געגוע. הסדרה "אייס אוף בייס: All That She Wants" היא שעתיים (שמחולקות לשלושה פרקים) של געגוע לכל כך הרבה דברים - לימים שהמצעד הלועזי השנתי היה אירוע הרבה יותר גדול מהמצעד העברי, לימים שלמוזיקה הבינלאומית קראו מוזיקה לועזית, לימים שהיה רדיו בישראל שהסתכל מעבר למצעד האמריקאי ובזכותו גילינו הרבה לפני כל העולם את הלהקה הטובה ביותר ששנות ה-90 יכלו להציע.
כן, זה לא יהיה עוד טקסט מתנשא על אייס אוף בייס, יורופופ ויורודאנס של שנות ה-90 שעיתונות המוזיקה בישראל מלאה בהם כבר 30 שנה. לאייס אוף בייס מגיע מקום של כבוד בהיסטוריה של המוזיקה, והסדרה שעלתה בימים האחרונים ב-yes וב-HOT מצליחה להעביר בדרך מצוינת ומרגשת את העוצמה שהייתה ללהקה הזאת. במבט לאחור רשימת הלהיטים שלה היא בלתי נתפסת: Don't Turn Around, The Sign, Wheel of Fortune, Happy Nation, Beautiful Life, Lucky Love, Life Is a Flower הם רק רשימה חלקית.
אבל אולי בכלל צריך להתעכב רגע על המשפט "ב-yes וב-HOT". ספריות הדוקו-מוזיקה של ספקיות התוכן השונות מלאות בסרטים דוקומנטריים משמימים על שלל אמני רוק ופופ מכובדים ככל שיהיו, אבל כאלה שלא מדגדגים את הפופולריות שהייתה לדאנס בכלל ולאייס אוף בייס בפרט בישראל של שנות ה-90. ולא שחסר בעולם דוקו על מהפכת הטכנו והיורודאנס בעשור האחרון של המילניום הקודם (והנה אחד מומלץ במיוחד), אבל אנשי התוכן שמקבלים את ההחלטות איזה סרט לרכוש תמיד יעדיפו עוד סרט על ג'ואן באאז, סטאקס וג'יימס בלאנט. לכן, צריך גם להגיד כל הכבוד לספקיות שיצאו מהקופסה.
אייס אוף בייס (האחים מלין, ג'ני וג'ונאס לבית ברגרן יחד עם חברם אולף אקברג) היא הייצוא המוזיקלי המצליח ביותר של שוודיה אחרי אבבא ורוקסט, ויוצרי הסרט לא שכחו מי הייתה המדינה הראשונה מחוץ לסקנדינביה שחיבקה את הייצוא הזה בשתי ידיים. בפרק השני של הסדרה מופיע עופר נחשון - בשנות ה-90 כוכב רשת ג' ושדרן הרדיו המשפיע בישראל, היום פנסיונר של תאגיד השידור. ובעצם, טקסט על אייס אוף בייס הוא גם קצת טקסט על עופר נחשון ורשת ג'. גם הם בדיוק כמו אייס אוף בייס לא קיבלו אז (וגם היום) את המקום שמגיע להם בהיסטוריה התרבותית של ישראל.
נחשון היה פורץ דרך. הוא לא הסתכל מה קורה בבריטניה ואמריקה, אלא על הולנד, גרמניה, איטליה, שוודיה וספרד והיה הצינור היחיד בישראל של תחילת שנות ה-90 להתעדכן לא רק במוזיקה חדשה, אלא בסגנון חדש. וכך להקות כמו אייס אוף בייס, איסט 17, טו אנלימיטד, סנאפ, סקטמן ג'ון, סאש!, 2 Brothers on the 4th Floor ועוד עשרות לאורך השנים כבשו את הטעם הישראלי רק בזכותו.
הרשימה המפוארת הזאת הייתה בגדר מוקצה עבור תחנת צה"ל 2, לימים גלגלצ, שלאחר סגירת רשת ג' ב-1997 נשארה תחנת הרדיו הארצית היחידה שניגנה מוזיקה לועזית. ב-1999 ערכה גלגלצ את מצעד העשור שלה שהיה פאר של התנשאות וניתוק כשלמקום ה-99, שזה בדיוק 99 מקומות מהמקום המגיע לו, הגיע All That She Wants. אין הרבה שירים שמהביט הראשון שלהם מפעילים את רפלקס ה"וואי איך אהבתי את השיר הזה", אבל All That She Wants הוא כזה. מרגש ונוסטלגי שלעולם לא נמאס. ובשיאו של השיר הגיעו אייס אוף בייס לסיבוב הופעות בלתי נשכח מבחינתם בפארק הירקון, ראשון לציון ואצטדיון וסרמיל בבאר שבע ביום העצמאות 1992.
עברו הבעייתי של אולף אקברג, שהיה חבר בארגון ניאו-נאצי כשהיה נער, לא הפריע לעשרות אלפי ישראלים לחגוג עם אייס אוף בייס יומולדת 44 למדינה. הפצע הזה, שבזמן אמת היה חשש שיאיים על עתיד הלהקה, נפתח במלואו בסרט כשאקברג מתאר מול המצלמה את הרגע שבו עדכן את המנהל היהודי של חברת התקליטים שלהם על עברו ואת החשש הספציפי לתגובות בישראל שהייתה, כאמור, המדינה הראשונה שהלהקה זכתה בה להצלחה.
וזה לא היה הפצע היחיד. סכסוכים על קרדיטים, הרצון של בנות הלהקה לכתוב גם הן שירים והדרישות התובעניות מצד חברת התקליטים בארה"ב הובילו בתהליך איטי את הלהקה לריבים ולפירוק בלתי נמנע. סיפור מעניין שנחשף בסרט הוא סביב עטיפת האלבום השני של הלהקה, שבעקבות היחסים בין החברים לא הצליחו אפילו לצלם אותם ביחד ולבסוף הוחלט לשים תמונות של כל אחד בנפרד.
אבל מעל הכל היה הרצון של מאלין (הבלונדינית), הזמרת המובילה של הלהקה, לקחת צעד אחורה. שילוב של טראומה לאחר שמעריצה נכנסה לבית המשפחה וניסתה לדקור את הוריה, יחד עם פחד טיסות ויחסים לא טובים עם ג'ונס ואולף הביאו אותה להחלטה שהיא רוצה לסיים את פרק הזרקורים בחייה. אם זה היה תלוי בה, אייס אוף בייס הייתה מתפרקת כבר אחרי האלבום השני. באלבום השלישי (שכולל את הלהיט Life Is a Flower) היא כמעט לא שרה, לא השתתפה במסע יחסי הציבור שלו ולא הסכימה להיות בפרונט בקליפים. את האלבום הרביעי, מודה אולף, הם כבר עשו בלי חשק ובלי קידום ולאחריו התפרקו. אם את אלבום הבכורה המושלם, The Sign, רכשו למעלה מ-25 מיליון עותקים, את האלבום האחרון רכשו לא יותר מחצי מיליון עותקים וכנראה שרובם בסקנדינביה.
סיפורה של מאלין הוא תעלומה. כמעט 20 שנה היא לא נראתה בציבור, כשאחותה ואחיה מגוננים עליה לאורך כל הסדרה ומקפידים לא לחשוף מה קורה איתה בימים אלה. ההפתעה הגדולה של הסדרה מגיעה בסוף הפרק השלישי, כשלראשונה נחשף אות חיים ממנה בדמות מכתב שמקריאה בשמה אחותה ג'ני ומעניק לסרט סיום מפתיע ומרגש מאוד.
סיפור עלייתה ונפילתה של אייס אוף בייס הוא גם סיפור עלייתו ונפילתו של הרדיו הישראלי. אין היום עופר נחשון כזה שיודע להסתכל מעבר לבילבורד מה מצליח במצעד הגרמני או במצעד האיטלקי ולהכיר אותו לקהל הישראלי. בישראל אין יותר כוכבי רדיו. יש שדרנים שמנגנים שירים שמישהו אחר קבע שהם ינגנו, פעם בשלושה שירים מעדכנים אותנו מה השעה או כל מידע מיותר אחר שאפשר למצוא בווייז. ולכן "אייס אוף בייס: All That She Wants" הוא לא רק סרט מרגש, הוא גם מסמך היסטורי חשוב.