שנה לטבח 7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, והחברה הישראלית ממשיכה להתמודד עם טלטלה עמוקה. הפגיעה בנפש, המתח, החרדה והטראומה הקולקטיבית יצרו מציאות בה מדינה שלמה מנסה למצוא דרכים להתמודד ולהתאושש. באופן כמעט טבעי, כולנו מחפשים דרכים להקל על עצמו, לתת מענה לחוסר הוודאות ולכאב.
הפתרון של שימוש בחומרים ממכרים הוא פתרון זמני לכאב, שאחר כך עלול להחמיר את הבעיה. המצב הזה נכון פי כמה כשאנחנו מדברים על טראומה. רוב האנשים לא מפתחים פוסט טראומה ויש להם משאבים טבעיים המאפשרים להם להתמודד עם מצבים של טראומה. אבל, כשאנחנו מכניסים לתוך הסיטואציה הזו את השימוש בחומרים ממכרים, הוא פוגע באופן מובהק בתהליך הריפוי הטבעי.
"העישון מונע ממנו להצליח עם המשימות שחיכו לו לפני המילואים"
"בתחילת השנה כשאנשים אמרו שהם לוקחים כוס משקה כדי להירדם זה היה נשמע אפילו טבעי. אנשים היו צריכים רגע להירגע מכל מה שחוו", מסבירה רוני רוקח, מנהלת תחום טיפול במרכז הישראלי להתמכרויות. "היום האזורים שיותר מדאיגים אותנו כאנשי מקצוע אלו האנשים שמאבדים על זה שליטה, שהכמויות עולות. אלו המצבים שמטרידים אותנו".
רוקח מציינת כדוגמא מטופל בשנות העשרים לחייו שבילה חלק משמעותי מהשנה האחרונה בשירות מילואים אינטנסיבי. "לפני יציאתו למילואים הוא עישן עישון חברתי בסופי שבוע ומסיבות. לאחר מספר חודשי לחימה בהן איבד חברים קרובים וקטיעת שנת הלימודים נאלץ לחזור לגור עם ההורים כיוון שלא הצליח להחזיק את הדירה השכורה, החזרה הביתה היתה לא קלה עבורו ולמעשה כל השגרה השתנתה עבורו", היא מספרת. "כיום הוא חש תקוע בחייו, מתקשה להרשם שוב ללימודים או לצאת מבית ההורים. היום העישון מהווה עבורו משענת ללחץ ולזכרונות שעולים, ומונע ממנו להצליח להתמודד עם משימות החיים להם חיכה אחרי שחרורו".
רוקח מסבירה כי ההתמכרות בתוך הטראומה פוגעת ביכולת הריפוי הטבעית של הגוף ובמסוגלות שלו להחלים מהטראומה ולפתח חוסן. "זה כמו שאתה מרדים משהו, נוצרת התנתקות והסחת דעת". ההתמודדות עם זה, מוסיפה רוקח, נעוצה בשיקוף של המחיר למטופל. "העבודה הטיפולית מתמקדת בתיקוף הקשיים, ההבנה מה משמש הוויד בחייו תוך שיחה על מחירים ורווחים", היא מסבירה. "לאט לאט מתבצעת הנעה לשינויים התנהגותיים".
כדי להבין טוב יותר את התהליך הזה ואת הקשר בין טראומה להתמכרות, חשוב קודם כל להבין כיצד הגוף מגיב למצבים של לחץ ומתח (stress). חלק ממערכת העצבים של הגוף מכונה "מערכת סימפתית" ותפקידה לעזור לנו להגיב באופן אפקטיבי למצבים של סכנה. במצב כזה, המערכת מגבירה את קצב הלב, אספקת הדם לשרירים והפרשת אדרנלין על מנת שנוכל להגן על עצמנו עד שהסכנה חולפת. כשאנשים חיים בטראומה וחווים את הסכנה מדי יום - גם בתוך המרחב הבייתי שלהם - אז המערכת הסימפתית מופעלת באופן קבוע, ולצד החוויות הטראומטיות עשויים להופיע סימפטומים שונים כמו דריכות יתר, חרדה, מחשבות טורדניות, קושי בתפקוד, דיסוציאציה, קושי בוויסות ועוד.
כשאנחנו מדברים על התמכרות אנחנו מחלקים אותה לשני סוגים: התמכרות לחומרים מממכרים הכוללים תרופות מרשם, כדורי הרגעה, אלכוהול, קאנאביס, משככי כאבים וממריצים (ריטלין, קוקאין); והתמכרויות התנהגותיות כמו הימורים, פורנוגרפיה, שימוש מוגבר בגיימינג ועיסוק כפייתי במדיה חברתיות. כל אלו יוצרים בועה ומנתקים את המכורים מכל הדאגות האחרות.
לרוב, אנשים צורכים אלכוהול, סמים וחומרים ממכרים על מנת לחוש את האפקט הפיזיולוגי והפסיכולוגי המיידי שלהם. עבור אנשים עם קושי בוויסות כתוצאה מטראומה, השימוש בחומרים מציע גם הקלה רגעית ממצב תמידי של עוררות וחרדה. מחקרים רבים מהשנים האחרונות מאוששים את מה שאנשי המקצוע רואים וחווים בשטח: טראומה מהווה טריגר משמעותי לשימוש מוגבר בתרופות מרשם, אלכוהול, סמים והתנהגויות ממכרות שונות, בחיפוש אחר הקלה על הכאב הנפשי והפיזי.
תגובה נורמלית למצב לא נורמלי
המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש פרסם מחקר שנועד לבחון לאורך זמן את דפוסי השימוש בחומרים והתנהגויות לצד תסמיני פוסט־טראומה, וכן את גורמי הסיכון והחוסן של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. לאחר הזינוק המשמעותי בשימוש מוגבר בתחילת המלחמה, ניכרת תחילתה של התאוששות, אבל למרות זאת - שיעורי התסמינים החמורים של PTSD באוכלוסייה עדיין גבוהים מאשר לפני המלחמה, ושיעור השימוש בסיכון מוגבר באוכלוסייה נותר גבוה מאוד (1 מכל 4 ישראלים).
26% ממשרתי הצבא (מילואים, סדיר וקבע) דיווחו ביוני 2024 על תסמיני PTSD חמורים, 27% מהצעירים (26-18( ו-20% מגילאי הביניים (27-39) מדווחים גם הם על תסמיני PTSD חמורים. השימוש בסיכון מוגבר בתרופות הרגעה ושינה גדל פי 2.5 במהלך שנת המלחמה. ניתן גם לראות עלייה בעיסוק בסיכון מוגבר בכל ההתנהגויות הממכרות, בהן הימורים, גיימינג ועיסוק כפייתי במדיה חברתית.
"חשוב להבין שאנשים לא מחפשים בכוונה להזיק לעצמם. אנשים שבוחרים להשתמש, המקור הוא באיזשהו כאב או רצון להקלה אפילו שהיא זמנית. זה יכול לקרות לכולנו ואנשים לפעמים בוחרים בחירות פחות טובות או פחות מועילות, במיוחד אחרי השנה אותה חווינו. צריך לגשת לאותם האנשים מתוך מקום של דאגה ולראות איך אפשר לעשות להם טוב ולעזור להם", מסבירה רוקח.
על מנת להתמודד עם המצב הקיים חשוב להכיר בעבודה שקשת הרגשות שאנו חווים היא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. לצד זאת, חשוב לשמור על שגרה ככל שניתן, לנסות לייצר אקטיביות בחיי היומיום ולעשות פעולות מרגיעות. בין ההמלצות של המומחים: לעסוק בפעילויות ספורט, להיתמך במשפחה ובחברים ולהימנע כמה שניתן מצפייה בתמונות וסרטונים המתעדים את האירועים הקשים. ככל שיש לאדם יותר מעגלי חוסן - ברמה האישית, המשפחתית או הקהילתית - זה עוזר ומאפשר להתמודד טוב יותר עם הסיטואציות שנכפו עליו בשנה האחרונה.