שירי בכר (48), מנחת הורים מגן יבנה, נשואה ואם לשלושה, גילתה את החיבור שלה לחינוך דרך שיחת סלון אקראית על הסבה להוראה שעוררה סקרנות ועניין. כמי שסיימה תואר ראשון במדעי החברה ותקשורת, היא התלבטה האם לעבור הסבה להוראה בתקשורת או באזרחות. ההחלטה הגיעה לבסוף דרך שיחת טלפון שקיבלה ממרצה בתוכנית M.Teach לתואר שני בהוראה ותעודת הוראה לחינוך העל-יסודי בסמינר הקיבוצים.
"התחלתי לחפש מסלולי לימוד שיוכלו להתאים לאורח החיים ולעיסוקים הנוספים שלי", אומרת בכר. "השארתי פרטים באוניברסיטאות ומכללות ומי שחזר אליי הוא ד"ר קובי דביר, המדריך הפדגוגי של אזרחות במסלול M.Teach בסמינר הקיבוצים. הייתה לנו שיחה מאוד חברית, מסבירת פנים ומעניינת. כשסיימנו ידעתי שהוא המרצה שאצלו אני רוצה ללמוד את התואר ובחרתי במסלול אזרחות".
בכר החלה ללמוד פעם בשבוע, ביום לימודים אחד מרוכז ובנוסף צוותה לבית ספר ליום התמחות פרקטי שבועי. "לאורך השנה קיבלנו ליווי והדרכה מקובי, המדריך הפדגוגי, והוא גם היה מגיע לפרקים לבתי הספר לצפות בנו מעבירים שיעורים. זו הסמכה מעשית, לא רק תיאוריה. נתנו לנו לקפוץ למים אבל זו הייתה קפיצה עם מצופים. שמחתי לדעת שאגיע לשנת הסטאז' עם ניסיון בעמידה מול כיתה ובהעברת שיעור".
האם הניסיון שלך כמנחת הורים עזר לך?
"כמנחת הורים היה לי ניסיון בעמידה מול קהל אבל כניסה לכיתה היא חוויה שונה. כאן מדובר בקהל שלא בחר בי. חלקו מרגיש שהוא נמצא שם בלית ברירה ומתעניין יותר בעניין החברתי מאשר בחומר הנלמד. אני צריכה להרוויח את המקום שלי ולרתום בצורה מושכלת את התלמידים לשיעור. לראות כל אחת ואחד. בלימודים שלי דיברנו על זה כל הזמן. לצד ידע פדגוגי, יש קורסים שמטרתם לדבר על הלומד, על מאפיינים של קבוצה והנהגת כיתה".
לאחר שסיימה את שנת הלימודים, בכר המשיכה לשנת הסטאז' כמחנכת כיתה יא' במשרה מלאה, במקיף ג' באשדוד. ובנוסף, מורה לאזרחות לכיתות י'-יב'. במקביל היא ממשיכה בתפקידה כמנחת הורים ומרצה.
איך את מסכמת את החוויה?
"הבחירה בהוראה היא אחת הבחירות הטובות שעשיתי בחיי. לא משום שלהיות מורה זה קל. זאת משרה תובענית ומורכבת. מבחינתי, לחנך זה לעסוק בדיני נפשות - מפגש עם ילדים שאני שם עבורם, קודם כל ברמה האישית. מעבר לחומרי הלימודי אני שם כדי לסייע ולהעניק לתלמידים ערכים, בתקופה המורכבת של גיל ההתבגרות. אני אוהבת את זה בצורה בלתי רגילה. למרות שאני מגיעה הביתה סחוטה לפעמים, אני זוכה לתמורה ולתחושת משמעות בקשר שאני מבססת עם הילדים
"התפקיד הוא שליחות מבחינתי ואני גם שמחה שעשיתי אותו בגיל הזה. החלק האימהי שלי מאוד נוכח בתפקיד. יש ערך לכך שאני הורה לילדים שהם פחות או יותר בגיל דומה, כי אין חכם כבעל ניסיון ושנות ההתבגרות לא זרות לי. אני משתדלת לפעול ממקום של שכלתנות ותקשורת. זה בזכות הגיל, ניסיון החיים וההסמכה המקיפה שקיבלתי".
מהם הפידבקים שאת מקבלת מהתלמידים כמורה חדשה?
"ילדים אינטואיטיבית אוהבים את מי שאוהב אותם. יש לי אהבה אליהם והם אוהבים בחזרה. אנחנו קוראים לעצמנו משפחת יא' 1, ואנחנו באמת קצת כמו משפחה. הם מחבקים, מעריכים ומכירים תודה. כשאתה משמעותי אתה נמצא בכל אספקט של חיי הילדים. בשביל זה אני שם וזה הכי משמח אותי".
"אני המבוגר המשמעותי שילד זקוק לו"
שחף בן שטרית (25) מרעות, עסקה בהדרכה וחינוך כל חייה – כמדריכה בצופים, בסוכנות היהודית, בקייטנות וצהרונים וכן כמפקדת בצבא. כבת לגננת שעסקה 34 שנים בתחום - עד ליציאתה לפנסיה, בן שטרית מספרת שהיא זכתה לראות אימא מסופקת שקמה בחיוך ורוקדת כל הדרך אל גן. הרעיון להמשיך את המורשת וללמוד חינוך לגיל הרך, היה עבורה טבעי.
בסמינר הקיבוצים היא בחרה בלי התלבטות, למרות שזו לא המכללה לחינוך הקרובה ביותר לביתה. "לא ניגשתי לשום מקום אחר. ידעתי שסמינר הקיבוצים זה הכי טוב שיש. אימא שלי גם למדה שם. המרצים מאוד מקצועיים ורובם בעלי תואר דוקטור ופרופסור וזה מורגש".
איך הייתה חוויית הלימודים בסמינר הקיבוצים?
"הייתי בכיתה קטנה עם 16 סטודנטים והייתה לנו הדרכה פדגוגית - משהו שלא ראיתי במוסדות אחרים, לאו דווקא לחינוך. המדריכה הפדגוגית היא דמות מאוד משמעותית שמלווה אותנו גם בזמן שאנחנו בהתמחות בגן. היו לנו 3 שעות שבועיות על נתיב הלימודים שבחרנו ובנוסף היינו מביאים סיטואציות בהן נתקלנו בגן ודנים עליהם. הלמידה המשמעותית היא הלמידה המעשית. בסופו של דבר פחות זוכרים מה היו הנושאים במבחנים לעומת ההתנסויות בגנים. אני עדיין נמצאת בקשר עם המדריכה הפדגוגית ונעזרת בה. גם את החברה הכי טובה שלי הכרתי בלימודים והיא היחידה שעד היום מבינה אותי ואת האתגרים של המקצוע".
מה היה נתיב הלימודים שבחרת?
"למדתי במסלול הדיאלוגי לגיל הרך והתאהבתי בשיטה הזאת שמאפשרת לתת לילדים חופש בתוך גבולות ברורים ומעניקה להם תחושת מסוגלות. זו למידה שמגיעה מתוך צורך ולמידה משמעותית. התחום עוזר לי ביומיום גם מעבר להיותי גננת. זה להיות אימא יותר טובה בעתיד ואדם יותר טוב. אני יכולה גם להתפתח לכיוונים נוספים, כמו להיות יועצת חינוכית".
מיד לאחר סיום הלימודים, בן שטרית קיבלה תפקיד של ניהול גן במכבים, מינוי שאיננו מובן מאליו לגננת בתחילת דרכה. למרות התובענות של התפקיד והעובדה שחלק מחברותיה עובדות במשרות בהן מרוויחים כפול, לדבריה, היא מרוצה במקום שלה.
"עבודה היא עניין של הגשמה עצמית. גם אם מבחינת שכר זה לא מתגמל. שליחות היא מילה גדולה אבל אני מרגישה שלהיות גננת זה הייעוד שלי. אני המבוגר המשמעותי שילד זקוק לו שנמצאאיתו ברוב שעות ההערות שלו. ילד שעובר תהליכים סומך עליי ובוטח בי שאני שם בשבילו. התפקיד נותן לי אושר אין-סופי וממלא לי את הלב. אני יודעת שהילדים מגיעים למקום בו אוהבים אותם. אין הרבה אנשים שיכולים להגיד שהתפקיד שלהם עוזר לעצב את החיים של ילדים בתקופה סופר קריטית. בניגוד לתגובות שיש לפעמים ברשתות כנגד אנשי חינוך, במציאות אני מרגישה שמעריכים את העבודה שלי - גם הצוות החינוכי וגם ההורים".
מה היית מציעה למי שמתלבט אם ללמוד חינוך לגיל הרך?
"חייבים לבוא לזה מהלב. אם למישהו אין את הסבלנות והתשוקה למקצוע - זה לא יחזיק. אימא שלי שהייתה מאושרת בתפקיד, שמחה מאוד שבחרתי במקצוע ומרגישה שיש לה אחלה דור המשך".
סטארט אפ: ללמד מקרא בחטיבת ביניים
אסף ארבל מכוכב יאיר-צור יגאל הגיע להוראה בגיל 53 לאחר שנים של עשייה מרשימה. ארבל, אב לשלושה, עבד 28 שנים בהייטק ובסטארט אפים, חלקם בחו"ל, השלים תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במנהל עסקים ושימש כמנטור ביחידה 669 וכן עוסק באימון עסקי ואישי. בין לבין הספיק גם לכתוב ספר ילדים בשם "פסוליה" ולהרצות בפני הורים וילידים על המיזם שהקים למיגור הביוש והחרם.
" בשנים בהם הרצתי בפני חניכי מכינה קדם צבאית, חיפשתי דרך שתכין אותם לקראת השירות הצבאי ובחרתי בחיבור לחגי ישראל להתפתחות אישית. אין לי שום רקע דתי מלבד העובדה שמסורת מעניינת אותי. זה פתח בפניי צוהר והבנתי שבשביל לחולל שינוי צריך להיכנס לתוך המערכת ושאפשר ללמד בני נוער דווקא דרך המקרא - המקצוע שהכי שנוא עליהם. מתברר שאפשר ללמד את המיומנויות שנדרשות במאה ה-21 דרך הסיפורים המקראיים. תמיד אפשר לשבת בחוץ אבל אני החלטתי לשנות בתוך חלקת האלוהים שלי ולחולל שינויים".
ארבל נרשם ללימודים לתעודת הוראה בסמינר הקיבוצים ועבר הסבה מתחום ההנדסה לתנ"ך. השנה הוא החל לראשונה לעבוד כמורה למקרא בחטיבת הביניים בכוכב יאיר, והוא שם דגש על הערכים שחשובים לו כמו לאפשר לילדים מרחב בו הם ירגישו בנוח לדבר בכיתה, להביע את דעתם ולמנוע אפשרות למצבים של חרם.
איך חווית את הלימודים בסמינר הקיבוצים?
"הייתי בהרבה מוסדות לימוד בארץ ובעולם במשך חיי. המרצים של סמינר הקיבוצים הם משכמם ומעלה מבחינת עומק ויצירתיות הלמידה. הוראת התוכן הייתה מדהימה. ההתנסויות שעברנו בתיכון פעם בשבוע כיסו את כל מגוון האפשרויות. הם עזרו לי להבין תהליך ומבנה של שיעור והעניקו לי את הכלים שעומדים לרשותי. הבנתי שהדרך להעביר שיעור ולגעת בלב של התלמידים תלויה בי. יש את המשפט 'חנוך לנער על פי דרכו' וזה מגיע מהרעיון של לחנוך אותו. המטרה היא להגיע לכל תלמיד, להכיר אותו ולעורר בו התעניינות".
מה הייתה התגובה של התלמידים למורה שהגיע להוראה מתחומים יותר "נחשקים"?
"הסברתי להם בשיעור הראשון למה מבחינתי זו שליחות - עם כל האתגרים. זו פליאה שהצלחנו לגשר עליה. כל נושא החשיבה הבינארית בחלוקה בין מקצועות היא אחת הטעויות הגדולות שלנו. החיים הם לא שחור ולבן. יש ערך לחשיבה יצירתית ומגוונת".
מה התחושות שלך לגבי מקצוע ההוראה עד כה?
"עברו רק 3 שבועות אז אין לי עדיין מסקנות. זו חוויה לא פשוטה אבל אני שמח שעשיתי את זה. כשהעברתי שיעור על החיבור בין הסכמי אברהם לראש השנה, הדיון עלה לגבהים וזו הייתה חוויה נפלאה. לא הכל קל, אבל כשיש כזאת חוויה זה מאצים".