זה לקח קצת זמן, אבל שירות הסטרימינג דיסני+ סוף סוף נחת בישראל. כדי לעזור לכם למצוא בו את ההמלצות השוות באמת, חזרנו לביקורות שפרסמנו על כמה מהסדרות שלו. והפעם: "רק רוצחים בבניין".
עד כמה דוקו-פשע, טרו-קריים, פשע-אמיתי או איך שלא תקראו לו הוא ז'אנר חרוש? לא רק שהוא מפרנס עוד ועוד סדרות (לרוב בינוניות), אלא שהוא עצמו, כסוגה תרבותית, עומד במרכזה של סדרה חדשה. ב"רק רוצחים בבניין" ("Only Murders in the Building"), סדרת הקומדיה הלא-שגרתית של הולו שעלתה בשבוע שעבר, האהבה לפרשיות רצח ותעלומות לא פתורות היא המכנה המשותף הבולט ביותר בין הגיבורים שלה - והיא גם זו שעוזרת להם לחשוף כמה סודות.
מלבד להיותם חובבי הז'אנר, כאלה שמתחברים על סמך האזנה משותפת לפודקאסט פשע מומצא, שלושת הגיבורים של "רק רוצחים בבניין" הם גם שכנים באותו בניין מרשים ומתוחזק בניו יורק. הראשון הוא צ'ארלס (סטיב מרטין, שיצר את הסדרה לצד ג'ון הופמן), שחקן עבר שחי מהתמלוגים של תוכנית השוטרים הישנה שלו; השני הוא אוליבר (מרטין שורט, שותף ותיק של מרטין), במאי תיאטרון שהלהיט האחרון שלו היה לפני כמה עשורים טובים; והשלישית היא מייבל (סלינה גומז בקאמבק טלוויזיוני), בחורה צעירה וקולית שכנראה נולדה אחרי הלהיט האחרון של אוליבר. בעוד שהאהבה של מייבל לעולם הפשע האמיתי ברורה - היא מילניאלית - במקרה של צ'ארלס ואוליבר נראה שמדובר בשני גברים מזדקנים שמצאו תחביב חדש. למעט העובדה שהם פנסיונרים, רמות הלהט שלהם, בעודם מפתחים אובססיה נוספת, מזכירות את אלה של צדי צרפתי.
>> מארוול, פיקסאר ו"האנטומיה": מדריך ההמלצות המלא לדיסני+
מספר מקרי מוות מסתוריים מניעים את עלילת הסדרה, שחשוב להזכיר: היא קומית כמעט לחלוטין. אחד מתרחש בעתיד וכנראה יתברר בהמשך, אחר הוא רק חלק מהעבר הלא-לגמרי-ברור של מייבל, והעיקרי הוא זה שלשמו התכנסנו - התאבדות של אחד מהשכנים בבניין, אם כי לפי שלושת הבלשים החובבים מדובר דווקא ברצח. היחידה שניהלה איזשהם יחסים עם הקורבן היא מייבל, ונכון לשלושת הפרקים שעלו עד כה, היא לא ממהרת לשתף את חבריה בפרט הזה. בכלל, הצלע הצעירה בחבורה היא אולי האחת עם הכי הרבה אינטליגנציה ומשאבים, אבל גם סודות לא חסרים לה.
בעודם מנסים להבין מה בדיוק קרה באותו לילה מסתורי, שלושת השכנים מחליטים לעשות זאת באמצעי הלגיטימי היחיד של העשור הנוכחי: פודקאסט שהם מקליטים בארון הבגדים של אוליבר. בגדול, לא נראה שמישהו מהם מספיק מאופס בשביל לדעת איך בכלל מעלים פודקאסט כזה לרשת - אבל "רק רוצחים בבניין" מרשה לעצמה להגחיך את כל מה שקורה בה כמעט עד הסוף, ובתמורה היא מפצה על זה עם צבעים עזים, מוזיקה מצוינת ופתיח מרהיב. ובכל מקרה, זה שצ'ארלס, אוליבר ומייבל מתנהגים רוב הזמן כמו ילדים קטנים ונאיביים, בעודם מתקרבים צעד אחרי צעד אל עבר האמת, לא אומר שאי אפשר להתאהב בהם ובטוטאליות שלהם.
לרגעים, "רק רוצחים בבניין" נראית כמו סדרה שלא יכולה להתקיים בשום עולם חוץ מזה הנוכחי. העיר ניו יורק היא פחות או יותר חלק מהקאסט שלה - השחקנית הנהדרת ג'קי הופמן סוף סוף יכולה לנצל את הדמיון בינה לבין פראן ליבוביץ, ויש גם הופעת אורח של סטינג. מצד שני, היא ממש לא נשענת על רפרנסים אמיתיים או על מקרי מוות מוכרים. "רק רוצחים בבניין" בוראת עולם עשיר משלה, כזה שאי אפשר שלא לצלול לתוכו, עם מיתולוגיה פנימית וקודי התנהגות אחרים. אצלה, למשל, שלושת השכנים בכלל לא מהרהרים למי מהם יש את הדירה הכי יפה (ברור שלצ'ארלס). הגיבורים שלה מבוגרים, אפילו מאוד, רק שהדינמיקה ביניהם רעננה ומרתקת. בהתחלה זה נראה מגוחך, אבל ברגע שמתמסרים, מתחברים. וגם אם לא הכל בה הגיוני, וגם אם מרטין ושורט לא לגמרי מצליחים להיות לא-בלתי-נסבלים, מגיע לה צ'אנס בעיקר בגלל סיבה אחת: היא מאוד, מאוד, מקורית. קומדיה שפוגשת מותחן שפוגש סודות אפלים שפוגשים עיצוב עליז. איזה מזל שעדיין נשארו לטלוויזיה כמה רעיונות יצירתיים.