הם בילו את חייהם באותן הרחובות, אולי אפילו חלפו אחת על פני השנייה במהלך השנים. אבל המפגש הראשוני בין נבו כהן ותמר כהן פשוט דרש משניהם להיות במקום הנכון בזמן הנכון כשעבדו יחד במסעדת "דוניא באשקלון". "אחרי אחת המשמרות יצאנו כל העובדים ביחד. הוא רצה להכניס אותי לחבר'ה, לעניינים. אני הגעתי במטרה להכיר את כולם, אבל אז יצא שדיברנו רק אנחנו". מספרת תמר.
הקשר ביניהם התפתח בצורה כל כך טבעית שמהר מאוד הם הרגישו שהם מכירים אחד את השני כל החיים. תמר עוד הייתה בשירות הקבע בבסיס נחל עוז, ונבו היה מגיע אליה מדי שבוע ביום שישי עם קוסקוס שאבא שלו הכין.
לאורך השנה האחרונה, שירתו שניהם במילואים. נבו לוחם בסיירת חרוב ותמר סמבצ"ית במחנה רעים. תקופה שדרשה מהם לבלות הרבה זמן בנפרד לעיתים גם בלי היכולת לתקשר טלפונית למשך ימים שלמים.
תמר: "היו הרבה פעמים בחמ"ל בלי טלפון, בלי יכולת לתקשר איתו. אני חושבת שכל התקופה אם אני מסתכלת אחורה, גם אם זה המילואים ואחרי זה הטיול שהיינו ממש כאילו כל הזמן ביחד. אז אני חושבת שזה ממש חיבר בינינו ואמרנו שאחרי שעברנו את זה, אנחנו נעבור בעזרת השם הכל כי זה באמת. מרגיש כמו 10 שנים בשנה אחת".
איחוד הכתובות הלא שגרתי
נבו ותמר עברו לגור ביחד באשקלון בעיתוי כמעט קוסמי, כחודש לפני השבעה באוקטובר. בדיוק נגמר לי החוזה ואז התחילה המלחמה והיו מילואים", אומר נבו. "כתושבי אשקלון, מי שרצה היה יכול להתפנות, אנחנו מצאנו מלון והיינו שם. זה היה חשוב בשביל לשמור על השפיות, כי באשקלון המצב היה מלחמתי". מוסיפה תמר.
נבו: "אחר כך בפברואר, התפנתה יחידת דיור אצל אבא שלי ועברנו לגור שם ביחד לחודשיים - שלושה, ואז היא טסה לדרום אמריקה. ואחרי חודש הצטרפתי אליה בתכנון להציע לה שם נישואין".
ההצעה הרומנטית על החוף
החלום הגדול של נבו היה לשלוף את הטבעת ולכרוע ברך באחד מהחופים הצלולים של דרום אמריקה.
נבו: "הצטרפתי אליה לפנמה. זה היה התכנון, לא רציתי שהיא תוותר על החלום שלה. היא טסה ואני הצטרפתי אליה ביולי היינו שם יחד חודשיים וחצי. הגענו ליעד האחרון, זה היה מקום מדהים בפנמה. ביקשתי מאחד האינדיאנים שמיכה כדי לשבת על הרצפה".
תמר: "אני שמחתי כי לא רציתי שזה יהיה בהפתעה. רציתי להתלבש כמו שצריך, לעשות לק (עשיתי בניה מהממת) ורציתי בחו"ל. בסוף כן הופתעתי לגבי היום והמיקום, אבל הייתה לי הרגשה שזה יקרה בקרוב".