השנה האחרונה הכריחה את הישראלים להתנתק מהברים וממקומות הבילוי האהובים עליהם. הריחוק החברתי והשיטוט האינסופי ברשתות החברתיות בתקופות הסגר, גרמו לרבים לגלות ולהתאהב בטרנד הבירה החם ביותר בארה״ב בשנים האחרונות: בירת הקראפט. מדובר במשקה בוטיקי המאופיין בעיקר בבישול במבשלות קטנות שכוללים טעמים חדשניים. הטרנד המדהים שכולל מגוון אדיר של סגנונות מבירות פירותיות וקלילות ועד לבירות כבדות ועשירות התפשט בשנים האחרונות בארץ, עד כדי כך שהסניף הישראלי של קרלסברג, ענקית הבירה העולמית, השיק את ״קרלסברג לומה״ - בירה שהומצאה ופותחה ממש כאן בישראל ובעתיד תצא להפצה עולמית.
אם לא נתקלתם עדיין במושג בירת קראפט, אז נספר לכם שבעיקרון אין לה ממש הגדרה חד משמעית, אבל ארה״ב קובעת, למשל, שהבירה צריכה להיות מבושלת במבשלה שלא עולה על 700 מיליון ליטר בשנה! (פי שלוש מכמות כלל הבירה שמיוצרת בארץ), ושהיא צריכה להיות בבעלות פרטית של מינימום 75 אחוז. בבריטניה חוקי הממלכה נוקשים קצת יותר, ולפי ההגדרה שלהם, הקראפט צריכה להתבשל במבשלה, שנמצאת בבעלות פרטית בלבד ומייצרת עד 20 מיליון ליטר.
הגדרות יבשות זה טוב ויפה אבל בתכלס, החיים מורכבים מדי בשביל שנחיה רק לפי כללים נוקשים, הרי אם לא נחצה מדי פעם גבולות איך נוכל להמציא דברים חדשים? עופר חבקין, סומליה בירה ומומחה הבירות של קרלסברג מסכים איתנו לגמרי: ״אם מנסים לקמט את זה (ההגדרה של קראפט) למשהו שיתאים לטרנד העולמי, אז מדובר במבשלות בירה שבראש סדר העדיפויות שלהן עומדת החדשנות. המשמעות שמבשלים סגנונות קלאסיים , אבל עם כל מיני אינטרפרטציות ייחודיות או חומרי גלם חריגים כמו סוגי דגנים (לתת) מיוחדים או כשות (מיד נגיע לזה) שלא נחשב למיינסטרים".
הכשות הוא עמוד השדרה של כל בירה
הוא שומר על טריותה, מייצב את ראש הקצף הייחודי והתבלין שנותן לה את המרירות המאפיינת בנוסף למנעד ארומות וטעמים פירותיים מי שיטעם את לומה ירגיש את ארומות האשכולית והליצ׳י שמתקבלים על ידי ערבוב שלושת זני הכשות שנמצאים במתכון. נכון חבקין הסביר על זני כשות שלא מיינסטרים? אז לומה עוברת תהליך דריי הופינג (מיד נגיע לזה) עם שלושה זנים של כשות, כששניים מהם זני "עולם חדש" ולגמרי לא במיינסטרים של עולם הבירה: קסקייד (Cascade) וסיטרה (Citra).
שני הזנים עוזרים להפוך את לומה מבירת לאגר לבירת קראפט מעניינת, והם מאופיינים בארומות אשכולית, פירות הדר ופירות טרופיים שבעולמות הליצ'י. הכשות השלישי במתכון הוא הלארטאו (Hallertau), שנחשב לקלאסי ואצילי עם ארומות פרחוניות וקיים גם בבירת קרלסברג המקורית. השילוב של העולם "החדש-והישן" הופך את לומה לבירת כניסה קלאסית לעולם הקראפט בעיקר כי מקבלים חוויית לאגר קלילה ומוכרת אליה מתווספים אלמנטים של קראפט.
מינון זני הכשות השונים בתהליך ייצור קרלסברג לומה, נעשה בטכנולוגיית ה"דריי הופינג" שהזכרנו מקודם. בכל בירה, הכשות נכנס בשלב הבישול בעוד שבדריי הופינג מוסיפים סבב כשות נוסף בשלב מתקדם, בתסיסה, כשהנוזל כבר קר וכך בעצם שומרים על הארומה והטעם שנידפים בשלב הבישול. הטכנולוגיה שקרלסברג השתמשו בה נפוצה בעיקר במבשלות הבוטיק הקטנות, ובעקבות כך הם נאלצו לפתח שיטה חדשנית. בשביל להכניס אתכם לפרופורציות: המבשלות שמשתמשות בשיטת דריי הופינג עושות את זה בדרך כלל במכלי תסיסה עם נפח של 2,000 ליטר, ומבשלות בגודל של קרלסברג משתמשות במכלי "דריי הופינג" של כ-65 אלף ליטר.
כאמור, הודות לטכניקת הייצור הייחודית, הם עמדו באתגר והפכו את קרלסברג לומה לקלילה ומרווה. אפשר להגיד שלומה נחשבת לבשורה חדשה בקטגוריית בירות הלאגר בישראל והקראפט בכלל. הטעמים שלה מאופיינים במרירות נעימה שמאזנת את המתיקות של הלתת אבל גם לא דומיננטית מדי - מה שהופך אותה לבירה מושלמת ליד האוכל. אז כשאתם עושים קניות בפעם הבאה או אפילו רק מתכננים מה לבשל לארוחת הערב הבאה שלכם - אל תשכחו לקחת בחשבון את לומה, הלהיט החדש שהותאם בדיוק לחיך הישראלי ויבוא מושלם עם האוכל הישראלי.