בדיוק כשחשבנו שטרנד הריבוטים והרימייקים של סדרות מהניינטיז חלף, מתברר שנטפליקס החליטו שעדיין לא סיימו לסחוט עד תום את הקונספט הזה; בשבוע שעבר עלתה לענקית הסטרימינג הסדרה "תיכון הלבבות השבורים" - חידוש מ-2022 לדרמת הנוער האוסטרלית האהובה משנות התשעים.
לכאורה, נראה שממש אין צורך בעוד ועוד חידושים מהסוג הזה, אבל האמת היא שזה פחות משנה אם סדרה רוכבת על טרנד כזה או אחר – מה שיותר חשוב זה אם היא טובה. הטרנד המדובר הביא לנו סדרות מכל קצוות הספקטרום, החל מהחידושים שלא ידענו עד כמה אנחנו צריכים ("הצלצול הגואל" החדשה שהיא לא פחות מהברקה), דרך חידושים שהם לא מדהימים, אבל נחמד שהם קיימים (נגיד "פשוט ככה", "סקס והעיר הגדולה" המעודכנת) ועד לחידושים מיותרים לגמרי (סליחה "דקסטר", עדיין אוהבים אותך).
בשנות התשעים, "תיכון הלבבות השבורים" שימשה אלטרנטיבה קצת פחות מלוקקת לסדרות התיכון האמריקאיות. האנשים שם לא היו פחות יפים מקלי או מדילן, אבל ההבדל בין ההפקה האוסטרלית להפקות ההוליוודיות היה ניכר - והיה קל בהרבה להזדהות עם התלמידים של תיכון הארטלי. בגרסת 2022, אין באמת משמעות לכך ששמה של "תיכון הלבבות השבורים" זהה לשמה של הסדרה הישנה. זאת עדיין סדרת תיכון אוסטרלית, העלילה מתרחשת באותו התיכון וישנם אזכורים מינוריים ודי זניחים לסדרת המקור - אבל באותה המידה אפשר להתייחס לגלגול הנוכחי כאל סדרה חדשה לגמרי, ולא לגמרי ברור אם המסגור שלה כחידוש עובד לטובתה או לא.
העונה הראשונה של "תיכון הלבבות השבורים" החדשה נפתחת כשבאזור זנוח של בית הספר מתגלה "מפת גילוי עריות", שלמרות שמה לא כוללת יחסים בין בני משפחה – אלא משרטטת כל קשר רומנטי או מיני בין תלמידי התיכון, בתוספת הפרטים העסיסיים. אמרי, גיבורת הסדרה, היא זו שאחראית על המפה, וכשהיא נתפסת היא לא מסגירה את הבסטי שלה, הארפר, שהייתה שותפה ליצירה. במקביל, היא מגלה שאותה הבסטי בכלל הפכה לאויבת שלה, אבל אין לה מושג למה.
אמרי, הארפר ושאר התלמידים שמככבים במפה נאלצים להתכנס מדי יום לשיעור חינוך מיני חדש שנוצר במיוחד עבורם, והפופולריות של אמרי בעקבות העונש צונחת. אם זה נשמע מוכר, זה בגלל ש"תיכון הלבבות השבורים" בהחלט נראית כמו ניסיון של נטפליקס לשחזר את ההצלחה ההיסטרית של "חינוך מיני". גם כאן יש המון טינאייג'רים מקסימים, חרמנים ונזילים מינית. עם זאת, הטון הכללי של הסדרה מעט יותר דרמטי, וכמו המקור, גם היא עוסקת גם בנושאים אפלים יותר, ולא רק בקלילות התיכוניסטית.
"תיכון הלבבות השבורים" בעיקר סובלת מהדמיון ל"חינוך מיני", מכיוון שאין לה שום סיכוי להתעלות עליה. אבל אם אתם ממעריצי "חינוך מיני" ומתגעגעים לחזרתה, יש סיכוי טוב ש"תיכון הלבבות השבורים" תהיה דרך נעימה להעביר את הזמן עד לעונה הבאה. כמיטב המסורת של סדרות התיכון, היא מלאה באנשים מאוד יפים שלבושים נהדר וחייהם מלאים בתסבוכות, והדרמות הבינאישיות מצליחות לסחוף, בעיקר בגלל השחקנים המתוקים. איישה מאדון, שזהו בסך הכל תפקיד המשחק השני שלה על המסך, מצליחה לזהור בדמות הראשית עם כריזמה ממגנטת. לצדה בולטים בעיקר ג'יימס מג'וס בתור דארן, הקוויר הנשכני עם הלב הענק, והקומיקאית הניו זילנדית הוותיקה רייצ'ל האוס, שמגלמת בסדרה את דמותה של מנהלת בית הספר.
"תיכון הלבבות השבורים" החדשה היא לא סדרה נחוצה במיוחד או זכירה במיוחד. היא לא תיכנס למצעדי הסדרות הגדולות ולא נדבר עליה בעוד עשור, אבל היא כן חמודה. היא עוסקת באופן די מוצלח בכמה נושאים חשובים כמו אלימות משטרתית והחשיבות של גישת סקס פוזיטיב בלימודי חינוך מיני בבתי ספר, וכוללת דמויות שפשוט כיף להצטרף אליהן למסע. לא צפיית חובה, אבל גם לא כזו שתצטערו עליה.