קודם כל מוטב שנשאל את עצמנו איך היינו אנו מתנהגים במקומו. הבודהה אמר: "כדי ליישר את העקומים עליך לעשות תחילה דבר יותר קשה - ליישר את עצמך". בהנחה שאנחנו ישרים, ושאת חרב הביקורת העברנו קודם כל על בשרנו, בא ספר הדרכה עתיק למעמד הסמוראים ביפן, ההאגאקורה (עליו מבוסס "גוסט דוג"), ומעניק לאומנות העברת הביקורת הסבר מעשי שכוחו יפה גם לימינו אנו:
"לתת לאדם את דעתך, פירושו קודם כל לשפוט היטב,
אם האדם שלו אתה רוצה לומר את הדברים מסוגל לקבל דעה זו.
יש להתקרב לאותו אדם ולוודא כי הוא בוטח בך לחלוטין.
עליך לדבר על נושאים שקרובים ללבו
ולחפש את הדרך הטובה ביותר לדבר אליו כך שהוא יבין אותך.
עליך לשקול ולהחליט מתי יהיה הזמן המתאים לומר את הדברים,
האם באמצעות מכתב או אולי בעת אמירת שלום לפרידה.
שבח את הנקודות הטובות של אותו אדם
והשתמש בכל אמצעי לעודדו, אולי על ידי כך שתדבר
על הפגמים שלך בלי להזכיר את שלו, אולם באופן כזה
שיגרום לו עצמו לחשוב עליהן.
עשה זאת כך שהוא יקבל זאת בדרך שבה אדם שותה מים
כאשר גרונו יבש, ואז תביא דעתך לתיקון חולשותיו ומגרעותיו".
אם כן, במקום לבקר בהאשמה ויהירות מציע לנו יאמאמוטו טסונמוטו, מחבר ההאגאקורה, להתנסח כך שהאדם שמולנו יפגע כמה שפחות ויקבל גם כמה נקודות חיזוק שיאזנו את המסר אותו יקבל. באופן כזה בן הזוג, העמית לעבודה, הנהג בכביש וכו', יוכלו לקבל את דברינו במקום להינעל אוטומטית על דפוס של אטימות או התכתשות מילולית.
נקודה חשובה נוספת שעולה מהדברים היא שלא רק רצוננו להעביר את הביקורת הופך את האקט לחיובי ורצוי, אלא גם שיפוטנו לגבי האם האדם שמולנו מסוגל לקבל אותה.
שני תרגילים שירעננו לכם את היום. פשוט תנסו - בלי ציניות. העצה הטובה
איך אתם בזוגיות? המבחן הגרפולוגי שיחשוף אם אתם באמת כזו מציאה כמו שנדמה לכם