איזה מנעד יש לרועי עידן. האיש ברא את "מנאייכ" אבל גם את "כפולה" עם נועה קירל. מוזמן לפאנלים ודיונים על תקן הימני, אבל קורא לנתניהו "השמוק הסגול" ולא מהסס לחזור על זה. איש מפתיע, מוכשר מאוד, שבשנים האחרונות עמד מאחורי הסדרה הכי מהוללת בישראל - ובעיקר העניק לצד הדרמטי של שלום אסייג את התחייה המקצועית שכל כך הגיעה לו. ואם ב"מנאייכ" אסייג ביסס את מקומו כשחקן ענק, "פטריק" כבר ממצבת את מעמדו כעילוי של ממש בדור הזה.

ב"פטריק", דרמת הפשע החדשה של רשת 13, אסייג הוא לא רק הכוכב הראשי אלא גם המנוע היצירתי מאחוריה. יחד עם עידן שהתאחד איתו, וכן יניב אמודאי ואלעד חן שהשתלבו כל אחד בתחום ההתמחות שלו, הקומיקאי שהוא הרבה מעבר לקומיקאי מציג קונספט מבטיח ומושלם בפשטותו: העבריין פטריק מלול (אסייג), יד ימינו של איציק רוטמן (יובל סגל) והאלמן הטרי של הילה (יעל אבקסיס), מתעורר מתרדמת של ארבעה חודשים ולא זוכר שום דבר רלוונטי על חייו. לא את החברים והיריבים והסכסוכים עם המאפיה הרוסית, ולא את זה שכוכב "מנאייכ" שוב מגלם מישהו שהוא קצת מנאייכ בעצמו. בהנחה שמכריו של פטריק דוברי אמת, וזה ממש לא בטוח בשלב זה, הוא הלך מאחורי הגב של ארגון הפשע שלו ושיתף פעולה עם המשטרה. המשטרה, מיותר לציין, רוצה להמשיך את זה. פטריק, מיותר לציין, מאוד מבולבל. אלא אם הוא עובד על כולם, ואז יכולות המשחק שלו לא נופלות מאלה של אסייג.

ההקבלה בין "מנאייכ" ל"פטריק" נובעת לא רק מהמעורבים, העיסוק בשוטרים וגנבים או הסמיכות על לוח השידורים - אלא גם מהיכולת של סדרה, ובפרט של עידן, להמציא דמויות מובחנות ומאופיינות לעילא כבר בשנייה הראשונה שלה. בדיוק כמו שכולם ידעו מי זה איזי בכר אבל שכחו תוך רגע את שמות גיבורי הסדרות האחרות שבהן צפו, כך פטריק מלול של "פטריק" הוא אישיות שאפשר לזהות אותה ולדבר עליה בעזרת השם בלבד. מבחן משמעותי עבור הסדרה יהיה לעשות את זה עם נציגים נוספים מארסנל שחקי המשנה הרחב, שמלבד הנ"ל מונה את אגם רודברג, אייל רוזלס, יגאל עדיקא, שלומי קוריאט, אורי "דודו פארוק" קומאי, לינור אברג'יל, עדי אלון, סבטלנה דמידוב (אדירה, פשוט אדירה), עמנואל דמידוב (בנה בסדרה ובחיים האמיתיים, במשפחת שחקנים הכוללת כמובן את אבא סשה) ושלומי "מאור עזרא" יפרח. 

עוד מבחן קריטי עבור "פטריק" הוא זה שלא ניתן להכריע בו על סמך שני הפרקים הראשונים שנשלחו מראש לביקורת - והוא אם, וכיצד, תצליח להעביר בכבוד את כל עשרת הפרקים שצפויים לה. הימרחות היא מגפה, וסדרות ארוכות כל כך נמצאות בקבוצת סיכון ממשית מולה. במה כן ניתן כבר להכריע? למשל בזה ש"פטריק" רושמת השקעה ניכרת במקומות שלא נהוג לקבל אותה בהם בטלוויזיה המקומית. זה כולל סטים נדיבים, פאות אמינות ועיצוב אומנותי עשיר. למשל בזה שהיא מספקת הוכחה נוספת להצטיינות הישראלית בענף דרמות הפשע, תחום שבו התעשייה מעלה את הרמה פעם אחרי פעם. למשל, כאמור, בזה ששלום אסייג ראוי להדליק עוד משואה. "מנאייכ" הייתה חשובה ואף קריטית לתדמית שלו, אבל יחד עם הלהיטים הקומיים שהצטברו מאז והרזומה המכובד שהולך איתו שנים, "פטריק" פוגשת אותו בשלב עוד יותר בשל ועוד יותר מרשים. אם "איפה שיש גופות ודם, יש פטריק מלול", כפי שמספרים לנו בפרק הבכורה, אז איפה שיש שלום אסייג יש את הדרמה הישראלית כשהיא בשיא שלה.