הורשעו בריגול והוצאו להורג. אילוסטרציה (צילום: דובר צה
מלחמה בחמאס: פלסטינים שנעצרו על ידי צה"ל בעזה|צילום: דובר צה"ל

לחיזבאללה אין אינטרס לפתוח חזית מלחמתית בצפון. המאמצים שלהם מתרכזים בהשתלטות על לבנון. בשל הכישלון שלנו במלחמת לבנון השנייה, מעמדם של אנשי חיזבאללה בלבנון התחזק, העדיפות שלהם כעת היא ריכוז המאמץ בלהיות השליטים בלבנון, ולכן אני מעריך שהם יימנעו ממתן תירוץ לישראל להשלים את שלא עשתה ביולי 2006.

עם זאת, ללבנון יש הרבה מאוד חלקי ארגונים קיקיוניים שיכולים לנסות לפעול, ואולי אפילו יקבלו עידוד מחיזבאללה כדי להראות שגם מלבנון פועלים נגד ישראל, נוכח הלחימה בעזה.

לישראל אין אינטרס להרחיב את החזית ללבנון, אבל אני מקווה שמשרד החוץ יידע למנף את האירוע ולהכין את הקרקע לתגובה. תגובה בלבנון - זו מלחמה של ממש. המשמעות היא שחיזבאללה הצליח להחזיר לעצמו את כל היכולות שהיו לו, ולכן זה מאמץ שחייבים ללכת אליו רק בהבנה שזה יהיה כרוך במחיר גבוה מאד.

כפי שניתן לראות בעזה, יש מנהיגים שכבר רוצים לצאת משם לפני שהמלחמה החלה. עד כה נהרגו מעט מאוד אנשי חמאס, וכבר מחפשים דרכי נסיגה. לכן אין מה לרוץ וללהגיב בלבנון, כי אין מנהיג כעת שמסוגל לקחת על עצמו מלחמה גם בצפון.

"ישראל צריכה לכבוש את עזה"

עמידרור.
יעקב עמידרור|צילום: חדשות 2

ישראל צריכה להתרכז באתגר החמאסי ולא לפזר מאמצים בכיוונים אחרים, ולכן אם יסתבר שהירי על נהריה הוא אירוע שלא מתפתח למלחמה, צריך להפיק ממנו את מלוא הרווח המדיני. ישראל צריכה לכבוש את עזה - רק אז אולי נקבל חלק מהדרישות שלנו.

במצב הנוכחי שבו אנו מודים שאין לנו כוונה לכבוש את הרצועה, לחמאס אין כוונה לוותר על משהו, כי אין לו מה להפסיד. אנחנו הרי נברח ממש עוד מעט.

אפשר היה לא לפתוח במלחמה, אבל להכניס את כוחות הקרקע ובאמצע לבלום אותם ולחפש דרכי מילוט - זו התוצאה הכי גרועה שיכולה להיות. אנחנו ניתפס כאומה פחדנית שמנצלת את כוחה האווירי, אבל בכל פעם שזה בא להתנגשות על הקרקע, מהססת - ובסופו של דבר נעצרת.

הביצועים הצבאיים מצויינים, ההגעה של צה"ל למקומות בעייתים מצוינת, מדובר בבעיה של מנהיגות מדינית. עתה במקום להכריע היא נסוגה אחור.

אם תיסוג עכשיו מעזה, ישראל תצא מהמלחמה הזו כמדינה שאין לה יכולת לקבל הכרעות, וכשהיא מקבלת אותן היא מפחדת לבצע אותן, וכשהיא מבצעת היא נעצרת לפני שהיא מכריעה. זו תדמית גרועה מאוד במזרח התיכון, והבעיה היא בדרג המדיני.

הכותב הוא יעקב עמידרור, אלוף (במיל.) ששימש כראש חטיבת המחקר של אמ"ן