הכל התחיל לפני 95 שנים ב"גבורה" - מפעל לייצור גפרורים בתל אביב. השנה היא 1924, אלפי נערים חסרי כל מסגרת חינוכית יוצאים לעבוד, ללא חוקים המגנים על זכויותיהם. קבוצת נערות עובדות המפעל מחליטות להתאגד ויוצאות לשביתה הראשונה. כך מוקם הנוער העובד.
מאז הקמת הנוער העובד פתחה התנועה את שעריה לעוד ועוד ציבורים: שנה מהקמתה התחילה התנועה לפעול בקרב הנוער במושבים, מה שהפך לימים לחטיבת 'בני המושבים', אחת מחטיבות התנועה. ב-1959 התאחדה התנועה עם 'התנועה המאוחדת', תנועה של נערים לומדים, והיא שהוסיפה לנוער העובד את המילה 'הלומד'. ב-1983 קם מעגל הקינים הערביים בתנועה, וב-1987, בברכתו של השייח' הגדול אמין יוסף טריף, הוקם מעגל הקינים הדרוזיים. בשנה האחרונה הצטרף כמעגל נוסף לתנועה הנוער הרפורמי - נוער "תלם" מבית התנועה הרפורמית. מעבר לכך, הנוער העובד והלומד מהווה מהקמתו ועד עצם היום הזה את הארגון היציג לבני נוער וצעירים בעבודה כחלק מההסתדרות הכללית.
כיום מתחנכים בתנועה כ-95 אלף חניכים ומדריכים שקמים מדי בוקר למשימת החיבור בין השבטים השונים של ישראל ובשנים האחרונות הולכים ומגבירים בתנועה את המפגש בין המעגלים והקבוצות השונות בה. השיח עם חברי הנוער העובד שונה מאוד מהשיח היום בתקשורת, ברשת או אפילו בכיתה, שיח של פחד מהאחר, של סלידה ושל גזענות.
"כשסיפרתי להם על השריפות, כולם היו בשוק"
עפרי אידו (18), קיבוצניק מגבים, הדריך השנה נערים בבית ספר מקצועי בירושלים, במסגרת שנת שירות בנוער העובד והלומד. רבים מתלמידי בית הספר מגיעים אליו בעקבות קשיים במערכת החינוך ה'עיונית'. עבור עפרי, מדובר היה במפגש עם משהו חדש לחלוטין, שונה מאוד מההוויה הקיבוצית. "כשנכנסתי פעם ראשונה לבית הספר לא הבנתי מה קורה איתי", הוא מספר, "אבל זה המשך ישיר לחוויה שלי מהתנועה – להיפגש עם נערים ששונים ממני. היום כשאני יושב עם החניכים, הם שואלים אותי איך זה לחיות בעוטף. זה נותן לי תחושה טובה שיש מי שמתעניין בזה ורוצה לדעת מה קורה".
נעה פלוס (18) מפתח תקווה לא ידעה מה זה קיבוץ עד שפגשה את עפרי בתנועה - על אחת כמה וכמה לא הכירה את המציאות בקיבוץ גבים שבעוטף: "פתאום אני רואה שיש קבוצת וואטסאפ של הקיבוץ, וכל יום רואים איך מכבים פה שריפה ושם שריפה... זה היה פתאום ניפוץ של הבועה.
"אני מדריכה בקן במודיעין. יש איתי קומונרית ממצפה רמון, אני שומעת ממנה על החיים בפריפריה - נגיד שלוקח שעה וחצי בתחב"צ לכל מקום. זה גורם לי לצאת מאזור הנוחות, ולהכיר אנשים שהם ממש שונים ממני בהתנהגות, באופי, במחשבה. הנוער העובד והלומד מרגיש לי כמו 'מיני חברה ישראלית' – יש לנו בגרעין הרבה 'מרכזניקים', חלק מהפריפריה, קצת מהקיבוץ. זה ממש מעניין לראות את זה".
קיום משותף יהודי-ערבי – בכפר סבא
חסיין מוסה (18) מלוד, הוא הקומונר הערבי הראשון בקן כפר סבא של הנוער העובד והלומד. "יש לי חניכים בכיתה ט' שאף פעם לא פגשו ערבי לפני כן", הוא מספר, "אני מעביר להם פעולות על שוויון ערך האדם, על היחס למיעוטים וערבים, והמפגש איתי הופך את זה מסתם דיבורים למשהו שהם באמת חווים".
ההצטרפות לתנועה שינתה את חייו של חסיין מקצה לקצה. "לפני שנכנסתי לתנועה לא הרגשתי שאני חשוב", הוא מספר, "הייתי מהנערים האלה שרואים אותם מסתובבים בלילה ברחוב, שותים, מחפשים לעשות בלגאנים בשכונה. הגעתי למועדון הנוער בעיר, והמדריכים הציעו לי להצטרף לסניף של הנוער העובד. בסניף עזרנו לנערים עובדים שמנצלים אותם בעבודה. הסתובבנו בקניון בלוד בקרב נערים עובדים, מסעדות ומזון מהיר. מצאתי מקום שבו אני יכול לעזור לבני נוער בגילי, לשנות, להשפיע".
איך מגיבים בכפר סבא לכך שאתה ערבי?
"חששתי להיתקל בפחד מ'ערבי שמדריך את הילדים שלי', אבל זה לא קרה. אני מדבר עם הרבה הורים וחניכים, הם רוצים לבוא לקן".
דוגמה לחברי הכנסת
רועי יסוד, רכז הנוער העובד והלומד, מודאג ממגמת הסקטוריאליות הגוברת, מהקיטוב שיכול לאיים על הפרויקט עליו הוא אמון – תנועת נוער פתוחה לכולם. אבל לצד הדאגה יש לו אמונה גדולה ביכולתה של התנועה וברצונם של רבים להציב למגמה זו אלטרנטיבה חיה.
"הנוער העובד והלומד היא התנועה היחידה בישראל שמתמודדת על שותפות עמוקה בין כל הקהילות בישראל," מסביר. בשני העשורים האחרונים הולכים ומתרחבים בנוער העובד והלומד המפגשים והמפעלים המשותפים לקבוצות השונות בישראל. "השיא מבחינתי, ואני חושב שמבחינת רבים בתנועה, היה בוועידת הנוע"ל העשירית, בקיץ 2015. שנה לאחר צוק איתן ויום לאחר רצח שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים, התכנסנו 1,500 צירים מכל רחבי הארץ והחלטנו על ייעוד התנועה – להיות גרעין קשה לחברה הישראלית ולנסות וליצור מרכז שיוכל לקשור את כולם".
"זה נשמע טריוויאלי, כולם מדברים היום על מפגשים, אחדות, הידברות. בפועל, הניסיון לכנס את כל הציבורים בישראל סביב ערכים ורעיונות משותפים הוא קשה." לדברי רועי, ככל שמעמיקים בתנועה את הקשר ואת המפגש בין הקהילות, גוברים גם הקולות בכל קהילה, הקוראים להגביה את החומות ולהיפרד. "בציבור הערבי, למשל, הקיצוניים קוראים להורים לא לשלוח את הילדים שלהם לתנועת נוער שיש בה יהודים. בכפרים הדרוזים ברמת הגולן, שרבים מתושביהם אוחזים בזהות סורית, יש קולות רבים שקוראים לא לקחת חלק בתנועה המחנכת לגיוס לצה"ל. בעיר יהיו אלה המתנגדים לחינוך התנועתי המדגיש את ערכי הקיבוץ וההתיישבות. במרחב הכפרי יש מי שיעדיף פעילות שלא תחרוג אל מחוץ ליישוב." רועי מסביר, "לכל אדם יש פחדים קמאיים שה'יחד' יבטל את הזהות שלו. המציאות מראה שההיפך הוא הנכון, ושדווקא המפגש מאפשר לחניכים ולמדריכים להעמיק עוד יותר בזהות הייחודית שלהם".
רועי מתאר מציאות מורכבת, אבל משוכנע שחניכי התנועה נותנים תקווה למדינת ישראל. "הנוער הזה צריך לשמש דוגמה לשרי הממשלה, לחברי הכנסת, ולכל המבוגרים שכבר התייאשו מהיכולת לחיות יחד בשוויון, בלי לוותר על מי שאתה. הם מוכיחים שזה אפשרי. בזה טמון החוסן והעתיד של החברה הישראלית".