בראשית היה "רבקה", ספר המתח והאימה שראה אור ב-1938. זמן קצר אחריו הגיעה הגרסה הקולנועית של היצ'קוק, שזכתה לשבחים, קטפה את פרס האוסקר לפרס הסרט הטוב ביותר והפכה ברבות השנים לקלאסיקת נואר. ועכשיו תור נטפליקס. ומדויק יותר לומר שעכשיו תור לילי ג'יימס להישפט בחומרה על התפקיד הראשי ב"רבקה" למרות שהיא עושה בסך הכל עבודה סבירה מאוד. וכמובן שהופקו עיבודים נוספים לרומן של דה-מוריאה, ובכל זאת, ברור שכדי לבחון את הסרט החדש בנטפליקס צריך לשרטט איזה קו שעובר בין הספר, הסרט ההיצ'קוקי והנסיבות האקטואליות לחלוטין ש"רבקה" המחודש יוצא בהן.

כי כן, לילי ג'יימס נקלעה לתרחיש מסוכן ומפחיד הרבה יותר מכל ביקור באחוזה רדופת רוחות. בשבוע שעבר התפרסמו מספר תמונות פפראצי שלה בחברת השחקן דומיניק ווסט. השניים התיידדו במהלך צילומי מיני סדרה ונסעו לאיטליה כדי לבקר חברה משותפת, שם גם צולמו בשלל חיבוקים וליטופים ולפחות נשיקת צוואר אחת. וכל זה היה יכול לחלוף מתחת לכל רדאר אלמלא היה ווסט גבר נשוי בעליל - עובדה שסימנה את ג'יימס (הרווקה, כן?) כנואפת. הסיטואציה הזו, בה התפיסה של הקהל את היצירה מושפעת באופן הכי מיידי מסיפור רכילתי שקרה לאחת מכוכבותיה, הוא משהו שלא ראינו (בטח שלא בעוצמה כזאת) כבר הרבה זמן. אולי מאז פרשת האהבים שניהלה קריסטן סטוארט עם רופרט סנדרס, שביים אותה ב"שלגיה והצייד", ושהובילה הן למסע יחסי הציבור הכי מביך שראיתם בחיים שלכם וגם לפירוק מערכת היחסים של סטוארט ובן זוגה דאז, רוברט פטינסון.

וכמו בשביל להעמיס עוד קצת אירוניה, "רבקה" עוסק בכל הדברים העסיסיים שהשחקנית הראשית בו הייתה מתה שנשכח לה - זהו סרט רווי סודות שסופם להיחשף, והוא שופט די בחומרה את האנשים שמנסים להסתיר אותם. זה סרט שמעלה על נס את מוסד הנישואים והאהבה הרומנטית הנצחית, ואז מקלף מהם אט-אט את השכבות כדי לחשוף אותם במלוא העליבות והתככים שיכולים לאפיין אותם. זה סרט על אהובה שעומדת תמיד בצלה של אהובה אחרת, וסרט שנטפליקס בחרה לשווק עם טריילר שמסתיים במשפט "בכל נישואים יש סודות".

"רבקה" הוא סיפורה של צעירה תמימה, חכמה, טובת לב, ענייה וחסרת שם (ג'יימס) שפוגשת אלמן עשיר ונאה בשם מקסים דה-וינטרס (ארמי האמר) במהלך, אה… משהו בין חופשה לנסיעת עבודה. אי אפשר להכחיש את הכימיה ביניהם, וכדי לגאול אותה מחיים של מלאכות בזויות, מקס מציע לרבקה נישואים, השניים מתחתנים בחטף והוא לוקח את הגיבורה אל מנדרלי, האחוזה המפוארת שעוברת מדור לדור במשפחתו כבר 300 שנים. מה שהוא שכח להזכיר לה זה שמנדרלי מנוהלת על ידי צוות עובדים קפוצי ישבן ורעֵי מבט, שסולדים מעוני וזוכרים בערגה את רבקה, רעייתו הקודמת של מקס שמתה בנסיבות מסתוריות לפני שנה. הסרט עוקב אחרי החניכה של גברת דה-וינטר (ברצינות, זה גם השם שלה בספר) לחיי המאיון העליון בזמן שמנהלת משק הבית, גברת דאנוורס (קריסטין סקוט תומס), יורדת לחייה ומתעללת בה. במקביל, גברת דה-וינטרס מנסה להתחקות אחר נסיבות מותה של רבקה, האישה היפה והאהובה מהחלומות, שנוכחותה לא באמת עזבה את הבית אלא מרחפת מעליו בכבדות כמו ענן של אובך שחור.

ציינו קודם ש"רבקה" החדש מהדהד באופן בלתי נשלט כמעט את הסרט מ-1940, וזו הבעיה העיקרית שלו. "רבקה" ההיצ'קוקי התענג על חומרי המקור הגותיים מהספר של דה-מוריאה, ורקח מהם סרט סוחף וראוי, אבל גם כזה שנראה מיושן מאוד בעיניים מודרניות. הוא איטי, משוחק בבומבסטיות ומעדיף לדבר אל הצופים ולהסביר להם מפורשות את מהלך העלילה במקום לתת להם לגלות אותו בעצמם. והסרט החדש עושה, וול, את אותו הדבר בדיוק, רק בצילום צבעוני. אין הרבה עידון ב"רבקה" של נטפליקס - המוזיקה בו דרמטית מאוד, הוא ערוך לאט, סצנות הפנטזיה בו מופרכות (אם כי, ייאמר לזכותו, מרשימות),  וכל האטיטיוד שלו מסריח מניסיון להתרפק על השנים היפות ההן. אח, כמה טוב היה בשנות ה-30 כשהתיאורים המחמיאים ביותר לאישה היו "מעודנת" או "צייתנית". 

ובעוד העשייה הטכנית התעדכנה מאוד ב-70 השנים האחרונות, התוכן של "רבקה" נותר מיושן ודי מיזוגיני. מקסים, למשל, הוא גבר נוראי שמתמרן את אשתו ללא הרף, משפיל אותה וגוער בה בכל הזדמנות - ובכל זאת מצופה מאיתנו להמשיך ולפרגן לו כי הוא זה שראה את הפוטנציאל האמיתי שהיה טמון בגברת דה-וינטרס. דאנוורס גם היא מוצגת כרוע מוחלט, וכשהסרט מנסה להעמיק ולנמק את דמותה - הוא כושל. וישנה, כמובן, לילי ג'יימס בתפקיד גברת דה-וינטרס. עוד לפני כל פרשת הפפראצי באיטליה, ג'יימס נתקלה במשימה לא קלה כי זה תפקיד מורכב ולא מאוד מתגמל. גברת דה-וינטרס בגילומה היא אישה אנטי-זוהרת כמעט, שעוברת מהפך מזורז והופכת תוך שעתיים לאישה ערמומית ואסרטיבית שהגשימה את משאלת ליבה ואין לה שום כוונה לוותר על הממון והכוח שנקרו בדרכה. ג'יימס מתמודדת עם התהליך הזה באומץ, אבל הסרט שמקיף אותה כל כך חסר כיוון ומעוף, עד שנראה כאילו היא היחידה שהבינה באמת את דמות הגיבורה, וכל שאר השחקנים ואנשי הצוות חשבו שהם בסרט אחר לגמרי. סרט הרבה יותר טראשי מזה שג'יימס משחקת בו.

באנגלית ישנה הבדלה בין סוגים שונים של טיפשות, בין סטופיד (Stupid) - מילה שמשמשת בדרך כלל כעלבון ומתארת חוסר בעייתי בידע - וסילי (Silly) שמתארת איזו אווילות קלילה יותר והרבה פחות מזיקה. "רבקה" החדש איננו סרט סטופיד, אבל אלוהים, כמה שהוא סילי. הוא אסתטי, מוקפד וגם נעים לצפייה בזכות עלילת המתח המהודקת של דה-מוריאה, אבל אין בו לא טעם ולא ריח קולנועיים. הוא לא מוסיף דבר לחומרי המקור - ולא גורע מהם. הוא לא מעודכן במקומות הנכונים, אבל גם לא מספיק מופרך ובומבסטי בצורה שתהפוך אותו לקומי. הוא סתם. הוא סרט סתם מאוד. עבור לילי ג'יימס ייתכן שמדובר ביתרון משמעותי כי סופו של "רבקה" להישכח ולטבוע באוקיינוס התוכן של נטפליקס, אבל עבור הצופים מדובר בהחמצה.