רבים מאיתנו משועבדים לשגרת העבודה של העידן המודרני - עובדים 9 שעות ויותר ביום, סגורים במשרד מול מחשב ונדרשים להיות זמינים בערבים ובסופי שבוע דרך הטלפון והמחשב הנייד. לפעמים יש תחושה ששעות העבודה המרובות באות על חשבון זמן איכות עם המשפחה, בפרט אם מדובר בהורים לילדים קטנים, והכול לצד התחבטויות בשאלה: האם העבודה באמת מעניקה לנו תחושת סיפוק ומשמעות?

הדילמה הזאת דוחפת יותר ויותר אנשים לשנות מסלול באמצע החיים, ואחד המקצועות הפופולריים ביותר בקרב אקדמאים בהקשר זה הוא מקצוע ההוראה. בשנת 2017 דווח כי יותר מ-21 אלף איש עברו מסלול של הסבה להוראה בתקופה של שלוש שנים. במכללת סמינר הקיבוצים לבדה נרשמים מדי שנה בשנה מאות סטודנטים לתוכניות השונות של הסבה להוראה, וכאשר מביאים בחשבון את היתרונות הרבים של המקצוע אין זה מפתיע: הוראה טומנת בחובה השפעה על דור העתיד של מדינת ישראל ומציעה סביבת עבודה דינמית ומספקת, לצד הטבות המקלות את שגרת היום-יום – שעות עבודה מעטות יחסית, ימי חופשה רבים, שנת שבתון ואפשרות להתקדם בדרגות השכר באמצעות ותק וגמולי השתלמות. מערכת החינוך מצידה מבקשת לשפר את רמת ההוראה על ידי גיוס מורים משכילים ואיכותיים, והמורים לעתיד מקבלים הסבת מקצוע מזורזת, ולא אחת גם מענקים כדי להיכנס לתחום.

כדי להבין מה מניע אנשים לעזוב את כל מה שהכירו ולהפוך למורים ומחנכים, דיברנו עם שתי נשים שעבורן החיים השתנו מקצה לקצה.

מיועצת משפטית למחנכת: "מיציתי את העולם העסקי הקר"

קרן, בת 43, נשואה ואם לשלושה ילדים, עבדה חצי מחייה הבוגרים מול מחשב לפני שהבינה שהיא רוצה לעשות שינוי משמעותי בחיים. "למדתי משפטים באוניברסיטת תל אביב ואחר כך שימשתי במשך 16 שנה יועצת משפטית בארגונים גדולים. בגיל 40 סיימתי במקום עבודתי האחרון, וכשהייתי בחופשה – תוך כדי חיפוש עבודה כיועצת משפטית, התחלתי להרהר בשינוי."

באותה תקופה היא התנדבה ב"בית הגלגלים", מרכז לילדים עם שיתוק מוחין בהרצליה. "זה פתח לי צוהר לעולם של אנשים עם מוגבלויות וגם לעולם של הדרכה והוראה. מאוד נהניתי שם. אמי היא חולת טרשת נפוצה, כך שעולם המוגבלויות לא היה זר לי," אומרת קרן. "אחרי מספר חודשים, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ולעסוק בעריכת דין. חיפשתי משהו עם משמעות, שבו אוכל לעזור לזולת."

תמונת אילוסטרציה | למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: kateafter | Shutterstock.com )
יועצת משפטית זו עבודה אינטנסיבית סביב השעון|צילום: kateafter | Shutterstock.com

בסופו של דבר החליטה  קרן ללמוד במסלול הסבה לאקדמאים לחינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים. הלימודים נמשכו כשנתיים וכללו במקביל עבודה מעשית כבר מהשנה הראשונה, ובשנה השלישית שנת סטאז'. "הלימודים היו מאוד אינטנסיביים וברמה מאוד גבוהה. השילוב בין החומר העיוני לבין העבודה המעשית הכינו אותי לעבודה עצמה, וסביבת הלימודים בסמינר קנתה אותי מהרגע הראשון: ספסלים, דשא, מקום פשוט, מאוד לא היי-טקיסטי, אווירה מאוד מיוחדת בלב תל אביב."

במסגרת הלימודים החלה ללמד בבית ספר לילדים עם שיתוק מוחין במרכז, ובו היא מלמדת עד היום בתפקיד שבו היא מעניקה לבני נוער כלים לחיים ומיומנויות תעסוקה. את האהבה שלה למקצוע החדש אי אפשר לפספס: "הוראה זה מקצוע מאוד דינמי. אמנם תחילת השנה הייתה קשה, אבל יש הרבה רגעים מרגשים ואני מגיעה כל בוקר בכיף לעבודה. חזרתי עכשיו מחו"ל אחרי שבוע והיה פשוט מחמם את הלב לראות איך התלמידים קיבלו את פניי. גם אני מצידי התאהבתי בהם. אם יש חופש ואני לא רואה אותם כמה ימים – אני ממש מתגעגעת."

"מאוד אהבתי את העבודה שלי כיועצת משפטית, אבל זו עבודה מאוד אינטנסיבית סביב השעון, שכרוכה בהמון אחריות, שעות רבות מול המחשב וצורך להיות זמינה באופן מיידי," מסכמת קרן. "הרגשתי שמיציתי את העולם הקר והעסקי, שבאמת כל מה שמניע אותו זה כסף, ושאני רוצה לעשות ב-20 השנים הבאות של הקריירה שלי משהו עם משמעות. חוץ מזה, יש לי יותר שעות פנאי ואני יותר בבית עם הילדים."

משוטרת לגננת: "להשפיע על הדור הבא – זאת מתנה"

מיכל, בת 45, למדה תואר ראשון בקרימינולוגיה, הייתה שוטרת במשך עשור, ולאחר מכן עבדה כעשור כעצמאית בעולם ההפקה בענף הפרסום. היא אם לילדה בת שש, בעלת צרכים מיוחדים. לאחר שנולדה בתה, החליטה  מיכל ללמוד במסלול להסבת אקדמאים לחינוך מיוחד לגיל הרך בסמינר הקיבוצים. "הבנתי שמדובר בבעיה מורכבת ולא פשוטה, מהר מאוד הבנתי שזה לא משהו שהולך להיעלם ו/או להשתנות, ובנוסף לכל זה, הבנתי גם מהר מאוד שאין לי כלים וידע להתמודד ולהיות אם לילדת צרכים מיוחדים, זה קונצרט אחר לגמרי! החלטתי ללכת ללמוד את התחום, קודם כל כדי לקבל כלים בשביל עצמי, ואט-אט, תוך כדי המסע, הבנתי שכן, אני יכולה להיות גננת נפלאה!"

היום מיכל נמצאת בשנת הסטאז' שלה, השנה השלישית והאחרונה ללימודים, והיא מנהלת גן לעיכוב התפתחותי במרכז. "הלימודים תרמו לי המון, הן בחיים האישיים עם הבת שלי והן בגן. השינוי המרכזי הוא בסביבת העבודה –הרבה שנים הייתי עצמאית וחזרתי להיות שכירה. הייתי רגילה לסביבת עבודה מול המחשב, עם הטלפון והקפה, וכעת אני עובדת עם צוות ועשרה ילדים. אפשר להגיד למעשה שגננת היא סוג של שוטרת – גם בשוטרת יש משהו מאוד מחנך."

כבר באסיפת ההורים הראשונה שלה כגננת, שיתפה מיכל את ההורים במוגבלות של בתה. "אני מרגישה שזה קירב אליי את ההורים, בדיעבד אני חושבת שזה היה מפני שלא באתי ממקום מתנשא או מסתיר. אחד הדברים שלמדתי מהשינוי הזה הוא שיש בי מה לתת, מה להעניק, מה להנחיל הלאה, לעסוק בחינוך, וזה סוג של מתנה. ובהחלט סוג של שליחות, וסליחה על הקלישאה, קלישאות לא נוצרו לריק. היום אין לי ספק כי המקום להשפיע, לתת, ללמוד, לתרום לקהילה ואולי ליצור ניצוץ של שינוי חברתי קולקטיבי בהחלט טמון בחינוך הדור הבא שלנו, כהורים וכאנשים, כחברה וכתרבות של חברה.

מכללת סמינר הקיבוצים, המכללה המובילה לחינוך והוראה, מציעה מגוון רחב של תכניות לימוד לתואר ראשון, תואר שני, הסבה להוראה ולימודי תעודה.
לפרטים נוספים: 03-6901200