אודה ואתוודה: לא צפיתי בעונה הראשונה של "סיפור אהבה". תכננתי, אני נשבעת, אבל החיים קצרים ומפתיעים ופתאום בן אדם מתעורר יום אחד ומגלה שכבר דצמבר. אבל האמת היא שלא צריך באמת לצפות בעונה הראשונה כדי להנות מהעונה השנייה, מפני שמדובר בסדרת אנתולוגיה. העונה הראשונה התמקדה בדרבי קרטר (אנה קנדריק, "פיץ' פרפקט") שמנווטת את חייה במטרה למצוא את שאהבה נפשה. העונה השנייה מתחילה בנקודת הסיום של העונה הראשונה, אבל משנה את הפוקוס ומתמקדת במרקוס ווטקינס (וויליאם ג'קסון הרפר, "המקום הטוב"). שימו לב, החל מנקודה זו הכתבה תכיל ספוילרים לפרק הראשון של העונה השנייה.
מרקוס נשוי לאמילי. הם ביחד כבר עשור, בחרו להתחתן לפני שלוש שנים וכעת מנהלים חיי זוגיות מאושרת. או שלא? כשמרקוס פוגש במקרה את מיה (ג'סיקה וויליאמס), הוא מתאהב עד מעל הראש. הם מתחילים להתכתב, ובמהרה מוצאים את עצמם מדברים כל יום, כל היום. ובכלל, גם מיה נמצאת בזוגיות מאושרת (או שלא). מערכת היחסים המוזרה, שהולכת על חבל דק, מגיעה לשיאה בדייט אפלטוני של השניים שבו כבר ברור לגמרי שמרקוס מאוהב ללא תקנה. אמילי בעלת החושים החדים מבחינה כי משהו לא בסדר, מוצאת את כל ההתכתבויות של בעלה ומחליטה להיפרד ממנו.
אז מרקוס מבין כי עליו לצאת בחזרה לשוק ולחפש זוגיות. כל פרק בסדרה, שאורכו חצי שעה או קצת פחות, מתמקד במערכת יחסים אחרת של מרקוס; היא יכולה להיות באורך של רומן לילי מזדמן או במערכת יחסים של כמה חודשים שכוללת גם מגורים משותפים. תוך כדי, מרקוס מנווט בין מציאת דירה, מערכת היחסים המורכבת עם הוריו, מערכת היחסים החמה יותר עם אחותו וגם עם כמה התמודדויות בחייו המקצועיים. אבל כל אלה הם רקע לחיפוש המתמיד שלו אחר זוגיות. התוצאה אמיתית, כנה ונוגעת ללב. "סיפור אהבה" היא לא שום דבר שלא ראינו בעבר, אבל היא מצליחה ללכוד את התחושה הזו שחלק בחייך תקוע, וכמה שאתה לא מנסה לצאת מזה, שום דבר לא עובד.
מאוד בולט ש"סיפור אהבה" נעשתה בשנים האחרונות. היא משתמשת בקלילות במרכיבים שמרגישים מעושים ומאולצים במקומות אחרים, כמו ייצוג לשלל קהילות שונות (העונה הראשונה התמקדה באישה לבנה והשנייה בגבר שחור, אחותו של מרקוס היא לסבית, מרקוס יוצא עם נשים שחורות ולבנות כאחד), אבל זה לא "ליהוק עיוור" כמו בברידג'רטון למשל, אלא נושא שנוכח ומדובר – ומצליח לעשות זאת מבלי להיות מאוס ולעוס. יש בה גם הרבה מיניות, אבל ברור לגמרי שהמיניות היא חלק אינטגרלי מהסיפור הגדול יותר שהוא הרגש ומערכת היחסים.
ועוד דבר: מגניב לראות שדרמה רומנטית שמה במרכזה גבר. לא צריך להפריז עם תיאורים כמו "מהפכני" או "יוצא דופן", אבל זו בהחלט בחירה לא צפויה וכיפית. גם ההחלטה להתמקד במערכת יחסים שנייה, בשלה יותר, בסבב ב', היא לא סיפור הסינדרלה הקלאסי אליו התרגלנו – וזה שינוי מרענן. מרתק לראות סדרה ששמה "סיפור אהבה" שנפתחת בפרק שמספר על פירוק הנישואים של אמילי ומרקוס. כי אהבה היא לא רק ניצוצות, היא גם פוגעת וצורבת. וזה חלק ממנה.
אבל כן, דווקא לאור הפרק הראשון, משהו בשמה של הסדרה מרגיש לא לגמרי מדויק. בעברית היא נקראת "סיפור אהבה", למרות שבאנגלית שמה הוא Love Life, והתרגום של זה הוא החלק בחייו של אדם שנוגע למערכות היחסים שלהם עם מאהבים. והאמת היא שזה שם הרבה יותר מתאים: עם כמה שהסדרה הזו אכן עוסקת ב"סיפור", זו ממש לא סדרה שמדברת רק על אהבה. היא מדברת על הרצון בזוגיות, ועל קווים אדומים, ועל משיכה ואנרגיה וכימיה. וגם על אהבה, אבל אהבה היא ממש לא כל הסיפור.