לא צריך להיות מומחה מודיעין בשביל לזהות, ממש על ההתחלה, מאיפה תבוא ההתשה של "רוח צפונית". סדרת הדרמה הישראלית החדשה של HOT נפתחת עם נאום קלישאתי של ההייטקיסט מיכאל אלוני על יתרונות (וסכנות) הבינה המלאכותית - עולם חשוב ומורכב שלפחות מההיבט התקשורתי מעסיק כרגע בעיקר גברים מגיל מסוים, או את יהורם גאון הצעיר והמקריפ. עבור הציבור הרחב, בינה מלאכותית נמצאת במרחק אזכור-שניים בתרבות הפופולרית לפני שתיזרק לפינת ה"בסדר, הבנו" של משבר האקלים.
"רוח צפונית" נקראה במקור "8200", בהתאם ליחידת המודיעין שבה היא מתמקדת, אבל אולי מישהו ב-HOT הבין שחצי שנה אחרי "משמר הגבול" זה כבר מרגיש פחות כמו ספריית תוכן ויותר כמו רשימת מלאי. יצרו אותה שלושה: עמית כהן, אסף ברנשטיין ודניאל שנער, יחד עם המפיק יואב גרוס וסיוע מאחורי הקלעים של רון לשם - אנשים שהגיעו מ"פאודה" ו"כפולים" וממש לא מזמן יצרו כמעט באותו הרכב את "שמים אדומים", שהתמקדה אף היא ב-8200 והסתמכה על עברו של שנער ביחידה. אוסף הגברים הזה (אלה תמיד גברים, רק גברים) הוא כבר בית חרושת של סדרות רוויות אקשן ונטולות נשמה, ומה אתם יודעים? גם ב"רוח צפונית" הלב חווה מוות קליני.
ב"רוח צפונית" יש קצין מודיעין (אלישע בנאי), קצינת מודיעין (לוסי איוב), בוגר היחידה שהוא גם אח של הקצין (אלוני) - ורצף בלתי נגמר של פרצופים מוכרים בתפקידי משנה שכנראה בונים על מכירת הסדרה לנטפליקס: יניב ביטון, נמרוד הוכנברג, לונא מנסור, נועה כהן, דיאנה גולבי, עדן סבן, נבו קטן, ישי גולן, ידין גלמן ואמא אורלי זילברשץ. אין טעם לפרט את העלילה או את הסימנים למשולש רומנטי, כי סביר להניח שכבר ראיתם בימי חייכם סדרה צבאית או שתיים. אבל יחסית לכשלים מאחורי הקלעים, שחקני "רוח צפונית" מצליחים לעשות עבודה שהיא לא גרועה מדי ולא מבריקה מדי. ובזמן שזה בטח עניין של דקות עד שמישהו יזדעזע מכך שאיוב ומנסור מגלמות חיילות ביחידה מסווגת ("ועוד בזמן מלחמה!!!"), ראוי להקדיש מחשבה דווקא לזה שבנאי בן ה-35 מגלם כאן קצין בדרגת סרן בלבד. או לזה שהוא מתקשה לעבור בתור חנון מודיעין קלאסי שפתאום מסוגל להיכנס לפעולות מבצעיות בשטח האויב, דבר שמשום מה מהווה חלק מעבודת החיילים בסדרה.
מצד שני, נחמד לראות שהאווטארים מהריאליטי "2025" מצאו תעסוקה. כי לפי "רוח צפונית", מתברר שכל עבודת איסוף המודיעין נעשית בעזרת אותה בינה מלאכותית - רק שאם הטכנולוגיה אמורה להיראות עתידנית, הביצוע הוויזואלי שלה מזכיר יותר את הסרט "סימון" משנת 2002. מסכים שקופים, פקודות קוליות, מסך שעליו כתוב "סיכויים למלחמה: 21%" (איזה קטסטרופה) ואפילו הדברים הכי פשוטים כמו השם "בעלת האוב" שניתן לאותה תוכנה או המיקום של כל החמ"ל ב"קולוסיאום" מופרך. כשלכל חייל יש אווטאר משלו על המחשב הצבאי שלו, שמספק לא רק אינפורמציה אלא גם פרשנויות כמו "חשש להסתבכות מדינית", לא ברור אם יוצרי "רוח צפונית" עובדים עלינו או בכלל על עצמם. כי בין הדיאלוגים מלאי הפאתוס לחוסר האמינות, התחושה היא ששוב נקלענו לידיהם של חבורת גברים ששכחה עובדה פשוטה: אתם במחלף גלילות, לא בהוליווד של תחילת שנות האלפיים.
וכן, אי אפשר לנתק את "רוח צפונית" (שצולמה לפני המלחמה) ממה שקורה במציאות שכל כך נעדרת ממנה. מציאות שאם היה בה מסך של "סיכויים למלחמה", הוא אמור היה לצעוק "150%" ולהעיר את כל אמ"ן באותו לילה. הסדרה הזאת היא ההוכחה לכך שעוד לא בשלה העת לכל סדרות הצבא והביטחון שמחכות על המדף - גם אם היא הרבה פחות מטרגרת מ"המזח" עם אותו אלוני על מחדל יום הכיפורים, שייקח לפחות עוד כמה חודשים עד שבכלל יהיה לגיטימי לחשוב על לשדר אותה. יחידת 8200 עוד תהיה ראויה להזדמנויות לתיקון המוניטין שלה ושל אגף המודיעין בכלל, אבל לא ככה, לא עכשיו. לא בשבוע שבו דווח כי הערכת אמ"ן בפני הדרג המדיני הייתה שאיראן תספוג את אותו חיסול, רגע לפני אתם-יודעים-מה.
האקלים הזה יכול להסביר למה "רוח צפונית" עולה עם כמות די מצומצמת של הייפ, בטח יחסית לסדרות אחרות מהתקופה. אולי מעדיפים להיפטר ממנה וזהו. אולי עדיף ככה. כי אפילו מול האתנחתא הדרמטית-קומית של הסדרה - יניב ביטון, שמבין שהוא כבר לא יכול לעבור כ-100% רציני בתור מפקד 8200 - קשה שלא להיזכר איך רק לפני דקה אותו מפקד חשף בטעות את זהותו בדרך כל כך טיפשית, שגם היא קצת קומית. קומית כמעט כמו ההגזמה של היוצרים עם תיקוני הצבע בסדרה, שגורמת לבסיס חיל האוויר להיראות כמו משהו שעוצב בסימס. אבל למרות כל זה, צריך גם להודות באמת: יש משהו מרענן בכמה ש"רוח צפונית" אינה מרעננת. בלי כל היומרה, היא הייתה יכולה להיות צפיית סוף-יום מותחת ונהדרת. איתה, לפחות אפשר לזקוף לזכותה את העובדה שהיא לא משעממת.