נטפליקס מתמחה, בין השאר, בייצור סדרות גרועות. זה לא ששירות הסטרימינג לא מציע המון תוכן טלוויזיוני משובח כמו שהוא בפירוש מתמחה בסדרות איומות ומהנות בעת ובעונה אחת. "אמילי בפריז" הדבילית והדקדנטית, "חם, לוהט, רותח!" הכיפית והכלומניקית ועוד רבות אחרות - כולן מאוד לא מוצלחות, כל אחת בדרכה שלה, אבל הן גם מעוררות חשק עז להמשיך לפרק הבא. הבעיה של "פגע וברח", הסדרה החדשה מבית היוצר של נטפליקס, גאווה ישראלית לכל דבר ועניין, אינה שמדובר בטלוויזיה גרועה (היא, מבחינות רבות, עשויה היטב), אלא שהיא פשוט לא מעניינת מספיק. או, לחילופין - שהיא לא מספיק גרועה.
הסדרה החדשה היא ההפקה הראשונה של נטפליקס בישראל, ורגע לפני הקורונה היא הרימה את כל תל אביב על הרגליים, כשהחלק הישראלי של העלילה מצולם בה. "פגע וברח" ("Hit & Run") מספרת את סיפורו של שגב, בגילומו של ליאור רז, שיצר את הסדרה יחד עם אבי יששכרוף (והשניים יצרו, יחד, גם את "פאודה"). שגב הוא מדריך טיולים בהווה (ואל תשאלו מה עשה בעבר) שנשוי באושר לדניאל, רקדנית אמריקאית יפהפייה בגילומה של קיילין אום, והוא מגדל איתה את בתו מנישואים קודמים. חייו של שגב משתנים לבלי היכר רגע לפני שדניאל ממריאה לניו יורק לאודישן משנה קריירה, כשהיא מתה בתאונת פגע וברח בלב תל אביב. ואם בשורת האיוב הזאת לא הספיקה לו, הוא חווה כמה וכמה ניסיונות התנקשות מדאיגים במיוחד, ובגיבוי ידידה שוטרת והריונית ממריא לניו יורק כדי להבין למה זה מגיע לו: האם מישהו מנסה לדון אותו על עברו האפל, או שאשתו המנוחה היא זאת שהשאירה כמה עניינים לא פתורים לפני שמישהו ביצע בה... פגע וברח?
קרו כל מיני דברים בארבעת הפרקים הראשונים של "פגע וברח", אבל הם פשוט לא היו מעניינים במיוחד, ונראה שכך גם הרגישו לא מעט מהנוכחים על הסט. היו שם כמה וכמה מרדפים, כמה סצנות מכות, ואפילו פיצוץ אחד - ובכל זאת, אף אחד מהם לא היה מסקרן, מותח או מפתיע. זאת בניגוד למה שליאור רז וחבר מרעיו עשו ב"פאודה", בלי תקציב של נטפליקס ועם המון אנרגיה. ואנרגיה היא בדיוק הדבר שחסר ל"פגע וברח": אף אחד בסדרה לא מתנהג כמו מישהו שחייב לקבל את מה שהוא רוצה (ומהר), אפילו כשמדובר ברצון פשוט כמו לא לקבל כדור לראש.
מסתמן שמיטב סוכני השחקנים בישראל שמעו את מילת הקסם "נטפליקס" ומיהרו לשבץ את כל לקוחותיהם בהפקה החדשה והנוצצת של רז ויששכרוף. רשימה חלקית במיוחד תכלול לא מעט אנשים שנעים על הרצף שבין "מופיעים בכל סרט וסדרה כבר עשור או כמה" ל"ראיתי אותו שותה שייק ברוטשילד פעם": ליאור אשכנזי, יערה פלציג, אורי גבריאל, יעל שרוני, מורן רוזנבלט, יגאל נאור, אלון נוימן, אביב אלוש והרשימה ממשיכה. הם לא זוכים להרבה תשומת לב או פיתוח דרמטי, וזה לא נכון רק לגבי התפקידים מעוטי זמן המסך - גם הדמויות הראשיות ביותר לא מפותחות כמעט, אפילו כשהן מגולמות על ידי שחקנים אמריקאים כמו סאנה ליית'ן ("אהבה וכדורסל", "הרומן"). דברים כל הזמן קורים ב"פגע וברח", אבל לא נראה שלמישהו באמת ובתמים אכפת מהם. ואם למי שחי את העולם הזה לא אכפת ממנו, למה שלצופה בו יהיה אכפת?
זה לא עוזר, אגב, שחלק מהשחקנים סוחבים את הנטל הגדול ביותר שהסדרה מטילה על דמויותיה: לעבור מדיאלוג בעברית לדיאלוג באנגלית, כשהסיבה הטובה והיחידה שאפשר לחשוב עליה היא "נטפליקס נותנים לנו כסף והם צריכים להבין מה אנחנו אומרים". ההחלטה התסריטאית המופרכת ביותר ב"פגע וברח" היא הבחירה לתת לגל תורן (המצוין) לדבר לליאור רז באנגלית, כשרז עונה לו בעברית. גם בלי שאף דובר אנגלית ישמע אותם, בתו של שגב מדברת אליו באינגליש רהוטה - זה לא הגיוני, וקשה להאמין שהצופה הממוצע ממינסוטה או אוסטרליה ישמח לשמוע את גיבורי "פגע וברח" מנסים לעשות ר' של אמריקאים, יותר משהוא היה פשוט קורא כתוביות.
אבל אלה לא רק האנגלית והעברית שמשמשות בערבוביה. כל "פגע וברח" היא שעטנז לא יעיל של כל מה שאמריקאי עם כל מה שישראלי. אפילו הדיאלוגים בעברית נשמעים כמו אנגלית מתורגמת ("אתה וכוס הקפה המזוין שלך", מטיח שגב באחת הדמויות; "שכבנו ביחד", מתוודה בכאב ליאור אשכנזי). הניסיון להלביש את עקרונות דרמת המתח האמריקאית על העולם הישראלי פשוט לא עובד, כי הוא גם לא צריך לעבוד. בין השאר בגלל ששלנו באמת יותר טוב, ולעתים לא כאלה רחוקות. ליאור רז שחקן מוצלח, רק שהרבה יותר מסקרן לעקוב אחריו כשהוא משדר על התדר של המ"פ שלך מהמילואים, לא על זה של ברוס וויליס וליאם ניסן. האקשן הישראלי לא היה מפותח במיוחד עד ש"פאודה" הגיעה ולימדה אותנו שמרדפים ברחבי יהודה ושומרון יכולים למרוט עצבים בדיוק כמו כל מה שג'יימס בונד יודע לעשות. היה משמח לראות את "פגע וברח" מרחיבה את העולם הזה, לא מתמסרת לעולם אחר.
רגע לפני סיום, חשוב גם לכבד: "פגע וברח" היא עוד הישג של שיתוף פעולה בין תעשיית הטלוויזיה הישראלית לזו הבינלאומית. יש להריע לליאור רז ואבי יששכרוף על שהגיעו לשלב בקריירה שבו אחת מענקיות הטלוויזיה הסכימה להפיק עבורם תוכן שישודר לכל העולם. אפשר לפרגן לכל השחקנים הישראלים שהשיגו תפקיד בסדרה הזאת, לא משנה באיזה גודל הוא. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהסדרה פשוט לא טובה כמו שהיא הייתה צריכה להיות, ולא כמו שטלוויזיה ישראלית הוכיחה לנו, במיוחד בשנים האחרונות, שהיא יכולה להיות.