"הטירוף" ("The Madness") של נטפליקס היא מותחן קונספירציה שיוצא בתזמון מתאים במיוחד - יש שיגידו מתאים מדי, יותר ממה שיוצרי הסדרה כנראה קיוו. תוצאות הבחירות לנשיאות הפכו אותה למיני-סדרה שעוסקת לא רק בהווה, אלא במידה רבה גם בעתיד של ארה"ב, לפחות בארבע השנים הקרובות. אומנם רלוונטיות היא לרוב יתרון עבור סדרות חדשות, אבל במקרה של "הטירוף", שבבסיסה מסרים שמזהירים מפני מציאות מסוכנת, העובדה שהיא הולכת ונעשית מוחשית מן הסתם רק מטרידה את היוצרים. אם כי היא בהחלט תדבר ללא מעט אנשים, בעיקר בארה"ב, ואולי גם במדינות נוספות שבהן המציאות הפוליטית-חברתית הולכת ונעשית סדוקה, מפולגת וקיצונית יותר.
הסדרה מתמקדת במאנסי (קולמן דומינגו, "אופוריה"), פרשן ב-CNN ומרצה באקדמיה, ששוכר בקתה מרוחקת בהרי הפוקונוס כדי להתמקד בכתיבת ספרו החדש. אבל הוא לא בדיוק מספיק ליהנות מהשלווה של ההרים, ומהר מאוד נקלע לסיטואציה שתעמיד את חייו ואת חיי משפחתו בסכנה: שכנו בהרי הפוקונוס נרצח ומאנסי הוא העד היחיד, אלא שזו לא סתם עוד פרשיית רצח, והנרצח הוא לא סתם שכן. מאנסי מגלה שהשכן שנרצח היה למעשה פעיל ידוע בתנועה המשויכת לעליונות הלבנה, אותה קבוצה של אנשים שמאמינים בעליונות פוליטית, חברתית, היסטורית וכלכלית של אלו השייכים לגזע הלבן. כעת הוא מוצא את עצמו מופלל ברצח שכנו ונאלץ לצאת למסע כדי לגלות מי האחראים על הפללתו, כדי לנקות את שמו. כל זה בזמן שהוא רוצח מבוקש, שפניו מוכרות כמעט לכל אמריקאי.
הסדרה כוללת שמונה פרקים באורך של כ-50 דקות, שמצליחים לשמור על רמה טובה של מתח ודרמה. בתור מותחן קונספירציה יש גם לא מעט טוויסטים, אבל אף אחד מהם לא מפתיע יותר מדי, לפחות לא ברמה מספיק טובה כדי לגרום לסדרה לבלוט מעל סדרות אחרות בז'אנר. ייתכן שעומס המסרים ב"הטירוף" הוא שמונע ממנה להפוך למותחן מרגש יותר, כזה שגורם לצופים לכסוס ציפורניים בכל רגע נתון. התחושה היא שמרוב אמירה הסדרה שכחה שהיא גם מותחן, ומהבחינה הזאת היא די מפוספסת, אם כי זה לא אומר שהמסרים שלה לא מעניינים.
"הטירוף" עוסקת בעידן הפוסט-אמת, ובמציאות פוליטית וחברתית מפולגת ומורכבת שנעה בין קיצון אחד למשנהו, מציאות שמרגישה על סף תהום, שנייה מהתפוצצות של הר געש. מציאות מוכרת עבור האמריקאים בשנים האחרונות, ובמדינות רבות ונוספות ברחבי העולם שעוברות תהליכי רדיקליזציה ברגעים אלה ממש. במובן הזה, הסדרה מצליחה להגיד דבר או שניים על צדקנות, פילוג וההשלכות של עמדות קיצוניות בצדדים שונים של המפה הפוליטית, וכיצד הסדקים שנוצרים הולכים ומתפשטים ומחלחלים באספקטים שונים בחיים של מבוגרים וצעירים כאחד. לסדרה גם אמירה חזקה על קשרי הון-שלטון, שגם אם היא לא בדיוק מפתיעה או מקורית במיוחד (למרבה הצער), גם היא מקבלת חיזוק מהמציאות הנוכחית, עם המעורבות לאחרונה של המיליארדר אילון מאסק בבחירות ובכהונתו הבאה של טראמפ.
קולמן דומינגו עושה עבודה מצוינת בתור מאנסי, ומחזיק היטב את כל הסדרה על כתפיו בכל שמונת פרקיה. אבל קשה שלא להרגיש שהתפקיד קטן מדי למידותיו הגדולות של קולמן וליכולותיו המרשימות, שאותן הוא הוכיח במגוון תפקידים ובעיקר בסרט "רסטין". לדומינגו יכולות דרמטיות שמתאימות לתפקידים מורכבים יותר, כאלה שיכולים להציג את מלוא הטווח שלו בתור שחקן. מאנסי הוא דמות מעניינת, אבל מרגישה מעט שטוחה ולא מפותחת מספיק. דומינגו מסוגל וראוי להרבה יותר. בולטת גם השחקנית מרשה סטפני בלייק, שהייתה מועמדת בעבר לפרס האמי בזכות תפקידה ב"כשהם רואים אותנו", וגם הפעם עושה עבודה מצוינת בתור אשתו מלאת התבונה, נחישות ותושייה של מאנסי.
לחובבי מותחני הקונספירציה ופוליטיקה עכשווית, "הטירוף" תספק בינג' לא רע, אבל גם לא יותר מזה. המסרים שלה מעניינים, אבל הם ארוזים בתוך סדרה עם עלילה לא מספיק מקורית ודמויות לא מספיק מעניינות כדי להשאיר את חותמה בז'אנר.