הגיבורים של "תחריר" לא תכננו להיות גיבורים, אלא רק באו לעוד יום בעבודה. והם בטח שלא תכננו להיות גיבורים של סדרה עלילתית: דרמת המתח החדשה של yes המבוססת על אירועים אמיתיים מספטמבר 2011, כשהאביב הערבי כבר הגיע לסתיו. תקרית ביטחונית בגבול ישראל-מצרים הובילה לאיום ברור ומיידי על השגרירות הישראלית בקהיר, אבל בעוד שרוב הסגל ובני המשפחות פונו מהמבנה - מספר מאבטחים התבקשו להישאר שם ומצאו את עצמם תחת מצור. סכנת הלינץ' הייתה ברורה, סיכויי ההישרדות לא היו גבוהים, והעובדה שהאירוע די נשכח מהזיכרון הקולקטיבי די מספיילרת את סוף הסיפור שיגיע בתום שישה פרקים.

"תחריר" נוצרה על ידי שלמה משיח, אריאל בנבג'י ואסתר נמדר-תמאם, שמות שלאורך קורות החיים שלהם יש גם את "אסתי המכוערת" ו"מלכת היופי של ירושלים" אבל גם את "כבודו" ו"המדובב". על המסך נמצאים שון סופטי (קב"ט השגרירות), מאור שוויצר (סגנו וחברו הטוב), יעל אלקנה (הרל"שית ובת הזוג של הקב"ט) ואסי ישראלוף (השגריר המפונה) לצד יואל רוזנקיאר, רן קפלן, הישאם סלימאן, וואל חמדון, דינה סנדרסון, יגאל נאור, עלי עלי, ואלרי חמאתי, מוריס כהן ותמרה קליינגון. בעוד שכהן נמצא פה פשוט כי תמיד יש אותו, זו הפעם הראשונה של ישראלוף וסנדרסון בזירה ביטחונית שכזו - ובכלל, ראוי לתת מילה טובה למלהקי "תחריר" על הרכבת קאסט באופן לא אוטומטי, שכן במציאות לא כל בעלי התפקידים נראים כמו שוויצר החסון.

אם נגזר עלינו להשוות כל סדרה ביטחונית בעתיד הנראה לעין ל-7 באוקטובר, אז פרק הבכורה של "תחריר" מתרחש ערב קודם. תמרורי האזהרה, הסימנים המעידים, הסגל המצרי שמפקיר את זה הישראלי בבניין השגרירות - וההפקרה הרחבה יותר. בהתחלה הכוחות הישראליים והמצריים ניסו לקבור את התקרית הקטלנית שעלולה להצית מחדש את הכיכר, וחשבו שהם עושים מספיק כדי להשתיק. ואם זה לא מספיק, אז "יש את הצבא ויש את החומה", משפט שנכתב וצולם לפני המלחמה ואין טעם להסביר איך הוא נשמע עכשיו. אפרופו ציטוטים ראויים לציון מהתסריט: "לך תשתה קפה, תוריד חרבון טוב, תירגע". זה ספציפית לא קשור למלחמה, סתם משפט מקסים שחבל לא להעלות על הכתב. 

אומנם קשה לשפוט את "תחריר" על סמך פרק ראשון בלבד - ואחד די קצר, של כ-35 דקות - אבל פרט קריטי לגביה מפזר את עיקר הערפל שסביבה: הפרק הראשון הזה הוא, כאמור, אחד מתוך שישה. בימים שבהם "פטריק" נמרחת ונחלשת כל הדרך לפרק העשירי, ו"טהרן" כבר די קפצה את הכריש אחרי 24 פרקים בטוטאל (כי ברור שהפורמט של "תחריר" הוא כזה שלא משאיר טעם לעונה שנייה), השיעור הזה באיפוק הוא מפתח חשוב להצלחה. בטח אחרי שהיא דרשה שבע שנות עבודה. ואפילו אם היה נחמד שהסדרה שביים בנבג'י תצולם בגוונים שאינם אפורים (בשביל מה חצי תעשייה משלמת לגיא רז?), הנתון הזה לא פוגע בה אקטיבית אלא רק מונע ממנה להפוך לעילאית לפי שעה. בניגוד למה שקרה ביממה הדרמטית ההיא, נראה שהיוצרים לא מעוניינים להפקיר את הקהל.