בקצת. ונכון, חמישים מזכירה את דברים טובים קצת יותר מדי ברגעים מסוימים, אבל זה לא מוריד ממנה. הדמיון בין שתי הסדרות מתבקש, כי מדובר בשתי נשים פחות או יותר באותו הגיל ועם אותו מספר ילדים (שלושה), שעוסקות באותו התחום וכתבו סדרה על החיים שלהן, אבל חמישים היא ממש לא חיקוי חיוור, אלא סיפור נוסף על אישה מעניינת וחכמה שעומד בפני עצמו, ואין כזה דבר יותר מדי עשייה טלוויזיונית טובה.
חמישים היא סמי-אוטוביוגרפית - אלונה (שמגלמת אילנית בן יעקב עם כמויות מטורפות של חן וכריזמה), כמו הודיה, היא תסריטאית שמנסה למכור את הסדרה שכתבה על חייה, תוך שהיא מתמודדת עם כל המשמעויות של להיות אישה בגיל חמישים וגם מטפלת בשלושה ילדים לבדה (היא אלמנה) ובאבא מבוגר שמתחיל לשכוח פרטים. ולא סתם הסדרה נקראת חמישים, כי העיסוק בגיל של אלונה מלווה אותה וגם את הסובבים, וזו ההתמקדות העיקרית של האנשים שהיא מנסה למכור להם את הסדרה. אלונה מבינה שהיא נמצאת במעין אזור דמדומים - היא כבר לא רלוונטית לרוב העולם בתור אובייקט מיני או בתור קול מגניב ורענן, אבל היא עצמה יודעת שיש לה עוד הרבה מה לומר. נשים באזור הגיל הזה בוודאי מכירות את הסיפור - דווקא בשלב בחיים בו אנחנו מתחילות להרגיש בטוחות בעצמנו, ויודעות שיש לנו מה לתרום לעולם גם בלי נעורים ומראה פתייני - דווקא אז העולם מפסיק להתעניין בנו, לפעמים בהדרגה ולפעמים ממש בבת אחת (תעיד על כך כל מי שהמאצ'ים בטינדר צנחו אצלה בעשרות אחוזים ביום שהפכה לבת 35).
חמישים מצליחה להוכיח שבאמת שהיו חסרים לנו ייצוגים כאלה על המסך. התרגלנו לשמוע נשים בשנות העשרים והשלושים לחייהן מדברות על סקס - אבל הן לרוב רווקות אורבניות. נשים בגיל המעבר? פחות, אלא אם הן פאם פאטאליות פתייניות עם גוף של בת שלושים. הדיה לא מפחדת להסתכל למציאות הזאת בעיניים - אלונה היא עדיין חרמנית ועדיין רואה את עצמה כיצור מיני, גם אם היא לא עשתה סקס הרבה מאוד זמן (עדיף שתגלו לבדכם כמה), אבל כשההזדמנות כבר צצה - כך גם בריחת השתן. ואם הגבתם בגועל מצמד המילים האלה, אולי אתם לא הקהל עבור חמישים. או שאולי, בעצם, אתם בדיוק הקהל שצריך לצפות בה - אנשים שעדיין נרתעים ממה שהוא מציאות יומיומית עבור רוב הנשים שמסביבם, והסיבה שסדרות כאלה הן חשובות, מעבר לכך שפשוט מדובר בסדרה מעולה ומומלצת גם בלי שום קשר לנושא שלה. מה שעובד מדהים במיוחד הוא האיזון בין הרגעים הפרובוקטיביים שהדיה כתבה לבין המבט המציאותי של דפנה לוין (שכתבה גם היא לבטיפול וביימה את אופוריה הישראלית), שביימה את כל פרקי הסדרה ועשתה עבודה מצוינת. זה לא מפתיע - גם היא אישה בסביבות גיל חמישים.
חשוב לציין שחמישים היא בהחלט לא סדרה שרק נשים בגיל המעבר יוכלו להזדהות איתה. אחד מקווי העלילה העיקריים בחמישים הוא דווקא ההזדקנות של אביה של אלונה, שמהדהד אצלה את הפחד האוניברסלי מהזקנה, מההפיכה לעול. זה נושא קשה לעיכול וקשה לצפייה, כי המציאות הביולוגית של היותנו בני תמותה היא כזאת, אבל כמו עם כל נושא אחר שהדיה מטפלת בו בסדרה - גם כאן היא לא מסיטה מבט הצדה ולא מפחדת להסתכל לו ישירות בעיניים. התוצאה היא סדרה שבאמת יש בה את כל המרכיבים שהופכים את החיים לכל כך מעניינים, ותזרוק אתכם משאגות של צחוק לדפיקות לב של חרדה במהלך דקות ספורות בלבד.