פס הייצור של אורי גרוס ממשיך לעבוד בשיא העוצמה, יוצר השיר שלנו חתום על לא פחות מארבע סדרות שיעלו השנה על מסכינו: עונה שניה של הסדרות לצבי יש בעיה ו-Oboy, סדרת הפנטזיה לנוער גיבור אמיתי (yes kids) שנמצאת בשלבי הפקה, והיבול הטרי: פוראבר של ערוץ טין-ניק (בלעדי ל-HOT). הרשימה העמוסה הזאת באה להדגיש דבר אחד, גרוס הוא יוצר פורה מאוד (יחד עם שותפיו ליצירה כמובן), ובמקרה של פוראבר הפוריות הזאת ניכרת, ולאו דווקא לטובה. אי אפשר להגיד שהסדרה נטולת רגש או מחשבה, אבל בזמן הצפייה מרחפת תחושה של דלדול מסוים של המאגרים היצירתיים.

חשוב להבהיר שמדובר בסדרה יחסית טובה, בוודאי ביחס לסדרות נוער בערוצי ילדים. היא שנונה ומשעשעת, גדושה בקריצות ועקיצות על התרבות הפופולארית במיטב המסורת של גרוס. העלילה מקורית במידה אך מוכרת: מדענית ממציאה מכונת "מעין נעורים", ובטעות מחזירה את עצמה ואת בן זוגה (מוזיקאי מזדקן) למראה הבריא של גיל 17. בניסיון לתקן את הטעות, הם מגדילים אותה ומקפיצים את בתם רומי בת ה-11 היישר לגיל 30. לצד העלילות של Oboy (נערה מתחפשת לנער כדי להתקבל ללהקת בנים) וגיבור אמיתי (דמות של לוחם חתיך, פרי יצירה של תסריטאית, קם לתחייה ופוגש אותה), נראה שגרוס פשוט אוסף קלישאות מקומדיות רומנטיות מהניינטיז, ועוד כאלה שיצאו לוידאו בלבד.

אבל גם אם הרעיון הבסיסי אינו חדש, לגרוס ולשותפיו יש את הכישרון והניסיון לטוות בלי מאמץ אריג עשיר של עלילות הרפתקה, מתח ורומנטיקה, ולהעניק לכל הסדרה זרימה נעימה בין פיתולי העלילה. מי שמגלמים את ההורים שחזרו לגיל 17 הם אליאנה תדהר ולי בירן, זוג מפורסם במציאות, שהכירו את גרוס בצילומי Oboy. את רומי הקטנה שהפכה לאשה מגלמת נלי תגר, גם היא בוגרת Oboy. גרוס הוא חובב ידוע של קריצות ומחוות, ונראה שבחירת הדמויות גם היא קריצה קטנה - בירן מוכר לכל עוקביו באינסטגרם כמי שממש אוהב לספר בדיחות אבא, ובכללי מזכיר באופיו בן 45. גם תדהר ידועה בתדמיתה הדודתית בהרבה מכפי גילה, והליהוק של תגר כילדה בת 11 הוא פשוט מושלם מדי. נראה שגרוס הכיר את השלושה באופן אישי והתאים את התפקידים לאופיים האמיתי, וגם אם לא, מדובר באחת הקריצות היפות בסדרה, שנותנת פירות לאורך כל הצפייה (כמות הפעמים שאתה חושב לעצמך 'וואי, ליבי באמת כזה אבא').

מנקודת הפתיחה הזאת, פלוס שני אחים בני הנוער שנותרו בגילם המקורי (ליאנה עיון ואדם שנל), העלילה כמובן מתפתלת ומסתבכת בכל החזיתות, קראש של גיל הנעורים, בריונות תאגידית ופשעי צווארון לבן. הסדרה מתמקדת בשני ההורים 'הצעירים לנצח', ומשתמשת בדמותו של בירן כדי לעסוק בעדינות בעגמומיות הנוגה של ההזדקנות. נראה שזה המרכז הרגשי של הסדרה, הפנטזיה הכמוסה לחזור להיות צעיר. למרות שהיא מטופלת בצורה רגישה, בוודאי ביחס לז'אנר, זאת גם הבעיה המרכזית של הסדרה. בניגוד ל-Oboy, שהפכה לאבן שואבת לכל חובבי הז'אנר המקופח "סדרות תיכון", פוראבר אמנם מסתובבת באותם גילאים, אבל שקועה יותר בעולם המבוגרים.

לצד הגיבורים המבוגרים בליבם, גם התככים העסקיים סביב מכונת ההצערה מרחיקים את הסדרה ממסדרונות התיכון. גם Oboy יצאה מגבולות בית הספר, אבל לתוך פנטזיית הנעורים של להקת בנים משגשגת. הגיבורים גרו בוילה של הלהקה, אבל עדיין היו רשמית בתיכון, ובהתאם הוקדש מקום נרחב לרומנים מרגשים ואהבות ראשונות. פוראבר עוד תציג בהמשך סיפורי אהבה, ההורים ייאלצו להשתלב בבית הספר והמשך העלילה בוודאי יעסוק בתככי גיל הנעורים. אבל יריית הפתיחה התמקדה בעיקר בזוג ההורים המזדקנים. למרות שתדהר ובירן מקסימים, בשלב מסוים אתה רוצה לחזור לטריטוריה בשבילה פתחת את ערוץ טין-ניק, ולא להמשיך לקבל את עגמומיות בסגנון החיים עצמם. פוראבר עשויה בכישרון ומקצועיות, מספיק סוחפת ונעימה למדי לצפייה, וכאמור עמוסה בשנינויות וקריצות מרנינות. ניתן לקוות שבהמשך הסדרה תמצא את האיזון הנכון, אבל לפחות לפי הפרקים הראשונים, אפשר בעיקר להצטער שהעונה השנייה של Oboy מסתיימת השבוע, כי עם כל הרצון הטוב ואיכות העשייה, פוראבר פשוט אינה יורשת ראויה.

כמה: הביקורת נכתבה על סמך צפייה בשני הפרקים הראשונים
איפה: א'-ה' ב-15:30 בערוץ טין-ניק של HOT בלבד וב-VOD
החלטת tvbee: לדלג