אף על פי שמדובר באחד המקצועות החשובים שנלמדים בחטיבות העליונות של בית הספר, מקצוע ההיסטוריה אינו נחשב לאטרקטיבי במיוחד. לדברי ד"ר אמנון יובל, ראש החוג להיסטוריה בסמינר הקיבוצים, סיבה מרכזית להיעדר הפופולריות של המקצוע בבית הספר היא לשיטת ההוראה: "במקרים רבים מדי מדובר בהוראה מונוליטית. מציגים נרטיב אחד ויחיד המתאר את מה שאירע ומבקשים מהתלמידים לשנן את התאריכים המרכזיים הקשורים בו. לא פלא שהם משתעממים. ההיסטוריה מתחילה להיות מעניינת כשמבינים שאפשר לפרש בצורות שונות מאוד, ואף סותרות, אירוע מסוים, ושמה שמניע את ההתפתחות ההיסטורית הוא לא רק מה שהתרחש אלא גם, ולפעמים בעיקר, האופן שבו בני אדם תפסו את מה שהתרחש".
"המטרה שלנו בהכשרת מורות ומורים להיסטוריה בחוג", אומר ד"ר יובל, "היא לא רק לשכלל את הידע ההיסטורי של פרחי ההוראה, אלא גם לפתח בקרבם רגישות לרלבנטיות של ההיסטוריה לחברה שבה הם חיים. אירועים היסטוריים נמצאים תמיד באופן זה או אחר בדיאלוג עם ההווה, ותפקידנו הוא לעודד חשיבה על ההיבטים המשמעותיים ביותר של הדיאלוג הזה. אנחנו רוצים לגרום לסטודנטים שלנו שיגרמו בתורם לתלמידים שלהם - לחשוב בצורה רעננה על העבר כדי שיוכלו לחשוב בצורה רעננה גם על ההווה".
מדובר במהלך חברתי חשוב, בעיקר לנוכח העובדה שהחברה בישראל, לדברי ד"ר יובל, הולכת ומסתגרת בשנים האחרונות יותר ויותר בגטו מחשבתי שקשה לפרוץ את גבולותיו. "כפי שאירע לחברות רבות אחרות בעבר, חלק גדל והולך מהחברה הישראלית נוטה להיאחז במיתוסים שבטיים ולאומניים ולהשעות ממדים של חשיבה ביקורתית", מסביר ד"ר יובל. "ברגע שמזהים את התופעה הזו במקרים היסטוריים הרחוקים מאיתנו, אפשר להתחיל לפתח כלים כדי לזהות אותה גם בבית. זו דוגמה לתובנה היסטורית פוריה, שכן עצם המודעות לחזרתיות של תופעה זו מאפשרת להתנתק, ולו לרגע, מהמובן מאליו העכשווי הסובב אותנו לטובת פרספקטיבה אחרת". בשנה החולפת יזמו שני מרצים בחוג, ד"ר נמרוד טל וד"ר עתליה שרגאי, סדרת הרצאות פתוחה לציבור, שהתקיימה במרחבים מתחלפים בשכונות הדר יוסף ונאות אפקה בתל אביב ועסקה בנושאים היסטוריים המתכתבים עם ההווה: "טראמפ נגד אמריקה בפרספקטיבה היסטורית", "איך ומה לומדים ילדינו על השואה?", "אירופה יוצאת לכבוש את המזרח, והיא יודעת למה", ועוד. כל ההרצאות נמשכו כשעה ולאחר מכן התקיים דיון בהשתתפות הקהל. לדברי ד"ר יובל, גם השנה מתוכננת להתקיים סדרת הרצאות במתכונת דומה: "אנחנו רוצים להוציא את ההיסטוריה ממקומה האקדמי או הבית ספרי המסוגר ולהפוך אותה למשהו רלוונטי, חי, שנושא איתו משמעות עבור כלל הציבור ".
היסטוריה בפייסבוק
השנה ייפתחו בחוג שני קורסים שיתקיימו בשיתוף עם אוניברסיטאות בחו"ל סביב נושאים גלובליים משותפים. אחד מהם, שיילמד במקביל באוניברסיטת אקסטראמדורה בספרד, ישלח את הסטודנטים לחקור את ההיסטוריה של מערכת החינוך באמצעות הכלים של ההיסטוריה בעל פה - ראיונות עם אנשים ופרשנות מושכלת שלהם. הקורס השני ידון בסוגיות בהיסטוריה גלובלית של נשים, ויילמד במשותף עם מרצה וסטודנטים מאוניברסיטת קרלסרוהה לחינוך בגרמניה. "במסגרת הקורסים יתקיימו הרצאות משותפות לסטודנטיות ולסטודנטים בשתי הכיתות, יוטלו עליהם משימות משותפות שיעודדו אותם להכיר זה את זה ולמצוא שפה משותפת. זאת, כחלק מההבנה שליציאה מתוך הגבולות הפיזיים של הכיתה ושל המדינה יש ערך מוסף, בעיקר בעידן הגלובלי שאנחנו נמצאים בו", מסביר ד"ר יובל.
קורס יוצא דופן אחר שיילמד במסגרת החוג בשנה הקרובה יעסוק באזורי מגע ומפגשים בין תרבויות, ויתקיים – לא, אין כאן טעות - בפאב תל אביבי בשעות הערב. הקורס פתוח לסטודנטים כקורס אקדמי ובמקביל גם לקהל הרחב כשומע חופשי. "בהיותנו מכללה להוראה שאמורה להציג בפני הסטודנטים דגמים פדגוגיים לחיקוי, אנחנו עושים מאמץ תמידי לגוון את שיטות ההוראה שלנו. כך, למשל, בקורס על תקופת הרנסנס שמלמדת אחת המרצות שלנו, ד"ר מאיה קציר, כל סטודנט בוחר בתחילת הקורס שתי דמויות היסטוריות שפעלו בתקופה – דמויות כגון ז'אן דארק, מקיאבלי, לותר, דה וינצ'י - ונדרש לייצג אותן לאורכו. הדמויות מנהלות ביניהן דיאלוג חי על גבי דף פייסבוק, הנפתח במיוחד למטרה זו, בנוגע לסוגיות ואירועים שונים שנלמדים בקורס. כדי לבצע את הדיאלוג באופן שוטף, על הסטודנטים והסטודנטיות להכיר לעומק את הגיבורים ההיסטוריים שבחרו לייצג, להיכנס לראש שלהם ולפעול באופן יצירתי. זו דוגמה לשיטת הוראה המעודדת למידה פעילה ו'משחקית', החורגת מדגם ההוראה המסורתי של 'מורה מלמדת – תלמידים מפנימים'. במינונים ובשימושים נכונים, ללמידה כזו יש ערך מוסף רב", טוען ד"ר יובל.
יובל מאמץ גישה של אופטימיות זהירה בנוגע לעתידו של המקצוע. "אפשר כבר לראות פה ושם חלחול של צורות חשיבה אלטרנטיביות כאלה להוראת ההיסטוריה בישראל, אבל נדרש עוד זמן ומאמץ רב כדי שהן יהפכו לדומיננטיות בבתי הספר."
"אופן ההכשרה שלנו", הוא מסכם, "נועד לזרז את התהליך הזה. התכלית המרכזית שלו היא להצמיח מורות ומורים להיסטוריה שלא רק ישתלבו במערכת החינוך אלא גם יצליחו לשנות אותה".