עשרה ימים בלבד חלפו מאז שעלתה העונה הראשונה של "הדיפלומטית" ("The Diplomat") עם קרי ראסל, ועד שנטפליקס הודיעה שהעונה השנייה מאושרת להפקה. הצלחה מסחררת עם מקום בצמרת דירוגי הצפייה ב-86 מדינות בשבוע הראשון שלה, וגם מפתיעה משהו נוכח הנושא כבד הראש של עיסוק בנעשה במסדרונות הפוליטיקה הבינלאומית. זה קרה לפני שנה וחצי, באפריל 2023, נצח במונחים גיאופוליטיים והרבה לפני שסגנית הנשיא קמלה האריס תפסה את מקומו של ג'ו ביידן במירוץ לנשיאות ארה"ב. ובכל זאת, כשהעונה השנייה עולה כעת, ימים ספורים לפני הבחירות לנשיאות, נדמה שהכוכבים על הדגל האמריקאי לא היו יכולים להסתדר טוב יותר עבור הסדרה והיוצרת שלה דבורה קאהן - שבשקט-בשקט עושה לדרמה הפוליטית את מה ששונדה ריימס עשתה לדרמה התקופתית עם "ברידג'רטון", ומשנה את כללי המשחק.
ריימס עשתה זאת באמצעות "עיוורון הצבעים" בגזרת הליהוק, ששבר את הטאבו על הייצוג הלבן במעמד האצולה. קאהן, עם רזומה כתסריטאית ב"הבית הלבן" המיתולוגית, ב"הומלנד" וגם ב"האנטומיה של גריי" תחת ריימס - עושה זאת עם שבירת הטאבו של הייצוג הגברי בעמדות הנהגה. אז נכון, הרעיון של נשים בתפקידי מפתח, לרבות כמנהיגות העולם החופשי, הוא לא חדש בתרבות הפופולרית. כמו במקרה של הנשיא הטלוויזיוני השחור האהוב דיוויד פאלמר ב"24", שבמידה רבה בישר (ויש שיאמרו שגם אפשר) את ברק אובמה, היו שם בין היתר נשיאות כמו אליזבת קיין ב"הומלנד", קלייר אנדרווד ב"בית הקלפים", אליזבת מקורד ב"מזכירת המדינה" וכמובן ג'וליה לואי דרייפוס האחת והיחידה בדמותה של סלינה מאייר ב"ויפ". עדות להשפעה של הפוליטיקה המתוסרטת על זאת האמיתית קיבלנו לפני חודש ימים בלבד, כשצוות "הבית הלבן" עם היוצר ארון סורקין ו"הנשיא" מרטין שין הגיעו לבית הלבן האמיתי לציין 25 שנה לסדרה באירוע נשיאותי. עדות מוחשית יותר היא, ובכן, דונלד טראמפ.
מה שכן חדש אצל קאהן הוא רוחב הידיעה של המהפכה הפמיניסטית שהיא פורשת על המסך. זו לא אישה אחת, דומיננטית ככל שתהיה, בחדר מלא גברים סמכותניים חנוטים בחליפות ברוח המטבחון של מרגרט תאצ'ר. הנוכחות הנשית ב"הדיפלומטית" היא בכל מקום ובכל התפקידים לאורכה ולרוחבה של השדרה - כולל גם בתפקידים "נשיים מסורתיים" כמו מנהלת משק הבית או הסטייליסטית - כאשר אישה, ממש כמו גבר, לא מצטמצמת למגדר שלה. ומול ההנהגה הבריטית, שם קאהן שומרת במפגין על יחסי הכוחות הפטריארכלים, היא מציגה את ההנהגה האמריקאית בצורה פמיניסטית להפליא. זו גם ראשת תחנת ה-CIA בלונדון (אלי אן בתפקיד אידרה), גם ראשת הסגל של הנשיא (ננה מנסה בתפקיד בילי), גם סגנית הנשיא עם ראשת הסגל שלה, ושימו לב: גם ראשת יחידת האבטחה שלה שהיא אישה, באד-אס וממש לא בשמלה. כל זאת כמובן ברובד שמתחת למנה העיקרית עם ראסל (אקסית "האמריקאים" המופלאה) בדמותה של השגרירה קייט וויילר, שיחסי הכוחות בינה ובין בעלה המגה-סטאר הפוליטי האל (רופוס סוול הביל קלינטוני) מתהפכים, כך שהיא כעת בעמדת הכוח ולא הוא.
אפשר לקרוא לזה העצמה נשית, אבל אני חושש שזו הגדרה גברית מקטינה - מה שקאהן עושה כאן הוא שינוי תודעתי. ואם באחד הפרקים של העונה הראשונה היה מפתיע לראות אישה צעירה נכנסת לחדר, כאשר הצפייה שנבנית היא לכניסתו של "המומחה למדיניות החוץ של רוסיה", בעונה השנייה זה פשוט שם. טבעי. מה שלא טבעי הוא העובדה שעד כה כיהנה אישה אחת בלבד בתפקיד שגרירת ארה"ב לבריטניה אי שם בשנות ה-70, ברפרנס לעולם האמיתי שמבוצע היטב.
כמקובל בז'אנר, העונה הראשונה של "הדיפלומטית" התחילה בפיצוץ מטלטל וגם הסתיימה באחד. היא התחילה עם תקרית שבה הותקפה ספינת מלחמה בריטית, כאשר בפן העלילתי העונה הוקדשה למציאת האחראים למותם של עשרות חיילים. החות'ים עוד לא היו אז חלק מחיינו, והסדרה נעה בין החשדות כלפי איראן, רוסיה ועד לפיצוץ שהרעיד את מרכז לונדון בפרק הסיום שלה - כשחייו של האל וויילר, בעלה של השגרירה, הוטלו בספק. אז האל שרד, סליחה על הספוילר שמתברר ממילא גם בפרומו לעונה השנייה (ולא באמת חשבתם אחרת), אולם זהות המבצעים עדיין לא. והיא רק מסתבכת והולכת, כאשר החיצים מופנים גם פנימה.
בלי להיכנס לספוילרים מיותרים, קו העלילה בעונה השנייה של "הדיפלומטית" ממשיך מאותה נקודה, והוא עדיין לא החוזקה של הסדרה. הפיצוח אמנם מצליח לעורר מחשבה ואפילו להפתיע, אבל הדרך ארוכה וגורמת למחצית הראשונה של העונה החדשה (בסך הכל שישה פרקים לעומת שמונה בראשונה) להרגיש נטולת בשורה - ברוח של עוד מאותו הדבר, גם עלילתית וגם בדינמיקות בין הדמויות שמגיעות למיצוי מוקדם מן הצפוי.
למרבה המזל ורגע לפני שנהיה מאוחר מדי, קאהן מכניסה לתמונה את השחקנית אליסון ג'ני בתפקיד סגנית הנשיא גרייס פן. כזכור מן העונה הראשונה, מדובר באותה משרה שאליה מיועדת השגרירה וויילר שכל השליחות שלה ללונדון היא אודישן לראות אם יש לה את מה שצריך על מנת לחזור לוושינגטון באייר פורס 2. ג'ני, ששיחקה את דמותה האיקונית של סי.ג'יי קרייג, הדוברת זוכת פרסי האמי של "הבית הלבן" שקאהן מכירה היטב מאז, מכניסה לסדרת את התנופה וגם את מנת הכריזמה שהיא כל כך הייתה זקוקה לה. לוויילר היא מגישה דמות ראויה להתמודד עמה, לאחר שאת הצלע השנייה בפאוור קאפל הזוגי שלה, האל, היא מכפיפה לרצונה ללא כל קושי, ואחרי שהכל מרגיש שהולך לה הרבה יותר מדי בקלות.
הפאוור קאפל המעודכן של "הדיפלומטית" בעונה השנייה הן קרי ראסל ואליסון ג'ני, כאשר רופוס סוול אורב לו מאחור. ויש לקוות שבעונתה השלישית, שכבר הוכרזה, הסדרה תעבור לשחק סוף-סוף במגרש של הגדולים. כלומר של הגדולות.