הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אפשר להעריך ש"סופרסטור" עתידה לעבור תהליך שלא מעט סדרות עברו ברגע שנהיו זמינות בנטפליקס הישראלי: אחרי שרצה בהצלחה מספר עונות בארצות הברית, צופים רבים כנראה יגלו אותה מחדש' והיא תהיה פופולרית מאוד במסך הישראלי בחודשים הקרובים (רגע אחרי שהסתיימה על המסך האמריקאי). זה היה המצב עם "הבחורה החדשה", "ברוקלין תשע-תשע" וממש לפני רגע, גם "הרופא הטוב". ובמידה והתחזית הזאת תתגשם, אנחנו נוכל לשבת בצד ולומר "אמרנו לכם", ולהוסיף "ואיזו סדרה כיפית, נכון?".

"סופרסטור" מתרחשת במוסד שלא באמת הגיע לישראל (למרות שאולי מדובר רק בעניין של זמן): המגה-חנות. חנויות כמו וולמארט או טארגט יכולות לספק לאמריקאי הממוצע בגדול הכל, החל ממשחות שיניים בכל צבעי הקשת וכלה בנשק חצי-אוטומטי. וגם עובדי החנות מגוונים כמעט כמו המוצרים שהם מוכרים - שחורים, לטינים, לבנים, אסייתיים, נכים, כולם יכולים להתפרנס בשכר מינימום בזכות אחת מהתוצאות המשונות ביותר של החלום האמריקאי. הסדרה נפתחת בהגעתו של לחנות של ג'ונה, בחור לבן וחביב שמשוכנע שכולם רואים עליו שהוא במקום הלא נכון. הרי מה לו ולעבודה בשירות לקוחות? לצידו עובדת בחנות איימי, אשת משפחה צעירה וסרקסטית עם שכל חריף יותר מדי בשביל עבודה מאחורי דלפק. בנוסף, צוות הדמויות הססגוני כולל את גלן, מנהל החנות הנאיבי וירא השמיים; דינה, סגניתו הכוחנית; שאיין ההריונית וגארט, הציניקן שמתנייד על כיסא גלגלים. "סופרסטור" עוקבת אחרי השיגועים שעושים העובדים, הקונפליקטים שמתעוררים ביניהם, הלקוחות הבלתי נסבלים, ואפילו כוללת כמה הצצות לחיים שלהם מחוץ לחנות.

וזה עובד. הגלגל לא מומצא מחדש ב"סופרסטור", אבל מה שהיא עושה נעשה בהמון כנות, חן ורעננות. עיקר ההצלחה שלה נשען על ההומור הלא-צפוי שלה: מדובר בסדרה שנראית כמו חלום רטוב של כל חסיד תקינות פוליטית, אבל הבדיחות עצמן נמנעות מרגישות יתר. הסדרה שודרה בפריים טיים של רשת NBC, מה שאומר שהיא עקרונית מכוונת לכל המשפחה - אבל זה לא מונע ממנה להכיל לא מעט בדיחות וסת, תינוקות מתים ואפילו פרשנות מעניינת על גזענות באמריקה התאגידית. לא נראה שהמטרה היא שחיטת פרות קדושות לשם שחיטתן - ההומור של "סופרסטור" אמנם נוגע לפעמים בשערורייתי, אבל לא מתמסר אליו, ומצליח להפתיע בלי להכעיס אף אחד.

חשוב לתת מקום של כבוד בהצלחה של "סופרסטור" לאמריקה פררה, שמככבת בסדרה בתפקיד איימי וגם מתפקדת בתור מפיקה. פררה פרצה לתודעה לפני כ-15 שנה, בגרסה האמריקאית הנהדרת ל"בטי המכוערת", עליה זכתה באמי לשחקנית הראשית הטובה ביותר. ב"סופרסטור" היא מבהירה שהיא לא הלכה לשום מקום, ומגישה הופעה כריזמטית, מצחיקה ומענגת במיוחד שרק הופכת את הצפייה בסדרה לכזאת שלא מאפשרת לצפות בה רק פרק אחד כל פעם, אלא בבינג' נהנתני וחסר עכבות.

פררה לא פועלת לבדה. מערכת היחסים של דמותה עם ג'ונה (בגילומו של בן פלדמן, ההוא בלי הפטמה מ"מד מן") היא מהסוג שמכונה "Will They Won't They" אה-לה רוס ורייצ'ל. לשניים יש כימיה נהדרת, ולפחות בפרקיה הראשונים של הסדרה, קרב העקיצות בין השניים נשמר מבלי שהם יתחילו להתיש. למעשה, כל האנסמבל עובד בצורה מצוינת ומאוזנת, וגורמים ל-Cloud9, החנות הבדיונית בה הסדרה מתרחשת, להיראות כמו מקום שהייתי שמח לשבת בו יום שלם רק כדי לראות את העובדים שלו עושים שטויות עם בובות ראווה. כמובן שאף סופר, גדול ככל שיהיה, לא ישתווה לשפע יששכר מ"קופה ראשית" - אבל טוב לדעת שגם לאמריקאים יש סיטקום מצוין על מקום זול עם לקוחות יקרים. 

מתוך
וויל דיי? אמריקה פררה ובן פלדמן ב"סופרסטור"|צילום: Greg Gayne/NBC

גם אם המשך הסדרה מצדיק את היחס האדיש-יחסית שהיא זכתה לו מהביקורות ומפרסי הטלוויזיה, ניתן לראות בה עומקים מפתיעים יחסית לז'אנר. הפרק הראשון לסדרה, למשל, נחתם ברגע שמזכיר את הטוויסט הגדול של הפרק בפתיחת "מד מן", כשמתגלה שהדמות הראשית למעשה נשואה. בעוד ב"מד מן" זאת הייתה הדרך של הסדרה להפתיע אותנו עם הגילוי שהפלרטטן הבלתי נלאה שבמרכזה למעשה מפרנס אישה וילדים, ב"סופרסטור" זאת דרך (מעודנת הרבה יותר מבסדרה הנערצת, בקטע שאורכו פחות מעשר שניות) ללמד אותנו עוד על הדמות הזאת, יחסיה עם עובדיה וחרטות אפשריות שלה על בחירות שעשתה מוקדם יותר בחייה. 

לכן, טוב שיש לנו תזכורת לכך שסדרה טובה לא צריכה קונספט מפוצץ מוח בבסיסה, וגם לא להיות משהו שלא ראינו אף פעם. הבסיס, כך נראה, הוא כתיבה טובה, שחקנים מוצלחים ועשייה שמצליחה לא לפשל עם השניים הנ"ל. "סופרסטור" נראית בגדול כמו המקבילה הקמעונאית ל"ברוקלין תשע-תשע" - קומדיה טובת לב על מקום עבודה מטורלל. אבל חשוב מזה: היא סדרה שנותנת לאנשים שלא זוכים לכבוד המגיע להם להיות כוכבים של סדרת טלוויזיה. "סופרסטור" לא מתנשאת מעל עובדיה של Cloud9, ומבהירה בכמה וכמה הזדמנויות כמה אפס צריך להיות כדי להתנשא מעליהם. וזה כיף לראות בנטפליקס סדרה שמרימה למי שלא מופיע בטלוויזיה שלנו בדרך קבע, במיוחד כשהיא כל כך ממכרת ומהנה.