תמיד רציתי להבין מה קורה בהודו. איך זה שמצד אחד כולם מספרים על ליכלוך בלתי נסבל ומראות קשים ברחובות, ומצד שני חוזרים מאוהבים ונשבעים שיגיעו לביקור נוסף? גם עליי הקסם הזה יעבוד?
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako חופש
אז טסתי לגואה - המדינה הקטנה ביותר בהודו - בסך הכל 1.3 מיליון תושבים (כאלפית מכל תושבי התת יבשת). כבר מרגע הנחיתה, הודו הייתה כל הקלישאות שרציתי לקבל, רק במינון הנכון, לא בצורה קשה מדי. כך למשל, לאחר הנחיתה נאלצנו להמתין כעשרים דקות בתוך המטוס שעשה את דרכו לגייט, עד שיתנו לכל האופנועים והרכבים שחוצים את מסלול הנחיתה לעבור. ככה זה עובד כאן - חלק מהזמן נוחתים בשדה מטוסים וחלק מהזמן חוצים אותו אופנועים עם אנשים שממש לא טסים לחו"ל. זו היתה קבלת פנים נחמדה.
בניגוד לציפייה (או החשש) כשיצאנו משדה התעופה לא קיבלו את פנינו לכלוך וזוהמה, אלא שוטרים, שיירת אוטובוסים והרגשה שדברים מתנהלים פה די סבבה. מדריכת הטיולים שליוותה אותנו סיכמה את החוויה של חמש הדקות הראשונות בצורה הכי טובה: "גואה זה מקום שבו הכאוס של הודו הוא הכי מאורגן".
ההגדרה הזו המשיכה להוכיח את עצמה כששטנו על נהר המנדובי (mandovi) שחוצה את גואה ונשפך לים הערבי. מהנהר ראינו את הודו שכולם מדמיינים, זו של הפרות בכל מקום, הליכלוך והאשפה, אך כל זה התערבב בנופים פסורליים, שקיעה יפה וספינות קזינו שהאירו לנו את הדרך וסיפקו אווירה מערבית משהו.
הסיבה לכך שגואה נראית ומתנהלת בצורה שלא אופיינית מאוד לשאר הודו (הודו לייט), נעוצה בעובדה שעד שנות ה-60 היא הייתה חלק מפורטוגל, מה שהפך אותה למערבית יותר ותושביה שומרים על אופיה הייחודי עד היום. שילוב של מזרח ומערב אם תרצו.
הצפון התוסס
את הימים הראשונים העברנו בצפון המדינה, האזור "התוסס" יותר בגואה (כדי לקבל פרופורציות: לוקח כארבע שעות לחצות אותה ברכב). כלומר, יותר מועדונים, חיי לילה, מסעדות ואטרקציות. בעיר הבירה פאנג'י (Panaji) ששוכנות על נהר המנדובי עליו שטנו אפשר לצאת לשופינג עם המותגים הכי מערביים שיש, כמו נייקי, אדידס ובנטון. בעיר ניתן גם לשוטט ברובע הלטיני העתיק ששמר על מראה ייחודי מאז הגיעו אליו הפורטוגזים לפני 500 שנה. כך, ממש כמו כל עיר מרכזית בעולם, תוכלו למצוא כאן שילוב של קניות, אוכל והיסטוריה. למיטיבי הלכת, ישנם גם לא מעט מקדשים וקתדרלות מרשימות שניתן לבקר בהם. אחד המפורסמים והחשובים בגואה הוא Mangueshi Temple.
על מנת לספוג קצת אותנטיות ואווירה הודית מקומית, מומלץ לקפוץ לשוק הפשפשים המפורסם שמתקיים בימי רביעי באנג'ונה (Anjuna). מרגע שמתחילים לצעוד ברחוב הארוך שמצדדיו המוני דוכנים, בעיקר של תבלינים, בגדים ומזכרות, מבינים יותר טוב איך הדברים באמת מתנהלים כאן. על כל דבר מתמקחים ומורידים בחצי מהמחיר ההתחלתי; כל עצירה לרגע תגרור עשרים אנשים שיציעו לכם לבוא לראות מה יש להם בדוכן; ואפילו נוכלים שיציעו לנקות לכם את האוזניים בתמורה למחיר מופקע. ההסתובבות בשוק המקומי, על אף שיכולה להיות קצת מעייפת, היא החוויה הכי הודית ומיוחדת שתוכלו לעשות.
כדי לשבור עוד סטיגמה שהגעתי איתה מהבית, האוכל בהודו הוא מעולה. הוא כולל בעיקר אורז עם תוספות שונות שמוזגים מעל (באטר צ'יקן, צ'יקין טיקה מסאלה וכו') ומאכלי ים, אך היה טעים בכל פעם מחדש. גולת הכותרת מבחינתי הייתה דווקא הלחם המקומי - "נאן", שהגישו בכל ארוחה לצד המנות העיקריות – מעין מלאווח עם חמאה וגבינה. מאכל טעים מאוד ביחס ישיר לכמה שהוא שמן.
בזמן השהות בחלק הצפוני ישנו במלון Novotel Shrem – מלון חמישה כוכבים שנראה ומתנהל כמו כל מלון מפואר ומפנק, בכל מדינה מפוארת מפנקת אחרת. רק הפרות שחיכו לנו על הכביש, מחוץ לשטח הסטרילי שלו, הזכירו לנו כל בוקר באיזו מדינה אנחנו נמצאים. ככה בדיוק אני אוהב את הכאוס שלי - מאורגן.
היי, דרומה
הצד הדומי של גואה הוא המקום להירגע מ"האווירה העירונית" של הצפון. למרות שהים הערבי הוא אותו אחד גם בצפון וגם בדרום, תוכלו למצוא כאן חופים יותר יפים ואווירה מפנקת של בטן גב, והכל במחירים של הודו. מעל כולם ניצב בגאון חוף פלולים (Palulim), החוף הכי מוכר, זה שכולם מגיעים אליו ולא סתם. הוא נקי, בצבע הנכון, הפאבים מגישים בירה זולה והשקיעות כאן לא פחות ממרהיבות. יש אנשים שמעבירים בחוף הזה ימים שלמים של "לקחת את הזמן", אבל גם כמה שעות טובות ייתנו לכם את ההרגשה שנחתתם ביעד אקזוטי מפנק ולא במדינת עולם שלישי.
חוץ מהחוף המפורסם, תוכלו למצוא עוד לא מעט חופים יפים אחרים כמו חוף פאנטם (pantem), באגה (baga) שנמצא יותר במרכז ו-קנדולים (Candolim) שנמצא דווקא בצפון, ויש עוד הרבה נוספים. הרצף המרשים הזה של רצועות החוף מוכיח שגואה לא צריכה שישוו אותה למקומות אחרים, והיא לגמרי עומדת בפני עצמה בכל הקשור לחופים יפים ומפנקים שכדאי לבקר בהם.
מקום מפורסם נוסף שמשתלב מצוין באווירה הרגועה של אזור הדרום הוא מפלי דודסאגאר (Dudhsagar) אליו יוצאים מהעיירה קולם (Collem). האטרקצייה כוללת נסיעה של 45 דקות בג'יפ בתוך שמורת טבע, עד שמגיעים לבריכות ומפלים מרשימים. וכדי שלא תשכחו לרגע איפה אתם, כל האזור מלא בקופים שרק יחכו, או יותר נכון ידרשו, שתזרקו להם משהו לאכול.
גם באזור הזה, המלון שישנו בו בדרום גואה - Holiday Inn - התאים את עצמו לאווירת המקום. הוא היה ממוקם בסמוך לרצועת חוף פרטית והיו בו מספר מסעדות, בריכה, חדר טיפולים וחדר כושר. מהמלונות האלה שאפשר "להתקע" בהם לא מעט זמן, בדיוק כפי שצריך לעשות בדרום גואה.
אחרי ימים של רביצה, כשחיכינו לנסוע לשדה התעופה בדרך הביתה, שוב האוטובוס איחר בגלל תירוץ כזה או אחר. אבל זה בסדר, הכאוס ההודי המאורגן היה חינני בתוך כל היופי והפינוק שגואה יודעת להציע. מבחינתי זה היה האיזון המושלם לחופשה מיוחדת, אבל לא מאיימת מדי. ובתשובה לשאלה איתה יצאתי מהבית: לגמרי הייתי חוזר לכאן.
מה עוד צריך לדעת?
החל מאוקטובר הקרוב חברת ארקיע תחל להפעיל טיסות ישירות של 7 שעות לגואה, בימי ג'. חבילות נופש של "כרמל תיירות" יעלו החל מ-1,395 דולר לשבעה ימים במלון ארבעה כוכבים על בסיס חצי פנסיון, ועד 1,695 דולר למלון חמישה כוכבים. מחיר החבילה כולל גם העברות. במקום יהיה נציג מקומי וניתן יהיה להזמין דרכו סיורים לאטרקציות המרכזיות.
כדי לבקר בהודו צריך להוציא ויזה באינטרנט וצריכים להחזיק בכרטיס יציאה מהמדינה. בהזמנת נופש דרך "כרמל תיירות" יעזרו לכם בכל הבירוקרטיה הנדרשת.
הכסף בהודו הוא רופי. 20 רופי שווים ערך לשקל אחד.
*הכתב היה אורח של כרמל תיירות, שגרירות ישראל בהודו ומשרד התיירות ההודי