שבוע לפני שעליתי על ההפלגה הראשונה של האונייה של MSC Lirica מנמל חיפה, כחלק מהסיבוב שלה שעובר ביעדים מרכזיים בים התיכון וצפוי להימשך עד אוקטובר, התחילה אצלי ההתרגשות. ולא בגלל שהייתי על קרוז בעבר - אלא בדיוק להיפך - כי לא היה לי מושג לקראת מה אני הולך. מצד אחד, החששות מהסטיגמות השונות של לצאת לחופשה בספינת ענק, ומצד שני הידיעה שטרנד הקרוזים היה בעלייה מטאורית עד לפני הקורונה בכל העולם וגם כאן בארץ.
מעבר לכך, לא הייתי סגור על איזה בגדים לוקחים (התשובה: הכל מהכל היות ובמהלך השיט נתקלים בכל הסיטואציות), האם יש הגבלה על מזוודות כמו במטוס (התשובה: ממש לא - קחו כמה שבא לכם) איך מתנהלים על ספינת הענק (התשובה: מבינים מהר מאוד מי נגד מי) ומה בדיוק צפוי לי במהלך השיט (התשובה: ים, יבשה ומה שביניהם).
למסע לעבר הלא נודע, הצטרפו אליי גם בתי בת השנתיים וחצי, אישתי וזוג הורים שאחת מהם לא היתה מעולם בחו"ל. כי אם כבר לצאת לחוויה ראשונית כזו, אז לעשות אותה עם קבוצת ניסוי הטרוגנית שתיתן לי את התמונה הכוללת.
ואז, יום לפני סדר פסח, הגענו לנמל חיפה ופגשנו מקרוב את ספינת הענק שתהפוך לבית שלנו לשבוע הקרוב. החוויה החלה.
להיכנס לקצב של הליריקה
למרות ההכנות השונות והעובדה שידעתי שספינות הענק הן באמת ענקיות, כשרואים את ה-Lirica בעיניים, זה מחזה מרשים. 65 טונות, 13 קומות, 275 מטר אורך, מעל 32 מטר גובה, 2,000 אורחים (מתוכם 800 עלו בנמל חיפה והשאר ממדינות שונות באירופה שרובם עלו בנמל של פיראוס) וכ-750 אנשי צוות. מפלצת. ולא מדובר בספינה הכי גדולה של החברה (בשנה הבאה תגיע לכאן ספינה יותר גדולה של MSC), אך היא בהחלט היתה גדולה מספיק כדי לגרום לי לסנן את הקלישאה המוכרת: "מדובר בעיר על המים". ובאמת כך זה מרגיש.
הליך הצ'ק אין בנמל חיפה לקח לנו כשעתיים, בו הצגנו בדיקת קורונה (על הספינות עדיין מקפידים וטוב שכך), עברנו בידוק ביטחוני, השארנו את המזוודות הגדולות בנקודה מרוכזת כדי שיעלו לנו אותן עד לחדר ובסוף עשינו צ'ק אין לחדר על החוף כדי שלא יהיה צפוף בקבלה בספינה. בסוף כל התהליך קיבלנו את המפתח לחדר, שהוא גם הדרכון שאיתו יורדים לחוף כל השבוע, הוא גם כרטיס האשראי שלך על הספינה והכרטיס שמראה לאנשי הצוות איזו חבילה יש לך ומה היא כוללת (במקום הצמיד הצבעוני על היד).
ואז הגיע הרגע לעלות על הספינה. כמי שכאמור לא היה מעולם בקרוז, הכניסה לספינה השאירה אותי חסר מילים. הכל גדול, סליחה - ענק, גם מבפנים. מדרגות לולייניות ענקיות בכל מקום, מסדרונות ארוכים עם שטיחים מקיר לקיר והמון דברים לראות בכל פינה.
אנשי צוות שראו שאנחנו לא סגורים לאן הגענו כיוונו אותנו למעליות הקרובות שלקחנו אותנו לחדר. החדר שקיבלנו בקומה העשירית היה עם מרפסת והיה יותר גדולה מכמה חדרי מלון "רגילים" שישנתי בהם בארץ. הוא כלל מיטה זוגית, ספה נפתחת לילדה, שולחן עם מראה וכורסה, מקלחת עם אמבטיה, מרפסת קטנה והשוס האמיתי - חדר ארונות. מיד פרקנו את המזוודות שחיכו לנו מחוץ לדלת והרגשת חוסר הוודאות על מה שצפוי לנו, התחלפה די מהר בהרגשה שהגענו לבית שלנו בשבוע הקרוב. מדהים איזה אפקט יש לפריקת מזוודות על הרגעת הנפש.
החדר הנוסף שקיבלנו עבור ההורים (סבא וסבתא) היה רק עם חלון. אין ספק שהוא היה קטן יותר בצורה ממשמעותית, ועדיין כלל מיטה זוגית גדולה, שולחן קטן עם כיסא, שתי שידות, מקלחת והמרכיב הכי חשוב - כפי שהניסיון כבר לימד אותנו - ארון גדול. בקרוז, בו אתה נמצא בחדר רק כדי לישון ולהתארגן, אין ספק שזה ממש מספיק עבור זוג.
אחרי התארגנות ופריקה מהירות יצאנו לסיבוב להכרת הספינה הענקית. לקח לנו קצת זמן להבין את הכיוונים ולא מעט פעמים בהתחלה מצאנו את עצמנו הולכים לאיבוד במהלך הניווט בתוך הספינה. זה לקח בערך שעתיים מרגע שעלינו לספינה, עד שהרגשנו שאנחנו בעיניינים.
כך, גילינו שבקומה 11 הפתוחה יש 2 בריכות שמחולקות לעמוקים למבוגרים ורדודים לילדוד'ס, 2 ג'קוזי ואזור משחקי מים לילדים. בשתי הקצוות של הקומה נמצאים מצד אחד חדר הכושר הגדול, חדרי המשחקים לילדים והספא. מהצד השני יש את הבופה המרכזי עמדות הפיצה וההמבורגר. בקומה 12 תמצאו מסלול הליכה שמקיף את אזור הבריכה המרכזי ובקומה 13 יש אפילו מיני גולף.
האזור המרכזי הנוסף באונייה הוא בקומות 5 ו-6 בהן יש את הקבלה ודלפק הזמנת הסיורים, התיאטרון הענק והמרשים, חנויות הדיוטי פרי, עוד בערך 6 אזורי ישיבה שונים שאפשר לבלות בהם ולשתות ולאכול, המסעדות של ארוחת הערב והצהריים והקזינו. מדובר בלא מעט אזורי בילוי שפרוסים לאורך כ-200 מטר. ההתחלה בהחלט היתה טובה, גם לקטנה, וגם לסבא וסבתא וגם להורים שנהנו מזה שכולם נהנים. בשעה תשע בערב יצאנו לדרך לעבר התחנה הראשונה - לימסול.
הלו"ז היומי: תעשו מה שאתם רוצים או תצטרפו לפעילויות
אחרי שהבנו מה יש בספינה, התחלנו גם להבין איך מתנהלת כאן שגרת היום. אין ספק שהדבר הכי גאוני על הספינה הוא שאתה הולך לישון במדינה אחת ומתעורר באחרת כשאתה קם. אני יודע שזה בדיוק הקונספט של כל הסיפור, אך כשאתה חווה את זה בפועל, אתה מרגיש כאילו בזמן שישנת שיגרו אותך בטלפורטר. מעולם הגעה למדינה אחרת היתה כל כך פשוטה ולא מורגשת.
כל יום מקבלים דפי מידע לחדר עם כל הפעילויות שיתקיימו על הספינה ביום הבא, ופרטים על היעד אליו אתה עתיד להגיע אחרי שתתעורר משנת הלילה. זה הזמן לציין שהשינה בזמן השיט היא נעימה ולילדה בת שנתיים וחצי היא אפילו ממש עשתה פלאים. במהלך השבוע כל אחד כמובן יכול לעשות מה שהוא רוצה על הספינה או בחוף, אך בסופו של דבר לכולם נוצר לו"ז מסגרת די דומה הכולל התעוררות, ארוחת בוקר ואז יורדים לחוף ליום שלם/חצי יום/יום שלם עם שנ"צ באמצע.
לרוב חוזרים לארוחת צהריים ושנת צהריים, שלאחריהן מנצלים את זמני השמש לבילוי בבריכה ובחדרי המשחקים עם הילדים. וכן, יש גם פעילויות אירובי, ריקוד או אפילו בינגו לצד הבריכה כמיטב הקלישאה, אבל הן לא מפריעות או משתלטות על האווירה ואם אתם לא רוצים להחיות חלק מהן, הן לא יפריעו לכם. יש גם אופצייה ללכת לחדר כושר למי שבקטע, עוד סיבוב של אוכל בין האורוחות זה חובה, ואז ארוחת ערב בבופה או במסעדה.
בערב, כשהספינה מתחילה להפליג ליעד הבא ונהיה חשוך וקריר יותר, נכנסים פנימה ומסתובבים בקומות 5 ו-6: בחנויות, יושבים באחד הלאונג'ים/ברים שנמצאים בנקודות שונות, צופים במופע באולם התיאטרון בו יש שתי הצגות ביום (19:00 ו-21:30), מבלים בקזינו ועוד. האנשים בספינה ערים עד שעה מאוחרת (בכל זאת כולם באו לחופש), אבל בחדרים שנמצאים בקומות אחרות לא שומעים כלום.
בשעות החושך הדק הפתוח בקומה 11, שמלא בשעות הצהריים, ריק לגמרי ומאפשר מקום מפלט למי שרוצה למצוא לעצמו שקט וניתוק באונייה בה יש קרוב ל-3,000 אנשים. מומלץ, רק חשוב להתלבש חמים.
מה ומתי אוכלים בקרוז?
האוכל במהלך השבוע הוא אחד הדברים המרכזיים ששמים עליו דגש. אחד מהיתרונות הבולטים של הקונספט בספינת הקרוז הוא שאתה לא צריך לדאוג לכלום מבחינה קולינרית. אולי רק לכמות הקלוריות. במקרה שלנו למשל, עלינו לשיט בזמן ליל הסדר מה שהסב לא מעט אושר למשפחות שנהנו מהעובדה שאף אחד לא היה צריך להכין שום דבר או לדאוג לאירוח. ב-MSC גם עשו מחווה יפה ובארוחת הערב, ביום של ליל הסדר, הניחו על כל שולחן צלחת סדר כהלכתה והגדה מקוצרת.
את ארוחת הבוקר אוכלים בבופה המרכזי שבקומה 11. היות ומדובר בספינה שמגיעה מאירופה, בה מרבית האורחים הגיעו ממקומות שונים שהם לא ישראל, האוכל בארוחת הבוקר כלל ביצים, לחמים, פירות, ירקות וגם לא מעט נקניקיות כשרות יותר או פחות, שעועית ותפוחי אדמה. לנו זה עשה הרגשה של חו"ל.
בצהריים ניתן לאכול בבופה המרכזי או באחת המסעדות באונייה. יש גם עמדות שפועלות כל שעות היום ומגישות פיצה מעולה כיאה לחברה איטלקית שמכבדת את עצמה, המבורגרים, צ'יפס ונקניקיות.
לא סיימנו. בארוחת הערב ניתן לבחור בין ארוחה בבופה לבין ארוחת ערב רישמית יותר באחת משתי המסעדות באונייה. במסעדה מזמינים מתוך תפריט של מנה ראשונה, עיקרית וקינוח והאוכל מוגש לשולחן על ידי מלצרים. התפריט משתנה בכל יום ואפשרויות הבחירה הן כ-4 לכל סוג מנה. היות ושעת הארוחה לרוב קבועה וגם השולחן שמקבלים במהלך השבוע הינו קבוע, נוצרת סיטואציה נעימה בה החל מהיום השלישי בערך המלצר כבר הכיר אותנו, ידע מה אנחנו שותים, הכין את כיסא של הילדה מראש ודאג להביא לה את מה שהיא אוהבת לפני כולם. עוד הרגשה קטנה של בית.
הירידה לחוף
כאמור, ה-Lirica מפליגה במסלול שיוצא מחיפה - לימסול (קפריסין) - רודוס (יוון) - סנטוריני (יוון) - פיראוס, אתונה (יוון) - קושדסי (טורקיה) - יום בים - חיפה. הסיבוב הזה שהחל בפסח לא עוצר עד סוף אוקטובר.
בכל יעד אליו מגיעים ניתן לרדת בצורה עצמאית ולבחור מקום מרכזי להסתובב בו או לסגור יום לפני בדלפק הסיורים ולהצטרף לסיור מודרך. בכל יעד יש כ-4 אופציות שונות לסיור כזה. חלק מהסיורים הם באוטובוס, אחרים רגליים; חלק למקומות המרכזיים וחלקם למקומות לא מוכרים. כל אחד בוחר מה שמתאים לו. מחירי הסיורים משתנים ונעים על טווח שבין 30-100 יורו לאדם.
לרוב, הנמל נמצא במרחק נסיעה קצר ממרכז העיניינים ובמקרה של רודוס למשל, תוך 10 דקות הליכה מגיעים ממש ללב העיר העתיקה היפה. אם תחליטו לרדת עצמאית, ביציאה מכל נמל יחכו לכם לא מעט נהגי מוניות שכבר מתורגלים לקחת את היורדים לנקודות המרכזיות.
אחרי כל המידע הטכני, הדבר הכי משמעותי שהדהים אותי במהלך השבוע, זה שהירידה מהספינה היא קלה ופשוטה בצורה מפתיעה, על גבול המחשידה. בזמן הירידה מהספינה מעבירים את הכרטיס של החדר (שהוא בעצם הכרטיס להכל) כדי שידעו שירדתם ובעלייה לאונייה מעבירים אותו פעם נוספת כדי שידעו שעליתם ועושים גם בידוק בטחוני מהיר כדי לוודא ש"אף אחד לא נתן לכם להעביר משהו". חוץ מזה אין שום דלפק דרכונים לעבור דרכו או תור ארוך לעמוד בו. פשוט יורדים מהאונייה ויוצאים לטייל .
כמה עולה לצאת לקרוז של 7 לילות?
מאי-יוני
חדר פנימי מ-699 דולרים למבוגר (כ-2,300 שקלים)
חדר עם חלון מ-819 דולרים למבוגר
חדר עם מרפסת 1,269 דולרים
משפחות לדוגמה: זוג עם 2 ילדים עד 18 2,158 דולרים לחדר עם חלון
קיץ (מ-23 ליוני)
חדר פנימי מ-759 דולרים למבוגר
חדר עם חלון מ-869 דולרים למבוגר
חדר עם מרפסת 1319 דולרים
משפחות לדוגמה: זוג עם 2 ילדים עד 18 2,219 דולרים
קיץ (החל מ-21 ליולי)
חדר פנימי מ-909 דולרים למבוגר
חדר עם חלון מ 1,019 דולרים למבוגר
חדר עם מרפסת 1,469 דולרים
משפחות לדוגמה: זוג עם 2 ילדים עד גיל 18 החל מ-2,590 דולר לכל המשפחה
על מה משלמים אקסטרה בקרוז?
שופינג, טיפולי הספא, אם אין לכם חבילת שתייה (אבל תעשו, זה שווה את זה), טיפים לצוות (11 יורו לאדם ליום), סיורים (30-100 יורו), בדיקת קורונה בחזה לארץ בעלות של 80 שקלים לאדם וכמובן שאם אתם מפסידים בקזינו זה עליכם.
בשורה התחתונה
כאמור, לקרוז יצאנו ילדה קטנה, שני הורים וסבא וסבתא - ובחזרה לנמל חיפה אחרי שבוע, כולם הסכימו שצריך לעשות את זה שוב. האוכל, האלכוהול, המסגרת הנוחה, האטרקציות לכל הגילאים והעובדה שבשבוע רואים המון בלי צורך להתאמץ ובלי הצורך לארוז מזוודות בכל פעם מחדש, הופכים את הקונספט הזה לחוויה רב דורית מושלמת.
הטרנד, שקפא לשנתיים בקורונה, הוא בהחלט מוצדק ואתם מוזמנים להצטרף אליו. הוא יוצא ממש כאן מחיפה.
*הכתב היה אורח של חברת MSC