"אנחנו צריכים להשיב את הגלימה למורה, גלימה במובן הכי עמוק – של הילה, יוקרה וכבוד. כשמורה נכנסת לכיתה צריך לקרות משהו", כך אומרת ד"ר תמר קטקו, ראש המחלקה להוראת מדעי הרוח בבית הספר העל יסודי במכללת סמינר הקיבוצים, אשר בתפקידה מנסה, לדבריה, "להזיז את המחוגים אחורנית". בעידן שבו המידע נגיש ללא הגבלה, שבו הדור הצעיר התרגל לקבל את כל התשובות בלחיצת כפתור במקום לכתת רגליו לספרייה, דווקא עכשיו נראה שיש צורך במורים שיהיו יותר מ"צינורות מידע". כאלו שיצליחו להצית את ניצוץ הסקרנות בקרב תלמידיהם. "המטרה היא ליצור מורים לחיים, שיעוררו השראה בתלמידים ולא רק יתרכזו בהכנתם לבחינות הבגרות", היא אומרת.
ד"ר קטקו טוענת חד משמעית, שלא ניתן להחליף השראה שניתנת על ידי מורים באמצעים טכנולוגיים. אלא רק מהאדם עצמו, מהאישיות שלו, ממה שהוא משדר, מהחזון שהוא מציג, משפת הגוף, רהיטות השפה, האינטונציה. "אני אומרת לסטודנטים שלי 'כשאתם נכנסים לכיתה, עוד לפני שאתם פותחים את הפה, משהו צריך להתחולל בכיתה, משהו שמגיע מהאישיות שלכם'. אני חושבת שכן צריך לשלב פדגוגיה דיגיטלית וחדשנות", מודה ד"ר קטקו אך מיד מסייגת: "אבל יש להיזהר: זה תוספת מעשירה ומרתקת למורה אבל בשום אופן לא יכולה לבוא במקומו.
"אנחנו חיים במציאות כל כך מורכבת מבחינה חברתית, תרבותית, פוליטית וצבאית, ותפקידו של המורה הוא בראש ובראשונה לעצב את הדור הבא, האזרחים הבאים. למעשה, רק המורים יכולים לעשות את זה, רבים מההורים כבר הרימו ידיים, כי הם עסוקים בבעיות יום-יום של כלכלה, של הישרדות וקריירה".
כיצד צריכה להיראות אותה אישיות של מורה שאת מדברת עליה?
"הם צריכים להיות קודם כל אינטלקטואליים, מעבר למקצוע הספציפי שאותו הם מלמדים. אני מאמינה במנעד הרנסנסי, זה אומר שמורה צריך להיות רחב אופקים ולהתעניין במבחר תחומים באומנות, במדע ופילוסופיה, להיות רלוונטי, מודע לסביבה".
"דבר הכרחי נוסף הוא פשוט לקרוא. אנחנו מגיעים למצב שמורים לא קוראים, אז מה הם רוצים מהתלמידים? אין לקריאה אח ורע. מורים צריכים להיות אנשי ספר, אנשי מילים, דימויים. אנחנו חיים בעידן של צמצום המילים, ומילה היא מחשבה. כשאין מילים – אין מחשבות. זה מה שאני מנסה לטפח כאן במכללה. אני מסבירה לסטודנטים שהם צריכים להיות השפיץ של החברה - האנשים הכי חכמים, הכי נאורים, לא פחות משופטים, רופאים, טייסים ומובילי הדור. אני שולחת לבתי הספר מורים זקופי קומה , שיודעים להוביל כיתה, לעורר מחשבות, וגם לעורר ספק וביקורת. לגרום לגלגלי המוח שלהם לפעול שעות נוספות, להיות נבונים בעלי יכולת שיחה ודיון , ולא רק חבורה שמדקלמת חומר".
את הפוליטיקה צריך להשאיר בחוץ
כשד"ר קטקו מדברת על מורים מנהיגים, היא מעדיפה שאלו ישאירו את הדעות הפוליטיות האישיות שלהם מחוץ לכותלי בית הספר ולדינמיקה עם התלמידים. "אני באופן אישי מתנגדת למורים שנוקטים עמדה פוליטית ברורה, ומודיעים לכל תלמיד למי הם הצביעו בבחירות האחרונות. עם זאת, אני כן בעד שהמורים יציגו בכיתה מגוון עמדות פוליטיות וזרמים, בתנאי שידעו להסביר מה מייצג כל אחד מהם . בלי להיות שיפוטיים, פשוט לתת לתלמידים להתלבט, לבחון דעות שונות ומתנגשות בלי להשפיע עליהם במתכוון ושלא במתכוון דווקא בגלל המעמד הנערץ והמוערך של המורה."
"כאן אני במיעוט", היא מוסיפה, "כי אני תומכת בקוד האתי למערכת החינוך, שהציע פרופסור אסא כשר. האתיקה לא באה לחסום, אלא לאפשר דיון מאוזן ולהשמיע את כל הקולות, כדי שלא ייווצר מצב שמורה ימני או שמאלי בדעותיו ישפיע על התלמידים שלו בשום צורה. אפשר להתאים קודים אתיים לאופייה של כל מסגרת חינוכית. אבל שידעו כולם איפה הגבולות. לא הכול מותר".
ד"ר קטקו בוחרת לסיים עם המוטו שלה: "ישנם 3 תחומים שהם אחים זה לזה – הוראה, מוזיקה ואהבה, מפני שבשלושתם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לזייף. מוזיקאי טוב מתאמן כל יום 8 עד 10 שעות, רקדנית בלרינה רוקדת מדי יום לפחות 10 שעות, וכך גם בהוראה. אני כל כך אוהבת את המדינה שלי, ולכן אני יודעת מניסיון של 40 שנה במקצוע ההוראה, כמה היא תלויה במורים. בחינוך".
לעוד מידע על לימודי מדעי הרוח לתואר ראשון>>